החוק להגנת הספרות והסופרים, שצפוי להיכנס לתוקפו ב-6 בפברואר, מעורר בימים אלה מהומה רבתי בעולם הספרות, במיוחד מצד הוצאות הספרים. אווירת הקרנבל מיום ההצבעה בקריאה השלישית בכנסת, התחלפה בהדרגה לחששות מפני הבאות ובשבועות האחרונים כבר מתגלים סימני ייאוש של ממש מצד לא מעט גורמים.
כבר בשלבים מוקדמים של קידום החוק, היה ברור לתומכיו שכדי שיהיה לו סיכוי להפוך לחוק בישראל, יהיה עליהם לוותר על הדרישה להגבלת ההנחות שיוכלו לתבוע הרשתות - צומת ספרים וסטימצקי, מהוצאות הספרים, הנחות שהאמירו בשנים האחרונות אף ליותר מ-70% מהמחיר הקטלוגי.
גורמי ממשל, כמו פרופ' יוג'ין קנדל - יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, הסכימו להצטרף למאבק למען החוק, בתנאי שהתערבות הרגולטור לא תהיה גם בין הקמעונאי (הרשתות) לצרכן (כפי שנחקק בסוף) וגם בין הקמעונאי למו"ל. ההנחה בבסיס החוק הייתה שכאשר הרשתות יוגבלו במבצעים לצרכן ולא יכו אחת את השנייה בתחרות קשה, הן ירוויחו יותר ואז גם יוכלו להיות "נדיבות" יותר במו"מ מול המו"לים. אז עכשיו הן צפויות להרוויח יותר, אבל נדיבות הן כנראה לא, לפחות לא סטימצקי.
החוק החדש קובע כי המו"מ בין הרשתות להוצאות יתקיים פעם בשנה, לקראת כל שנה חדשה. בהתאם, בשבועות האחרונים התקיים המו"מ על שנת 2014. במו"מ הזה התברר כי צומת "מסתפקת" בהנחה של 50% מהמו"לים, ואילו סטימצקי תובעת הנחה של 63% (59% 4% על השינוע של הספרים לחנויותיה). לצומת ספרים המצב הזה נוח ביותר. כרגע, היא ממתינה על הגדר ומחכה. אם סטימצקי תשיג הנחות גדולות, היא תצטרף לחגיגה על חשבון המו"לים. אם המהלך לא יצלח, הלכלוך ידבק רק במתחרה.
השורה התחתונה היא שאם המו"לים יחתמו לבסוף על הסכמים בשיעור ההנחה שתובעת עתה סטימצקי, יהיה אפשר להמיר את שם החוק שנחקק, מ"החוק להגנת הספרות והסופרים", ל"החוק להגנת הדואופול". מדוע? כי במצב הזה, אפשר להתווכח אם המו"לים ירוויחו יותר או פחות. מה שאין ספק זה שבהנחה הקיימת שדורשת סטימצקי, הרשתות הן אלה שירוויחו ממנו בגדול. ההוצאות יקבלו, אחרי מע"מ על גובה התמלוגים לסופר וכיסוי הוצאות הדפוס, 10-20 שקל, אולי כמה שקלים יותר לעותק, אבל תוך מכירת פחות עותקים (אלא אם כן יעדכנו את מחיר הספר כלפי מעלה, על כל ההשלכות הנוגעות מכך). לעומתן, בקרב הרשתות, ההכנסה לספר תאמיר מ-10-15 שקל לספר בעידן המבצעים הגדולים לסביבות ה-40 שקל עתה.
פער תיווך מוגזם
מנהלי הוצאות הספרים, כאמור, אינם אדישים לכך. גורם בכיר בענף הספרים מבקר את מנכ"לית סטימצקי, איריס בראל: "בראל תמכה בחוק הסופרים, כי הוא אוסר תחרות מחירים בין חנויות הספרים ומאפשר לחנויות להפעיל לחץ על המו"לים. כך קורה שבחסות החוק, חנויות הספרים גם יקבלו עכשיו יותר כסף מהצרכן וגם ישלמו פחות כסף למו"ל. ההנחה שהיא תובעת מהמו"לים, היא חגיגה מבחינת סטימצקי וצומת, אבל אנחנו, המו"לים, מתים מהחוק הזה".
"בעולם המערבי נמצאו פתרונות כדי להגן על הספרות. בחלק מהמדינות החוק מגביל את ההנחה המקסימלית שרשאית חנות ספרים לקבל ממו"ל. בצרפת מותר למו"לים להתאגד למו"מ מול החנויות. בארה"ב הרשת הכי גדולה היא 'בארנס אנד נובלס', עם נתח שוק של 17% בלבד, כך שלמו"לים יש מספיק משקל מולה במו"מ. לעומת זאת, בישראל למו"לים אסור להתאגד ואין גם הגנה מצד הרגולטור או מהחוק".
גם ירון סדן, לשעבר יו"ר התאחדות הוצאות הספרים וממקדמי חוק הספרים, מצטרף לביקורת: "קשה להבין את ההתנהלות של סטימצקי בעניין חוק ספרים. סטימצקי תמכה בחוק לאורך כל הדרך, ובאופן בלתי מובן, בחודש האחרון היא מכשילה במו ידיה את החוק. לאחרונה נודע כי סטימצקי מנצלת עד תום את כוחה הדואופולי ודורשת פער תיווך של 63%, הרבה מעבר להצהרת הכוונות שלה במהלך הדיונים על החוק, הצהרת כוונות שפורסמה גם בתקשורת.
"עובדה זו תביא לפגיעה בצרכנים, כיוון שמחירי הספרים יעלו בכ-25%-30% מעבר למה שהיו צריכים להיות עם היכנס החוק לתוקף. במהלך הדיונים על החוק, הנחת העבודה הייתה שפער התיווך של הקמעונאים ינוע בטווח של 40%-50%, כפי שמקובל בעולם.
"פער התיווך המוגזם שדורשת סטימצקי, הוא בניגוד מוחלט לאינטרס של הצרכן וזו כמובן לא הייתה כוונת המחוקק. התאחדות הוצאות הספרים חששה מהתנהלות כזו ותבעה שוב ושוב לכלול בחוק הגבלות על פערי התיווך של הרשתות בגלל כוחן הדואופולי, אך נענתה על-ידי הרגולטור בשלילה. עליית מחירי הספרים כתוצאה מהגידול בפער התיווך, תביא כמובן לירידה בביקושים ובכך שוב ייפגע הענף כולו ובתוכו סטימצקי.
"הצד העצוב יותר הוא שפער התיווך המנופח יבוא שוב על חשבון הסופרים, כי מה שהמו"לים התכוונו לשלם לסופרים, מעבר למינימום הנדרש לפי החוק, הם נאלצים להותיר בידי סטימצקי. המו"לים לא יוכלו להביא כספים יש מאין. ומלבד הסופרים, קיימת שרשרת הערך השותפה ביצירה - מתרגמים, עורכים, מגיהים וכו', שקיווינו שגם שכרם יעלה ועתה יהיה קשה לשלם להם יותר, כפי שמגיע להם ללא כל ספק".
האינטרס של קרן מרקסטון
במהלך העבודה על הכתבה הזו, נעשו פניות למספר רב של גורמים בכירים בתחום המו"לות. חלקם התחמקו, ואחרים הסכימו, תוך לבטים קשים, לדבר, אבל לא לייחוס. כי גם לאחר חקיקת החוק, העוצמה נותרה בידי הרשתות, ואיתן לא כדאי להסתבך.
אחד המו"לים מתאר את האווירה השוררת בימים אלה בקרב הקולגות: "המבצעים בשנים האחרונות פירקו את המו"לים ולכן הם אלה שיזמו את החוק. הבעיה היא שהמחוקק לא לקח בחשבון את הכוח של סטימצקי וצומת. התוצאה העגומה היא שמצבם של המו"לים לא רק שלא ישתפר, אלא אף יורע משמעותית. כלפי פנים, כל המו"לים מתפוצצים מהדרישה של סטימצקי, אבל לדבר בחוץ על זה, הם מפחדים".
מה מניע את סטימצקי לתבוע הנחות, שעלולות לפגוע בענף ובהגשמת מטרת החוק? מנהל בכיר בענף מוצא הסבר לכך, דרך בעלת השליטה ברשת, קרן מרקסטון: "הקרן צריכה למכור את סטימצקי עד אמצע 2015. מחיר הרשת הוא מכפלה של הרווח שסטימצקי תשיג עד אז. כלומר, כל שקל של רווח שיושג השנה הופך בעצם לכמה שקלים של רווח שיושג מהמכירה. מבחינת מרקסטון, השרידות של המו"לים לא רלוונטית, כי הם כבר לא יהיו פה כשהמו"לים ייפלו".
בינתיים, כמעט שלא נחתמו חוזים בין ההוצאות לרשתות (על-פי הידוע ל"גלובס", הוצאת הספרים הגדולה היחידה שחתמה עד כה עם ההוצאות היא כנרת זמורה ביתן), וענף שלם מצוי באפלה. פרופ' עוזי שביט, מו"ל ומנכ"ל הוצאת הקיבוץ המאוחד-הפועלים: "היו לסטימצקי פגישות עם מספר מו"לים, והיא ביטלה את הפגישות המתוכננות האחרות. אנחנו לא יודעים איפה זה עומד היום. כרגע, הדברים לא ברורים ואנחנו מחכים. אני מקווה שעד פברואר התמונה תתבהר".
- ובינתיים אתם עוצרים פרסום של ספרים חדשים?
"נוציא, אבל בזהירות. זה פחות משפיע בשירה ועיון, ששם ממילא לא היו מבצעים. אבל לגבי ילדים ופרוזה - זה קריטי ועוד לא גיבשנו מדיניות ברורה".
גורמים המצויים בעניין, מתארים את המצב בהסתכלות מהצד: "יש פה לכל המעורבים בענף אינטרס להפעיל לחץ על הצד השני - הגורם המממש את החוק, ולכן הם גם מפעילים את התקשורת כדי לייצר לחץ. החוק החדש משאיר את המו"מ בין ההוצאות לרשתות פתוח.
"מה שקורה בפועל זה שבגלל שיש לרשתות כוח, הן יכולות לקבוע דה-פקטו את שיעור ההנחה. המו"לים נמצאים בדילמת האסיר - להתחבר להסכם שבמסגרתו יהיה להם מאוד קשה לשרוד, או לסרב לכך ואז ייכנסו מו"לים אחרים. לפי החוק החדש, סטימצקי צריכה 7 מו"לים על המדף והיא אומרת 'אמצא את ה-7 שלי, אולי קטנים, ואתם תישארו בחוץ'".
"כל אחד מפעיל המון לחץ"
בינתיים, המהלך של סטימצקי זכה לתגובה מצד מקדמי החוק בצד הרשויות. יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל, וגורמים נוספים זימנו את בראל ונציגי מרקסטון לפגישה, ובה הבהירו כי יידרשו לנהוג אחרת. הם שלחו אותם "לעשות שיעורי בית" בנידון. כלומר, לגבש הנחה טובה יותר למו"לים. האם זה יספיק?
השאלה הלא פחות חשובה היא מה יעשו הרשויות ובראשם שרת התרבות לימור לבנת, שקידום החוק יכריע כיצד תיראה המשך כהונתה במשרד התרבות, אם סטימצקי לא תוזיל את ההנחה שהיא תובעת באופן מספק.
גורמים המכירים את הנושא מקרוב, מציינים כי "בשנה הראשונה לחוק מעריכים שתהיה ירידה משמעותית במכירות. הרי אנשים התרגלו לקנות '4 ב-100'. השוק מעריך ירידה של 25% בהיקף המכירות. לכן כל אחד רוצה למשוך את זה לכיוון שלו.
"יש המון אי-ודאות בקשר לנושא של מימוש חוק הסופרים וכל אחד חושש שלא יהיה זמן לתקן. לכן כל אחד מפעיל המון לחץ - על הגורמים הפוליטיים, על מממשי החוק, וגם על התקשורת, כדי למשוך את היריעה יותר לכיוון שלו. כרגע יש סערה מאוד גדולה".
תגובת רשת סטימצקי:
"רשת סטימצקי מאמינה כי מחירו של ספר לצרכן צריך להיות 60-70 שקל. סטימצקי רואה בסופרים וביוצרים במדינת ישראל ערך חשוב לחברה. כידוע, מחירו של ספר לצרכן נקבע על-ידי המו"לים.
"יש לזכור כי בעבר המו"לים הדפיסו 4 ספרים על מנת למכור ב-100 שקל. בעולם החדש, ידפיסו המו"לים ספר אחד בלבד שיימכר בכ-70 שקל, כך שתיחסך עלות הדפסה של 3 ספרים בכל מכירה. חלק מהמו"לים כבר הגיעו להסכמים עם הרשת, אך לצערנו, חלק מהמו"לים משתמשים בסטימצקי על מנת להטיב את תנאי הסחר שלהם במשא ומתן מול הסופרים.
"סטימצקי מבקשת כיום מהמו"לים אחוז הנחה נמוך מההנחה הממוצעת שניתנה לה על-ידי המו"לים בטרם כניסת החוק. בימים האחרונים ובעקבות פגישות עם גורמים בענף, מוצעים למו"לים מספר מודלים להסכם עם הרשת, כאשר כל מו"ל רשאי לבחור את המודל המתאים לו. סטימצקי מכבדת את החוק החדש ותמכה בו לאורך כל הדרך".
קרן מרקסטון בחרה שלא להגיב לדברים.
במשרד התרבות ביקשו שלא להתייחס לדברים.