חיים רמון / צילום: איל יצהר
פחות מחודש ליום הבחירות, נראה כי כל ילד וילדה בישראל יודעים מה באמת חשוב בעיניי המפלגות הישנות והחדשות כאחד: משה כחלון דורש לעצמו את משרד האוצר ורשות מקרקעי ישראל; בנט דורש את הביטחון ולאיילת שקד את ביטחון הפנים; במחנה הציוני סימנו כבר את פרופ' טרכטנברג כשר האוצר הבא ואת האלוף (במיל') עמוס ידלין לביטחון; ובישראל ביתנו רוצים לשלוח את זועבי לג'נין. הבריאות חשובה מאוד, את זה כולם אומרים באופן רשמי, אבל נכון להיום רק שתי מפלגות מצהירות כי הן יידרשו לעצמן את תיק הבריאות: יהדות התורה שמבקשת להחזיר את יעקב ליצמן לעשייה הרבה שהוביל עד לפני שנתיים במשרד, ויש עתיד שרוצה לאפשר ליעל גרמן להשלים את הרפורמה שגיבשה לריסון הרפואה הפרטית וחיזוק הרפואה הציבורית.
הכהונות האחרונות של ליצמן ושל גרמן דווקא הוכיחו כי מערכת הבריאות אינה רק בבחינת "מיטה חולה" שלא מהרים להיכנס אליה, אלא פוטנציאל להובלת שינוי גם בטווח הקצר תוך יכולת לקצור גם הון פוליטי. פוליטיקאים אוהבים הצלחות מהירות שניתנות לביצוע בדומה לרפורמת הסלולר של כחלון, אבל גם בבריאות הוכח כי ניתן לבצע שינויים משמעותיים בלי להמתין 20 שנה. ליצמן, למשל, הכפיל את מספר מכשירי ה-MRI בבתי החולים (שעדיין נותר מהנמוכים ביותר בעולם), הכניס רפואת שיניים לילדים בתוך סל הבריאות, ביטל תשלומים לטיפות חלב ועוד. אז למה בכל זאת אין תור ארוך של מועמדים לתפקיד? אולי זו התחושה כי למרות השינויים האפשריים, תחלואיה של מערכת הבריאות ומוטיב ה"קריסה" שמלווה אותה תמיד יאפילו על ההישגים ולא יסייעו בלשון המעטה לתדמיתו הציבורית של הפוליטיקאי. מי זוכר למשל שחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שהפך מודל לחיקוי בעולם (להוציא את קיצוצי הכנפיים שעשו בו בהמשך אנשי האוצר), עבר בזכות עקשנותו של חיים רמון ששימש אז שר הבריאות.
"כל רפורמה היא בדרך כלל מתכון בטוח להתאבדות עבור פוליטיקאי", אמר היום רמון ל"גלובס". לדבריו, "מה שקרה עם כחלון יוצא דופן, משום שרפורמה נורמלית מיטיבה עם 80% מהציבור והשחקנים השונים ודופקת 20% אחרים, ואילו מרפורמת הסלולר נהנו 98% לעומת 2% שנדפקו, החברות הגדולות". כשהוא נשאל על הבריחה של הפוליטיקאים מתיק הבריאות, הוא מספר: "רוב השרים לא רוצים את הבריאות כי אין להם את היכולת להתמודד מול משרד האוצר. המזל שלי היה אז שקיבלתי גיבוי מלא מראש הממשלה ומשר האוצר, שזה תנאי הכרחי. פקידי האוצר ניהלו נגדי מלחמת הסתה, הם איימו שהחוק הזה יביא שואה כלכלית על ישראל, והנה היום הם הראשונים להלל את החוק ומתנגדים לשר"פ (שירותי רפואה פרטיים) בטענה שזה יהרוס את החוק הנהדר הזה. זה באמת אמור היה להיות חוק נהדר, לולא השינויים שנתניהו הכניס בו מיד אחרי שנבחר בשנת 1996. הוא ביטל את המס המקביל שצריך היה לצבוע כ-2 מיליארד שקל נוספים לטובת מערכת הבריאות בכל שנה, וביטל גם את הכנסת תחום הסיעוד לסל הממלכתי. כבר אז הוא היה רפובליקני מהזן של 'מסיבת התה', הוא אמר לי 'מה זה הסוציאליזם הזה בבריאות' ומאותה סיבה ביטל גם את חוק הדיור הציבורי".
"גם חיים וגם איכות חיים"
רמון מספר כי גם ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל, הרים גבה מהתפקיד שהוא (רמון) ביקש למלא בממשלתו. "כשהוא שאל אותי אחרי בחירות 1992 איזה משרד אני רוצה, הוא התפלא כשהשבתי 'בריאות'. הוא אמר לי 'בריאות זה שושנה (ארבלי) אלמוזלינו, אתה יכול להיות שר אוצר', אבל הסברתי לו שלדעתי אני צעיר מדי לתפקיד. מה שכן, אני לקחתי את התיק הזה אחרי שלמדתי אותו מספר שנים וידעתי בדיוק מה צריך לעשות בו. זה תפקיד עם הרבה עבודה ומחויבות. להיות שר פנים, למשל, זה כיף. מה כבר יכל להיות? אתה נלחם בביורוקרטיה ושולח לאנשים דרכונים הביתה. כיף! להיות שר חינוך זה הכי כיף, כי תמיד אפשר להגיד שזה תהליך ארוך טווח והשינוי יורגש רק בעתיד. אז זה לא מפחיד אף אחד".
לדברי רמון, תיק הבריאות עוסק בדברים הנוגעים ביותר לאדם, ולכן הוא מרתק כל כך. "אני מאמין, כמו שבגין אמר פעם, שהחיים קודמים לאיכות החיים. אבל היופי בבריאות זה שאתה עוסק גם בחיים וגם באיכות החיים. אני מדבר לא רק על הדברים הגדולים, הרפורמות הגדולות, אלא דווקא על הדברים הקטנים. אחד הדברים שעשיתי במשרד הבריאות, למשל, היה לחייב את יצרני המזון לפרסם את מרכיבי המזון בכל מוצר. עד היום דן פרופר מאוסם, שהיה אז נשיא התאחדות התעשיינים, לא סולח לי על זה".
אם שואלים את רמון, כל מה שצריך לעשות במערכת הבריאות הוא לבטל את השינויים שעשה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי נתניהו, בראשם המהלך לביטול המס המקביל. לדבריו, המיליארדים הרבים שיתווספו למערכת יאפשרו תוספת של מיטות אשפוז והקצאת משאבים שישפרו את התשתיות של בתי החולים. "לפני חוק ביטוח בריאות ממלכתי שביעות הרצון מקופות החולים עמד על כ-60%, והיום היא עומדת על למעלה מ-80% בכל הסקרים. זה אומר שבסופו של דבר יש לנו מערכת טובה ושצריך לתקן את מה שנתניהו והחברים באוצר קלקלו", הוא מסכם.
בינתיים, סוגיית הבריאות לא מופיעה בשלטי החוצות של הקמפיינים השונים וגם לא בסרטונים המצחיקים והמצחיקים פחות. למעשה, נדמה כי רק התקשורת מתעקשת לקדם את סדר היום הזה, לפחות עד הדו"ח הבא של מבקר המדינה.
