כדורגל, נדל"ן ופרארי: המסע של עמוס לוזון למגרשי שוק ההון

טענות על עסקאות מפוקפקות. ג'וב לבת. מתקפה על מחזיקי אג"ח. קיצוצים דרמטיים. ושווי בורסאי שזינק ■ שנתיים מאז שלוזון רכש את קבוצת א. דורי ■ דוח G

עמוס לוזון / צילום:איל יצהר
עמוס לוזון / צילום:איל יצהר

הרבה גבות התרוממו בשוק ההון כשעמוס לוזון, שהיה מוכר בעיקר על רקע עיסוקיו בכדורגל הישראלי, קנה בינואר 2016 את א. דורי מקבוצת גזית גלוב שבשליטת חיים כצמן ודורי סגל בכ-10 מיליון שקלים בלבד. מה ללוזון ולחברה ציבורית שנקלעה לצרות ושרפה מאות מיליוני שקלים, תהו שם, ולא שכחו את הפאנץ' ליין, איך הוא בדיוק ישלם את האג"ח.

לוזון   מצידו, עם כוונה או בלעדיה, לא טרח להרגיע אף אחד. "אנשים פה מספיק חכמים להבין שאני לא מבין כלום (..)", הוא צוטט מיד לאחר העסקה. "מי שבכדורגל - מכיר אותי, מי שלא - בעיה שלו. רכשתי את החברה לפני 72 שעות. אין לי מושג מה יש שם ומה לא (..)". ואם לא הספיקו האמירות הללו, הוא גם פירט את התגלגלות העסקה: "(...) ב-12:30 בצהרים קיבלתי טלפון מלידר (לידר שוקי הון, שהובילו את העסקה, ה' מ'), והכסף הועבר כבר ב-18:00. יכול להיות שעשיתי טעות, אני לא יודע להגיד. כנראה בתוך חודש-חודשיים אדע".

כשנשאל על הנכסים הטובים שמצא בדורי, נקב בשמה של תחנת הכוח הנחשבת לבוננזה של הקבוצה, תוך שיבוש שמה: "יש שם את אורעד הזו, איך היא נקראת?", שאל את הכתב. "כן, דוראד. היא נראית חברה יוצאת מן הכלל".

ההתבטאויות הללו לא תרמו לשקט הנפשי של מחזיקי האג"ח, והחששות רק התגברו במפגש הראשון עימו, שבו נזף בהם על כך שהם מבזבזים את כספי החברה במפגשים שהם מקיימים. "(...) אני צריך לממן לכם כל שבועיים כנס עם קפה, אולם ועורכי דין?", הרעים עליהם בקולו. "אני לא לוקח משכורת, משפר את מצב החברה כל יום, ואתם מגדילים לי את ההוצאות. על מה ולמה?".

כמעט שנתיים עברו מאז הרכישה, ואת לוזון כבר לא שומעים. "הוא שומר על פרופיל נמוך", מסביר גורם המכיר היטב את החברה ואת בעל השליטה. "הוא מבין שבחברות ציבוריות זה אחרת ממה שהכיר ולכן הוא סוגר דברים בשקט, בחדרי חדרים, בלי עורכי דין ובלי פמליות". ולא רק שקט: קבוצת לוזון, שמה החדש של החברה (שכוללת את דורי בנייה ואת החברות הבנות דוראד ורונסון), נסחרת לפי שווי של כ-115 מיליון שקל. לוזון, המחזיק בכ-75% מהקבוצה, ששוויה בעת שקנה אותה עמד על כ-20 מיליון שקל בלבד, מורווח "על הנייר" בלמעלה מ-70 מיליון שקל.

כדורגל, נדל"ן ופרארי

את כספו עשה עמוס לוזון בייזום נדל"ן במסגרות פרטיות, אך לכלי התקשורת הגיע בשל העיסוק הנרחב שלו בכדורגל: נשיא מכבי פתח-תקווה והספונסר שלה (ראו מסגרת בהמשך).

הוא גדל במעברת פרדסיה ובפתח-תקווה במשפחה ממוצא טריפוליטאי בת שבעה ילדים. כדורגל ועסקים היו ועודם שזורים בחיי המשפחה: האח אבי שהיה בכיר בבנק דיסקונט כיהן כיו"ר ההתאחדות לכדורגל וכיום הוא חבר באגודת מכבי פתח-תקווה ונחשב לאיש החזק בקבוצה. לפני כשנה, הקים את רשת הבורגרים, URBUN. אח נוסף, יעקב, היה הבעלים של רשת בתי הקפה אילן'ס, שאותה מכר תמורת כ-15 מיליון שקל לפני כשנה וחצי. והאח הבכור, ויקטור, הוא אביו של המאמן גיא לוזון.

עמוס לוזון החל את דרכו כקבלן שיפוצים ובמהרה התחיל להשקיע בנדל"ן. כשהיקף ההשקעות גדל, הוקמה חברת ע. לוזון נכסים והשקעות, שעיסוקה ביזמות נדל"ן למגורים, מסחר ומשרדים. לפי פרסומים שונים, החברה בונה כיום מאות יחידות דיור בפתח-תקווה, שותפה עם אמריקה ישראל בפרויקט פינוי-בינוי בבת-ים, ומחזיקה בקרקע שעליה שוכנים אולפני הרצליה (שאמורים להתפנות בעתיד הלא רחוק). לאחרונה גם זכתה החברה בשני מכרזי מחיר למשתכן להקמת למעלה מ-700 יחידות דיור בראש-העין ובראשון-לציון בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

בתחום הנדל"ן המסחרי, לוזון הוא הבעלים של כמה מרכזים מסחריים. הבולט שבהם הוא הפאואר סנטר במתחם ירקונים. לפני כמה שנים הרשיע בית המשפט את לוזון ושותפיו בבעלות על המרכז, בעברות תכנון ובנייה ובהפעלת המרכז ללא היתר, הטיל עליהם קנס של 15 מיליון שקל, והורה להם לסגור את המתחם בתוך שנתיים וחצי.

במאי, ולאחר דיונים נוספים, דחה בית המשפט את בקשת הבעלים לעיון חוזר בהחלטה וביקר אותם בחריפות על שניסו לדחות את הקץ בנימוק שיש התקדמות במסלול התכנוני שיאפשר את הכשרת המתחם. ההתקדמות שעליה דובר, היא החלטה אפשרית של עיריית פתח-תקווה, לבטל את ההכרזה על הקרקע כחקלאית - מהלך שלטענת העמותה לאיכות השלטון, הובל על-ידי ראש מטה הדיור, אביגדור יצחקי (בתפקידו כיו"ר מועצת התכנון והבנייה) ששימש כרואה החשבון של לוזון, ולכן נתון לכאורה בניגוד עניינים (לטענות הללו ענה יצחקי כי שימש כרואה החשבון של מועדון הכדורגל ולא של לוזון אישית).

"הגיעה השעה לתת תוקף לפסק הדין שקבע כי בלב הריאה הירוקה של גוש דן הוקם שלא כדין מבנה מסחרי עצום בגודלו, קניון רחב ידיים על קרקע חקלאית מוכרזת, אשר הניב (ועודנו מניב) רווח נאה לבעליו, והכול על חשבון הציבור הרחב. הגיעה גם השעה לעצור התעשרותם הפסולה של המבקשים (בעלי המתחם) כתוצאה מביצוע העברות", קבע בית המשפט. המתחם, יש לציין, עדיין פועל.

במשך השנים הרוויח לוזון סכומים משמעותיים גם מסחר קרקעות. כך למשל הוא מכר לאחרונה קרקע בפתח-תקווה, הכוללת זכויות בנייה בהיקף של 53 אלף מ"ר לקבוצת עזריאלי ברווח גדול: את הקרקע רכש ב-2015, בשותפות עם תדהר, תמורת כ-60 מיליון שקל, והיא נמכרה תמורת 91 מיליון שקל. סביב סחר הקרקעות הגיע לוזון לבית המשפט עם שותפו לשעבר, היהלומן משה צאיג.

השניים, לפי החומרים שהוגשו לבית המשפט, היו שותפים בקרקעות בשווי של עשרות מיליוני שקלים. לאחר שהתפרקה השותפות הגישו השניים תביעות הדדיות. צאיג תבע 3.5 מיליון שקל בטענה כי לוזון פעל במרמה כדי להניח יד על רכושו, ואילו לוזון דרש פיצוי של 4.5 מיליון שקל מצאיג. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של לוזון וקיבל חלק מעילות התביעה של צאיג, וחייב את לוזון להציג חשבונות על עסקאות שונות.

שני הצדדים ערערו על ההחלטה לעליון. בפסק דין בערעור, שניתן באוגוסט האחרון, נכתב כי ביחסים בין הצדדים "רב הנסתר על הגלוי", וכי העסקאות של לוזון וצאיג נערכו פעמים רבות בעל-פה, בעיקר "משיקולי מס לא כשרים". בקווים כלליים אימץ בית המשפט העליון את רובו של פסק הדין של המחוזי.

במישור האישי, לוזון הוא אב לשלושה ילדים - הבכורה, ליה, משמשת כמנהלת פיתוח עסקי ועוזרת למנכ"ל בקבוצת לוזון (עוד על כך, בהמשך). בשנים האחרונות הוא מנהל מערכת יחסים היודעת עליות ומורדות ומתוארת לא מעט במדורי הרכילות עם מפיקת האירועים, אירית רחמים, והשניים מתגוררים ביישוב ארסוף. עוד פרט שהוזכר כמה פעמים בעיתונות הוא שבבעלותו פרארי, עניין די נדיר אפילו באלפיון העליון של ישראל. לוזון עצמו התייחס לכך בעבר ואמר "אם היה מישהו אומר לי לפני איזה 10 שנים שאני, עמוס לוזון, אנהג באוטו שעולה מיליון שקל, הייתי צוחק לו בפנים: 'משוגע, רד מהגג, אין סיכוי שזה יקרה'".

"חתך בבשר החי"

גם גורמים שמכירים את לוזון מקרוב אומרים שאינם יודעים מה משך אותו בעסקה. לפי הגורמים הללו, מהירות העסקה מרמזת שלא ממש הספיק להתעמק בה. התבטאויות של לוזון בנושא, כשעוד הרשה לעצמו, מאששות את הדברים. "הפתעתי את עצמי", הוא אמר כמה ימים לאחר הרכישה.

ב-2014 הדהימה את השוק קבוצת א. דורי, שכללה את דורי בנייה, את תחנת הכוח דוראד ואת חברת ייזום הנדל"ן הפועלת בפולין רונסון, כשדיווחה שהתגלה בה בור פיננסי גדול בשל פעילות דורי בנייה. הדיווחים הראשונים היו על היקף של עשרות מיליוני שקלים, אולם אלה צמחו במהירות למאות מיליונים. מאז ועד למכירת הקבוצה ללוזון, הזרימה החברה האם, גזית גלוב, לא פחות מ-750 מיליון לכיסוי הבור הזה.

כשנשאל לוזון אם אינו חושש להיכנס לחברה אחרי הפסדי העתק וההון האדיר שגזית גלוב שרפה בה, השיב: "ראיתי שם הרבה דברים טובים, ואני חושב שאפשר להטיס אותה קדימה (...) להגיד לך שאני גאון? אני חושב שאני יודע מה עשיתי, אבל יכול להיות שיתברר פתאום שיש עוד בור עצום. אין לי מושג (...) חברה כזאת לא קונים בחמש שעות. במצב רגיל, זה היה לוקח שלושה חודשים. אני מקווה שלא טעיתי".

ההתחלה לא הייתה פשוטה. כשבועיים לאחר הרכישה, גינדי החזקות ביטלה התקשרות עם דורי בנייה כקבלן מבצע בשלושה פרויקטים. גם קבוצת חג'ג' הודיעה שהיא שוקלת לבטל שלושה פרויקטים. בסופו של דבר, הפרויקטים שלה עברו לדניה סיבוס, במסגרת הסכם כולל בין שתי החברות.

למרות הקשיים, לוזון נכנס לדורי בסערה. גורמים בשוק מספרים, שבניגוד לקודמיו, הוא דרש ומימש ערבויות (כתוצאה משינויי הסכמים), הפעיל לחצים אגרסיביים על ספקים ועל רוכשים, הוריד מחירים לקבלני משנה ובכלל "לא היסס לעשות את מה שקודמיו לא ידעו או לא רצו לעשות". אחד הסיפורים שהסתובבו בשוק היה שכשהגיע לספקי משנה או ליזמים כדי לשנות תנאים ונשאל אם הוא רוצה קפה, נהג להשיב "קפה קטן, כי אני לא נשאר הרבה".

"הוא ידע להכניס את הידיים והרגליים לכל העניינים. ממש לרדת לרמת השטח וללחוץ", אומר גורם המכיר את לוזון. "מצד שני, המשחק שלו עם הבוטות זה חלק מהצ'ארם שלו. ממה שאני נתקלתי בו בעשר השנים האחרונות, הוא איש הגון, המילה שלו חשובה לו וגם החיבור לאנשים".

בתוך החברה עצמה ביצע לוזון קיצוץ עמוק. "הוא הבין מהר מאוד איפה מקורות הרווח, איפה הצרות וגם שכל התקורות היו פנומנליות", אומר גורם מקורב לחברה, "וחתך בבשר החי בלי לעשות חשבון". כך, לוזון ויתר על פרויקטים הפסדיים, העביר אחרים לניהול דניה סיבוס, ופיטר חלק נרחב מאוד מהשדרה הניהולית של החברה. מספר העובדים בדורי בנייה הצטמצם מ-241 בסוף 2015 ל-35 בלבד בסוף 2016.

חלק מהגורמים שעימם עבדה דורי ראו את השינוי בחיוב. היזם נחשון קיויתי, שדורי בנייה הייתה הקבלן המבצע של חלק מהפרויקטים שלו: "הוא היה בהחלט אוזן קשבת לשמוע את הבעיות ולנסות לפתור אותן. היינו בחבלי לידה של התחלת האכלוס והיו כרגיל במקרים כאלה קצת בעיות. ההתנהלות מולו הייתה חיובית - הוא לא התנער, הבין שהוא זה שצריך לפתור את הבעיות. הוא השתדל, אבל הדברים עוד לא פתורים במאת האחוזים".

עו"ד אופיר נאור, שייצג מחזיקי אג"ח בחברה: "היה חיתוך של הרבה מאוד מהנדסים ושכבות ניהול והיה צמצום של ההוצאות. הוא גם דאג למצות את הזכויות וידע לעצור פרויקטים מפסידים. בשורה התחתונה, לוזון הצליח לייצב את החברה, שהייתה מאוד מדממת".

השלב הבא הגיע במאי 2016 והיה מחיקתה של דורי בנייה מהמסחר באמצעות מיזוג עם חברה ייעודית שהוקמה לצורך זה, תמורת 4.7 מיליון שקל. שנתיים לפני כן, ניסו הבעלים הקודמים, כצמן וסגל, לקדם מחיקה מהמסחר באמצעות הצעת רכש, אך נכשלו. "הוא עשה את הדבר המתבקש", אומר גורם מקורב לחברה. "מה הטעם להחזיק בחברה ציבורית (קבוצת לוזון) שתשלוט בחברה ציבורית אחרת (דורי בנייה)? הוא עשה מהלך נכון שחוסך הרבה מאוד כסף".

לוזון עצמו, התייחס למהלך בפגישה עם מחזיקי האג"ח והבהיר כי היציאה משוק ההון מצמצמת הוצאות בהיקף של 5 מיליון שקל בשנה.

נאום הבורקסים

באופן טבעי, מצבה העגום של דורי בנייה לצד חוסר הניסיון של לוזון בשוק ההון והתבטאויותיו, יצרו חשש גדול בקרב מחזיקי האג"ח, בהיקף של כ-275 מיליון שקל.

המפגש הראשון של לוזון איתם לא החל ברגל ימין לאחר שמתח ביקורת על ההוצאות הכרוכות בכינוס אספות מחזיקי אג"ח. "אני עובד קשה, ואתם מבזבזים לי כסף על אולמות ובורקסים?", הוא תקף. "איפה אתם חושבים שאתם חיים?

"אני צריך לבזבז את זמני היקר עליכם במקום לפעול לטובת החברה? (...) איפה הייתם כשתיקנו את הדוחות של דורי (בתקופת ה"בור")? למה אז לא זעקתם? ממה נפשכם? מזה שבא פראייר שעובד מיום עד לילה בחינם?

"הבאתי את אח שלי באפס שכר (הכוונה לאחיו, יעקב, שבמשך כשנה שימש כמשנה למנכ"ל דורי בנייה, ובהמשך כמנכ"ל, ללא שכר, ה' מ'), ואת הבת שלו שסגרה את העסק שלה כדי להירתם ולהרים את החברה. עד לפני חודש לקחתי 1,000 דולר לשעת ייעוץ. היום אני עובד בחינם ולכם יש מה להגיד? לאיים בתביעות ובתי משפט? על מה בדיוק? מישהו חייב לכם משהו? כשאני לא אעמוד במשהו תוכלו לבוא בטענות. נכון לרגע זה אני לא חייב לכם שקל.

"תלמדו להכיר, שכשעמוס לוזון אומר מילה, זה יותר מצ'ק בנקאי. מי שחייב לכם זה דורי קבוצה, והיא תעמוד בהתחייבויות שלה. ואם כל הבנקים יושבים בשקט כי עמוס לוזון אמר שהוא בא לעבוד, גם אתם יכולים".

גורם מקורב לחברה מבקש לסנגר על לוזון ועל דבריו באספה: "אצלו באמת לא אוכלים בורקסים, גומרים את כל הדברים והולכים הביתה. הצורה שבה הוא אומר את הדברים לפעמים גורמת לאנשים לחשוב שהוא לא רציני, שהוא מתרברב או משהו, אבל זה ממש לא המקרה".

בהמשך לנאום הבורקסים, לוזון סירב לפרוע את חשבון ההוצאות של מחזיקי האג"ח, שהגיע למעל מיליון שקל (בעיקר תשלום לעורכי דין). המחלוקות סביב התשלום עדיין לא נפתרו.

אחת הטענות שהעלו בעלי המניות נגעה להעסקתם של בני משפחתו של לוזון בחברה. מדברים שאמר לוזון ניתן היה לקבל את הרושם שהמשפחה מגויסת לטובת החברה מבלי לקבל תמורה, אך לא זה היה המצב. הבת, ליה, מונתה למנהלת פיתוח עסקי ולמשנה למנכ"ל, בשכר של 30 אלף שקל לחודש. ללוזון עצמו אושר תגמול שנתי של 1.2 מיליון שקל, רטרואקטיבית מפברואר 2017, בתפקידו כיו"ר במשרה מלאה. התגמול כולל דמי ניהול חודשיים בסך 100 אלף שקל והחזר הוצאות. את איש אמונו, עו"ד ארז תיק, ששימש כעורך דינו במשך שנים, הוא מינה למנכ"ל עם חבילת תגמול כוללת של כ-4 מיליון שקל לשנה.

המהלכים הללו גררו התנגדות של בעלי מניות ואג"ח (וגם של חברת אנטרופי). אך לא כולם התנגדו: "עמוס הוא יזם בנשמתו והוא מזהה איפה אפשר להצליח ואיפה להיכשל. אבל מישהו גם צריך לעשות את העבודה הסיזיפית היומיומית של לנהל את העסק. הוא לקח עורך דין שאותו הוא מכיר הרבה שנים ונתן לו את המושכות. הכי קל זה לתקוף ולומר: הוא מביא חבר שלו, אבל בפועל הוא בחר במישהו שהוא דעתן ואומר לו מה שהוא חושב ושומר על החברה והכניס לתוכה סדר. אני יושב בלא מעט חברות ציבוריות, ואני יכול להגיד לך שבקבוצת לוזון, אני שקט".

הריב עם אדלסבורג

מי שראה בעין מאוד לא אוהדת את ההתנהלות של לוזון כבעל בית חדש, שממנה בחברה את אנשי שלומו, הוא אורי אדלסבורג, שהחזיק כ-7% מהחברה. אדלסבורג, שהיה לעומתי כלפי בעלי השליטה הקודמים ואף טרפד בזמנו את הצעת הרכש שלהם, התנגד למינויים של בני משפחתו של לוזון בחברה. "עמוס לוזון", נכתב באחד המסמכים בעניין, "השתלט על קבוצת דורי ומינה את עצמו, את אחיו ואת בתו לתפקידי מפתח בחברה (...) מבלי שיש להם ניסיון בניהול חברות ציבוריות. החשש הוא כי החברה הופכת הלכה למעשה לחברה בעלת סממנים של חברה משפחתית".

העניין הגיע לבית המשפט, לאחר שלוזון ביקש להכריז על אדלסבורג כבעל עניין שלילי ולפסול את זכות ההצבעה שלו.

בתגובתו, שהוגשה באמצעות עו"ד דודי זילברבוים, העלה אדלסבורג טענות קשות לגבי התנהלותו של לוזון, הנוגעות בעיקר לעסקאות בעלי עניין ולניסיון לקדם את האינטרסים האישיים שלו על חשבון החברה הציבורית: "עמוס לוזון עושה עסקאות בעלי עניין לקידום עסקיו הפרטיים, והדבר מקים חשש מובנה ומתמשך מפני ניגוד עניינים", נכתב. "לצד עסקה שעשתה קבוצת לוזון עם דניה סיבוס, בו העבירה קבוצת לוזון את כל היכולות שלה (הכוונה לפרויקטים ולציוד, ה' מ') כקבלן מבצע לדניה סיבוס - עשתה החברה הפרטית שבבעלות עמוס לוזון עסקה עם דניה סיבוס שהיקפה מאות מיליוני שקלים".

אדלסבורג מתאר בתשובתו לבית המשפט את מה שראה כערבוב בין פרטי לציבורי. כך, לטענתו, הוא מינה את שמשון הראל, מבעלי אמריקה ישראל (שאיתה יש ללוזון עסקאות בחברה הפרטית) לסגן יו"ר קבוצת לוזון. כך, לטענתם, החברה הפרטית של לוזון התקשרה עם דניה סיבוס לצורך התמודדות במכרזי מחיר למשתכן. במהלך אפריל-אוגוסט 2016 זכו שתי החברות בארבעה מכרזים להקמת 734 יחידות דיור בהיקף כספי מוערך של כ-350 מיליון שקל.

כשאדלסבורג התריעו על כך, טען לוזון כי ההסכם בין החברה הפרטית שלו לדניה סיבוס, נחתם קודם לכניסתו לקבוצת לוזון. אדלסבורג טוענים כי קשיים כאלה עלולים לצוץ גם בעתיד. כך, למשל, מפרטת התגובה, "במקרה שתתגלע מחלוקת בין דורי בנייה לדניה סיבוס ביחס לביצוע ההסכם ביניהן, דורי בנייה עשויה להידרש לנקוט צעדים כנגד דניה סיבוס, ואולם, דורי בנייה תתקשה לעשות כן נוכח העובדה שדניה סיבוס היא שותפתו של לוזון בעסקיו הפרטיים".

בניגוד ללוחמנות שגילה לוזון כלפי אסיפות בעלי האג"ח, המחלוקת עם אדלסבורג דווקא הסתיימה בפשרה, שלפיה לוזון יתייעץ עם המוסדיים לפני מינוי דח"צים (שמאז לא השתנו) והטענות על ניגוד עניינים נותרו בלא מענה. מאז, אגב, מכר אדלסבורג את אחזקותיו בדורי.

עורכי דינו של לוזון העדיפו שלא להגיב כאן באופן רשמי לטענות הללו אך מסנגריו מתעקשים שהוא לא יחרוג מכללי ממשל תאגידי. "ההתנהלות כבעל שליטה שונה מהתדמית שיש לו. הוא משקיע המון מאמצים ואמצעים בחברה כדי לקדם אותה גם אם זה בא על חשבונו. מה שהוא רואה לנגד עיניו זה טובת החברה, הוא לא מזייף בסנטימטר, הכול נעשה ממש כדת וכדין, ואם יש ספק במשהו, הולכים לחומרה".

מההתנהלות שתוארה בפנייה של אדלסבורג לבית המשפט ובסיטואציות נוספות, אפשר לקבל רושם שונה לחלוטין.

"אני אספר לך קוריוז כתשובה: כשהוא קנה את החברה, הוא מינה את יעקב, אח שלו, למנכ"ל דורי בנייה בלי שכר. אחרי שנה יעקב הוציא מכתב שאומר שהוא מבקש שכר של 120 אלף שקל או שהוא עוזב. שאלו את עמוס מה הוא אומר. עמוס אמר: מכיוון שזה אח שלי, אני לא אחליט, אבל אם אתם שואלים אותי, עניינית אין מה להחזיק אותו בשכר כזה. וזו התשובה שיעקב קיבל - אחרי שנתן שנה בחינם".

- אז מה אתה רוצה לומר?

"שהוא יודע לעשות הפרדה. שהוא הכי ישר וענייני, ושהוא מסתכל על העסק באופן מאוד רציני".

לוזון והכדורגל

את הרומן שלו עם מכבי פתח-תקווה החל עמוס לוזון, נשיא הקבוצה והספונסר שלה, בשנות ה-90 כשלקח על עצמו את ניהול הקבוצה יחד עם אחיו, אבי. יחד הובילו את הקבוצה להצלחות בליגה על-ידי הקצאת משאבים רבים למחלקת הנוער של המועדון וניהול פיננסי נכון, שעזר לקבוצה לסיים חלק מהעונות ברווח תפעולי. בראיון שנערך בזמנו עם יו"ר האגודה לשעבר, צבי מנדל, הוא העריך שמשפחת לוזון השקיעה בקבוצה כ-40 מיליון שקל.

מאז קשר נפשו לקבוצה, בריטואל כמעט קבוע, לוזון יוצא מהקבוצה וחוזר אליה: כך, למשל, בשנת 2008 הודיע בדרמטיות כי הוא עוזב את הקבוצה ואת הכדורגל הישראלי בכלל. "סיימתי את תפקידי בכדורגל הישראלי ובמכבי פ"ת", הוא הצהיר. "למעלה מ-6 שנים אני רוצה לעזוב את הכדורגל (...) אנסו אותי להישאר, לחצו עליי, סבלתי כל העונה. אם אתמול עוד הייתה לי התלבטות, עכשיו אני בטוח ב-110%. אני עוזב בגלל כל הרעים, הקנאים והמלעיזים (...)

"...הבת שלי הגדולה אמרה לי 'הבטחת לי שאם אתם נשארים בליגה, תעזוב', אז עכשיו אני עוזב. יש דברים יותר חשובים מכדורגל. הילד שלי הולך לבית ספר ומקבל קללות. הטלפונים לא מפסיקים לרטוט לי בכיס. יהיה לי יותר טוב. בעונה האחרונה ממש סבלתי. לא נהניתי, אבל אני לא קם ומתנתק. אמשיך לעזור, אבל לא כספונסר, לא כנשיא ולא כבעלים. אמשיך לבוא למשחקים".

כעבור כחודשיים, חזר. שלוש שנים אחר כך, בתום משחק שבו כעס על השופט, בטענה לטעויות בשיפוט, הודיע שוב כי הוא עם הכדורגל גמר. גם הפעם, הוא חזר בחלוף כחודשיים, לאור מצבה של הקבוצה.

במקרה עבר, הוא הורחק לחצי שנה מפעילות רשמית במסגרת המועדון וההתאחדות, כעונש שהטילה עליו ועדת המשמעת של ההתאחדות לכדורגל. זאת, בעקבות דברים שהטיח ביו"ר הוועדה המקצועית לאיגוד השופטים. על-פי האישום, לוזון פנה לשופט וקילל אותו במילים "חרא עליך ועל השופטים שלך. גמרת לנו את העונה". לוזון הכחיש כי אמר את הדברים, ואמר כי "בית הדין של ההתאחדות לא שווה שאתייחס אליו".

בשנת 2008 נחשפה פרשת שחיתות בכדורגל הישראלי שבה נחשדו אבי, ועמוס, כי פעלו להעברת קבוצת בוגרים ממחוז למחוז בנימוק של עלויות אבטחה גבוהות, בתמורה לתמיכה במועמדות של אבי לוזון ליו"ר ההתאחדות. התיק נסגר בלא כלום.

בראיון שנתנה בזמנו האחות, אביבה מליחי, היא סיפרה על השנאה כלפי משפחת לוזון, ואמרה כי האחים, אבי ועמוס, "די מושכים אש בהתלהמות שלהם, בתגובות שלהם. אם הם היו סולידיים יותר, אני מאמינה שהם לא היו שנואים. הם קצת שחצנים ויהירים, אז הם מזמינים את זה. .. אם הם לא היו יהירים ומתנשאים, אני בטוחה שהם היו אהובים הרבה יותר, כי העשייה שלהם עצומה".