מסך עשן ברשויות המקומיות

על כל שוחד שנחשף, מתבצעות כמה עבירות שוחד שאינן מתגלות

עבירות שחיתות הן עבירות חשיפה, פרי עבודה יזומה של מערכות אכיפת החוק, ובראשן יחידות החקירה הארציות במשטרה. איש אינו מתקשר למוקד 100 ומגיש תלונות על מעטפות כסף או העברות בנקאיות בחשבונות חו"ל בין בעלי תפקידים בעיריות לבין יזמים או בעלי עניין אחרים.

סטיות תקן מסוגו של עד המדינה המנוח בפרשת הולילנד, שמואל דכנר ז"ל, שפנייתו למשטרה הובילה לחשיפת הפרשה, מתרחשות אחת לשנות דור, כאשר שורה של הסכמות שבשתיקה סוטות ממסלולן העברייני. בכל שאר המקרים, טוהר המידות תלוי ברצונה הטוב של המשטרה ובמידת המוטיבציה של חוקריה.

גם פרשת הולילנד היא סוג של שחיתות נדל"ן במישור המוניציפלי, קיצונית אמנם בהיקפה, מהסוג המציף את הכרוניקה המשפטית בימים אלה.

מעצרו של ראש עיריית חדרה, חיים אביטן, השבוע (א') בא בסמיכות זמנים למעצרים מתוקשרים של ראשי עיר נוספים - ביהוד, באלעד ובמקומות נוספים - ועשוי לעורר את הרושם שהמשטרה והפרקליטות מצליחות לנכש כל מקרה של שחיתות ברשויות המקומיות. אך אל דאגה, אין סכנה כזאת.

הפיתוי לשחיתות מצד בעלי תפקידים ברשויות המקומיות, נבחרי ציבור ופקידים כאחד, הוא לאו בר-כיבוש. ברשויות מסתובבים אינטרסים בשווי של מיליארדי שקלים - בנדל"ן, ברישיונות, במכרזים.

הקירבה לצלחת היא מובנית. האינטרסים בין האישי למקצועי אינם יכולים שלא להתערבב. כך שאין לצפות שנבחרי הציבור ברשויות המקומיות יהיו מלאכים עלי אדמות.

כדי לסייע להם לשאוף לכך קיימים חשבים, יועצים משפטיים, מבקרי פנים, אנשי אופוזיציה, ציבור ותקשורת. מלבד זאת, אין גם סיבה להשלים עם כך שהפוליטיקאים המוניציפליים לא יבחינו בעצמם בין מותר לאסור.

גל החקירות הנוכחי נגד בכירים ברשויות המקומיות מצליח ויצליח אולי לייצר הרתעה בגלל קרבתן של נקודות הזמן שבהן הפכו כמה מהחקירות הללו מסמויות לגלויות. אבל אין שום ביטחון שרשויות החקירה והמשפט מצליחות להתמודד עם יותר מקמצוץ מסך השחיתות.

הציבור מקבל דיווח על פרשיות השחיתות שפורסמו, לא על אלה שלא פורסמו. מה שפורסם הוא מה שנחקר (למעט פרשיות שנחקרות עדיין וטרם הפכו לגלויות, שגם הן ייחשפו בבוא העת); ומה שנחקר הוא מה שהמשטרה מחליטה לחקור, לא מעבר לכך.

בעצם יש כאן מסך עשן: על כל שוחד שנחשף, מתבצעות כמה וכמה עבירות שוחד שאינן מתגלות. כמה? 10? 100? כל מספר מנצח.

באותה מידה ששואלים כיצד זה מתנהלות כל-כך הרבה חקירות נגד בכירים ברשויות המקומיות, ניתן לשאול שאלה אחרת: כיצד ייתכן, כי מאז תחילת כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, לא נפתחה ולו חקירה פלילית אחת נגד חבר כנסת או שר מכהן?

ושאלה נוספת: האם עיתוי הפיכת החקירות במישור המוניציפלי לגלויות בא להשפיע על קבלת ההחלטות בציבור, לקראת הבחירות ברשויות המקומיות בחודש אוקטובר הקרוב?

היות שמדובר בחשדות שטרם הוכחו נגד ראשי הערים החשודים, ככל ששיקול כזה נשקל על-ידי המשטרה, יש בו יותר מטעם לפגם.