הנטרול ושכרו

השכר הסמלי שנוטלים לעצמם חלק מהמייסדים והמנהלים של חברות הטכנולוגיה בוול סטריט, לא צריך להטעות. מצד אחד הם אמנם מושכים 1 דולר בשנה כשכר, אבל ברוב המקרים אין לשכר משמעות, ביחס להטבות שניתנות להם דרך הקצאות של אופציות למניות. כך לדוגמה, מארק צוקרברג שייסד ומנהל את פייסבוק (FB) אמנם מושך סכום סמלי כמשכורת שנתית, אבל האופציות שהוא קיבל שוות מיליארדים של דולרים.

האופציות לרוב ניתנות למנהלים ולעובדים במחיר מימוש זהה למחיר המניה, משמע לפי שווי נאיבי של אפס (לדוגמה, מחיר מימוש של 10 דולר כאשר מחיר המניה הוא 10 דולר, מבטא שווי נאיבי של אפס). אבל, כמובן שהחבילה כולה שווה כלכלית הרבה יותר מאפס, מאחר שלאופציה יש מחיר שנובע מאורך חייה, מתנודתיות המניה ומפרמטרים נוספים. בפועל, השווי הנאיבי מטעה, אם כי הוא מחזק את הזיקה של המנכ"ל לחברה; שהרי קיימת זיקה ישירה בין המנכ"ל (מקבל האופציות) לבין המניה, ואם מחיר המניה לא יעלה מיום ההקצאה, חבילת האופציות תרד לטמיון.

אלא שהאופציות האלה כאמור בעלות ערך כלכלי ביום ההקצאה, ובמקרים רבים מדובר בסכומים נכבדים (ואף נכבדים מאוד). השווי הכלכלי הזה הוא בעצם תחליף לשכר; המנכ"ל (וכך גם העובדים) יכול לרוב להמיר את השכר לאופציות, כלומר ההטבה הכלכלית הגלומה באופציות היא חלק מחבילת השכר/חבילת התגמול הכוללת של המנהלים והעובדים. מהטעם הזה יש להציג את ההטבה הגלומה בהענקת האופציות למניות, כהוצאות שוטפות בדוח הרווח והפסד. בעבר, הרישום היה על-פי השווי הנאיבי, כך שבפועל כמעט ולא נעשה רישום של הוצאות, מאחר שהחברות חילקו את האופציות לפי מחיר מימוש זהה למחיר המניה.

ואולם, אחרי דיונים (ומאבקים) ממושכים הצליחו מוסדות התקינה בארה"ב להעביר תקן שמחייב לרשום את ההטבה על-פי ערכה הכלכלי (לרוב בהתאם לנוסחת בלק אנד שולס), כהוצאה בדוחות הכספיים החשבונאיים. מדובר על שינוי עקרוני ומהותי - הפער בין השווי הנאיבי (לרוב אפס) לשווי הכלכלי הוא ענק, והרישום של ההוצאה הזו השפיע משמעותית על הדוחות הכספיים וכיווץ את השורה התחתונה.

מכשיר הוני או הוצאה תוצאתית?

אז מה עושים? בוול סטריט מצאו שיטה אלגנטית במיוחד שפשוט שמה בצל את הענקת האופציות, והרחיקה את ההוצאה בגין הענקת האופציות מהדוחות החשבונאיים. זה פועל כך: בחשבונאות ההטבה הזו היא הוצאה לכל דבר ועניין והיא נרשמת בדוחות; אבל בדוחות הלא חשבונאיים (Non GAAP) שמתפרסמים במקביל לדיווח החשבונאי (שני הדוחות נמסרים במסגרת הודעה לעיתונות), מנהלי החברות מנטרלים הוצאות שאינן חלק מליבת העסקים, הוצאות חד פעמיות או לא-תזרימיות מסוימות. למעשה מנוטרלות בדוחות הלא חשבונאיים כל ההוצאות שאינן קשורות לפעילות העסקית ואינן משפיעות על שווי החברה.

המטרה הבסיסית של הדוחות האלה, שמקבלים הבלטה רחבה יותר מאשר הנתונים החשבונאיים, היא לנסות ולעזור לקוראי הדוחות ולמשקיעים, לייצר להם סט של נתונים שמבטאים את תוצאות "האמת" של הפירמה, לרבות הרווח המייצג. זאת, על פני דוח חשבונאי שלרוב מלא ברעשי רקע שלא קשורים לפעילות השוטפת ולרווחים המייצגים באמת של החברה.

הבעיה היא שמדובר בדוח של מנהלי הפירמה, אשר אינו מבוקר על-ידי רואי החשבון כפי שנעשה בדוחות חשבונאיים, ואינו מפוקח ברמה שדוחות חשבונאיים מפוקחים (על-ידי רשות ניירות ערך). הוא אינו בהכרח עקבי ביחס לדוחות קודמים, ולפעמים אינו בר-השוואה (חברות יכולות לנטרל הוצאות שונות - חברה אחת תנטרל הוצאה מסוימת ושנייה לא, ואז יכולת ההשוואה בין החברות נפגמת).

בדוח הלא חשבונאי מנטרלות החברות הנסחרות בוול סטריט את ההוצאות בגין אופציות לעובדים. הבסיס לנטרול הזה הוא שמדובר במכשיר הוני (אופציות) שמשפיע על כמות המניות המונפקת של החברה, ובהתאמה משפיע על הרווח למניה (הרווח מחולק במספר המניות). משכך, התייחסות לאופציות כהוצאה בעצם תביא למעין מדידה כפולה של ההטבה הזו - פעם אחת במסגרת מספר המניות (והרווח למניה) ופעם שנייה במסגרת דוח הרווח והפסד עצמו.

מנגד, התומכים ברישום האופציות טוענים שמדובר בהוצאה במישור התוצאתי (הרלוונטי לדוח רווח והפסד), ואם לא יתייחסו להטבה בגין האופציות בדוחות הכספיים, הרי שלא כוללים בדוחות הוצאה שהיא מעין תחליפית להוצאת שכר. הרי האופציות הן חלק מהשכר הכולל, הן מבטאות הטבה כלכלית שקולה לשכר שמהווה חלק מהתגמולים הכוללים של המנהלים והעובדים. אי-הכללתה של הטבה זו משמעותה הרחקה של הוצאה אמיתית של החברה מדוח הרווח והפסד. הפתרון שנוצר, תוך כדי תנועה, הוא סוג של יצור כלאיים - בדוחות החשבונאיים רושמים את ההוצאה הזו, אבל מהדוחות הלא חשבונאיים מרחיקים אותה כאמור.

לא חשבונאי - הכי רלוונטי

וזו לא ההוצאה היחידה שמורחקת מהדוחות החשבונאיים. החברות נוהגות לנטרל הוצאות בגין רה ארגון, מחיקות מלאי, הפחתה של נכסים לא מוחשיים (שנוצרו במקביל לרכישות של חברות ופעילויות), הוצאות משפטיות ועוד, אם כי ההוצאות בגין הקצאת האופציות תופסות חלק נכבד מהפער בין הדוח החשבונאי ללא חשבונאי.

אצל פייסבוק, ההוצאות בגין האופציות מאוד משמעותיות. בדוח הכספי של החברה לשנת 2013 מופיעה הוצאה בגין הטבות כתוצאה מהקצאת אופציות למנהלים ועובדים בסך כולל של 1 מיליארד דולר (בשנת 2012 ההטבה הייתה אפילו גדולה יותר - כ-1.7 מיליארד דולר). הרווח התפעולי של פייסבוק אשתקד הסתכם ב-2.8 מיליארד דולר, אבל בנטרול ההוצאה הזו, שכאמור בדוחות Non-GAAP מרחיקים/מוציאים אותה, הרווח התפעולי כבר עולה ל-3.8 מיליארד דולר. בשורה התחתונה הרוויחה פייסבוק בשנה שחלפה כ-1.5 מיליארד דולר, אבל בנטרול ההוצאה בגין האופציות (ובמקביל ייחוס המס בגין הוצאה זו), הרווח המדווח שלא על-פי החשבונאות הסתכם ב-2.2 מיליארד דולר. וזה כאמור הרווח ש"נתפס" בעיני וול סטריט כרווח הנכון.

■ הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלה. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ניירות ערך. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו.

 אופציה להגדיל את הרווח