"הבעיה המשמעותית בפיתוח הגליל היא היעדר מסה קריטית של מקומות עבודה, שבהם השכר גבוה מהשכר הממוצע במשק, וזה משליך על היעדר היכולת לקלוט משפחות שרגילות לחיות מעל הממוצע" - כך טען דודו אברהם, יועץ תכנון אסטרטגי ויזמות, בפאנל שנערך במכללה האקדמית תל-חי במסגרת ועידת ישראל לעסקים של "גלובס". את הפאנל, שעסק בפיתוח התעסוקה בפריפריה, הנחה ד"ר דורון לביא, ראש החוג לכלכלה וניהול בתל-חי.
לדברי אברהם, משמעות הדבר באה לידי ביטוי לא רק ברמת ההכנסה של תושבי הגליל, אלא גם ברמת החינוך, השירותים החברתיים והתשתיות. לטענתו, כל אלה מקשים על מעבר תעשיות היי-טק לגליל, וגם כשאלה מגיעות הן מפוזרות במרחב גיאוגרפי רחב מדי, במקום באזור ספציפי.
"אם יש משהו שהגליל מוביל בו היום חוץ מכדורגל (הכוונה היא להצלחה המפתיעה של עירוני קריית שמונה שהתברגה בצמרת ליגת העל - ש.נ), זה תיירות וחקלאות. שיעור המועסקים בתחום האירוח והאוכל כפול מהממוצע הארצי ועומד על 9.4% לעומת 4.6%, ושיעור המועסקים בחקלאות גבוה פי-4. שני המרכיבים האלה חשובים מאוד לאזור, אבל הם לבדם לא יכולים ליצור פריצת דרך", אמר אברהם. "אני מקווה שבכנס הבא נדבר על שיעור התושבים בגליל שמועסקים בהיי-טק, ושהשיעור הזה יהיה לכל הפחות דומה לשיעור הארצי".
חוסר מודעות
עמית קריג, בכיר בהנהלת חברת התוכנה מלאנוקס, שהקימה לפני כשנתיים שלוחה בתל-חי מלבד האתרים בתל אביב וביוקנעם, ביקר את המדינה על כך שהיא אינה עושה די, לדבריו, כדי ליידע את חברות ההיי-טק בדבר ההטבות שמוצעות להן בפריפריה.
"כשחשבנו להקים סניף נוסף, התלבטנו בין הודו, בולגריה ותל-חי, אבל האמת היא שבכלל לא היינו חושבים על תל-חי אם לא היינו שומעים על הרעיון מחברת BMC, שהיא שכנה שלנו בסניף בתל אביב", סיפר קריג. לדבריו, ל-BMC יש מרכז פיתוח בתל-חי, והיא זו שייעצה להם לעבור לצפון.
קריג הוסיף כי "רוב החברות אינן מודעות ליתרונות שמספק משרד התמ"ת. לנו לא היה פשוט מול המשרד כי היו לנו מעט עובדים, והמשרד דורש יותר עובדים כבר בתחילת הדרך. הם צריכים להבין שאפשר להתחיל גם עם משהו קטן יותר".
עוד אמר קריג כי אחת הבעיות הגדולות שמהן סובלת תעשיית ההיי-טק בצפון, היא ההגירה השלילית למרכז: "אנשים שהגיעו מהמרכז ללמוד פה רוצים לחזור כי הם לא מצאו מספיק סיבות להישאר בצפון. בשנתיים האחרונות היו לנו 4 מקרים של עזיבה מתוך 30 עובדים - שזה טוב ביחס לאזור, אבל עדיין מדובר בשיעור עזיבה גבוה ביחס לאתר שלנו בתל אביב".
קריג מונה בעיה גדולה לא פחות: אפשרויות התעסוקה של בן או בת הזוג. "אנו מעסיקים בשכר שהוא הרבה מעל הממוצע, אבל כשבן או בת הזוג מסיימים ללמוד, הם נתקלים בבעיה, בעיה קשה אפילו".
מלחמות פנימיות
גם שלומית נרדיה, ראש תחום אסטרטגיה בקבוצת פארטו, מסכימה שסוגיית התעסוקה של בן או בת הזוג היא קריטית. "כששאלנו אנשי קבע, שאמורים לעבור לדרום במסגרת העברת בסיסי צה"ל לנגב, היכן הם מתכוונים להתגורר, ענו לנו: 'איפה שהאישה תמצא עבודה'. לכן אנחנו תמיד מסתכלים על ההיבטים הנוספים כשאנחנו רוצים להביא אנשים לפריפריה".
לדבריה, "נציב לא רק יעדים בדבר מספר חברות ההיי-טק שנצליח להביא, אלא גם לאחוז הזכאות לתעודות בגרות באזור. כמובן שהשילוב בין חינוך, דיור ואיכות חיים חייב להיות מגובה ביצירת מקומות עבודה. בבאר שבע ראינו עיר עם 30 אלף סטודנטים שמאוד נהנים מהעיר בזמן הלימודים באוניברסיטת בן גוריון וחווים חוויה נהדרת, אבל עוזבים כי אין עבודה אחרי זה. למעשה, פחות מאחוז של מי שהגיע מהמרכז נשאר לגור שם בסוף".
נרדיה הוסיפה כי הבעיה בגליל היא היעדר מטרופולין מרכזי. אבל לא רק על הפיזור הגיאוגרפי היא מלינה, אלא בעיקר על הפוליטיקה המקומית: "האזור הזה מתאפיין במלחמות פנימיות בין המועצות השונות וזה מחליש אותן. בבאר שבע, לעומת זאת, ראש העיריה מתפקד כמעין ראש הממשלה של הדרום. פה זה חסר מאוד, וראינו זאת גם בהקמת בית הספר לרפואה בצפת, שהתעכבה בגלל אותן מלחמות פנימיות".
אמונה וחזון
מיכל צורן, מנכ"לית חברת פלסן מקיבוץ שאשא, העוסקת בייצור מערכות מיגון, סיפרה כי החברה נמצאת במחסור בכוח אדם איכותי: "אנו כל הזמן מתגאים בזה שאנחנו עושים רילוקיישן של אנשים מהמרכז לגליל, מנסים לטפל במשפחה כולה, בדיור ובעבודה. אנחנו עושים את זה כי אנחנו מתקשים מאוד למצוא באזור אנשים בהנדסת חומרים, הנדסת מכונות ועוד. למרות שמצב התעסוקה בצפון לא טוב ויש דרישה לעבודה, ההיצע של אנשים מושכלים לתחומים שלנו מאוד מצומצם. הייתי שמחה לראות פה תחרות, כי זה רק היה תורם לנו".
צורן פנתה לסטודנטים שישבו בקהל ואמרה כי בצד הצורך בעשייה רבה יותר מצד המדינה, הרבה תלוי דווקא בהם: "היזמות המקומית והעידוד שלה היא המנוע הפנימי של האזור הזה. זה אזור נהדר עם המון איכויות, ולא רק בתיירות וחקלאות. יש פה חזון, ציונות, עיקשות ואמונה. לכן אחד הדברים שאולי צריכים להיעשות כדי לדחוף את האזור קדימה זה לעודד את היזמות של החבר'ה הצעירים שיושבים כאן", אמרה.
לדבריה, "שאשא, שמתמודד עם הקמת חברה גדולה ב-20 השנים האחרונות, זה סיפור של הרבה אמונה וחזון. אני זוכרת שהצטרפתי לפלסן כשהיינו 17 אנשים, שכל אחד בא עם מקצוע הזוי שלא שייך לעיסוק החברה. ניתן לעשות את זה. צריך תמיכה של כל הגורמים, אבל גם בעזרת האמונה שלכם שזה אפשרי. אני מצפה מהמדינה להקים חממות ולעודד את היזמות. לעודד הקמת תעשייה עצמאית באזור, וזה כבר יטפל גם בנושא התדמית".