מבקרים בתערוכת המובייל בברצלונה / צילום: רויטרס
בשבוע שעבר נערכה בברצלונה תערוכת MWC, אירוע המובייל הגדול בעולם המתקיים כבר יותר מ-20 שנה. התערוכה הזו ליוותה את המהפכות הגדולות של עולם הסלולר מאז ועד היום: התקן הבינלאומי לתקשורת מבוססת GSM, שחיבר בין מנויי חברות סלולר שונים במדינות שונות; מהפכת הדאטה; כניסת הסלולר לסביבת העבודה; התפתחות המסכים הצבעוניים; פריצתן של האפליקציות והחנויות שמוכרות אותן; ובכלל, העובדה שחלקים נרחבים מחיי היום יום שלנו החלו להתבסס על המכשיר הקטן, שהלך וגדל עם השנים. כל אלו היו מהפכות לא קטנות שהמבקר בתערוכת המובייל, תחילה בקאן ולאחר מכן בברצלונה, יכול היה ממש לחוות את התהוותן.
והשנה? מי שקרא את הסיכומים השונים בארץ ובעולם (גם ב"גלובס") של התערוכה שננעלה בסוף השבוע, התקשה לפספס אווירה כללית של חוסר התלהבות. שום התרגשות סוחפת מהדבר הגדול הבא לא נראתה שם, בברצלונה הקפואה. לא הפעם. ולא רק שם: גם ב-CES, תערוכת מוצרי האלקטרוניקה הגדולה בעולם שהתקיימה בינואר בלאס וגאס, לא נצפו השנה מהפכות.
כן, הפנמנו שדור התקשורת הבא, ה-5G שדובר בו כה רבות בתערוכות הללו, טומן בחובו פתרונות מהירים ויעילים לכל דבר שחשבנו עליו. וחברות הסלולר, המתקשות לשרוד את מהפכות 20 השנים האחרונות, כנראה ימצאו מודלים עסקיים שיאפשרו להן להתמודד עם מר גורלן. ונכון, המסכים של הסמארטפון שלנו יהפכו למאירים יותר ומדויקים יותר. ואכן, מכשירי המובייל מציעים אפליקציה או שתיים הכי מגניבות שיש (אימוג'י אישי משלנו. מי היה מאמין שזו תהיה אחת הבשורות המשמעותיות ביותר של מכשיר הדגל החדש של אחת מהיצרניות הגדולות בעולם, סמסונג). והסוללה אולי תחזיק מעמד עד הלילה, אשרי המאמין. והמחשבים הניידים דקים ומהירים יותר, ומאפשרים לנו לנהל את הבית ואת החיים שלנו תוך גלישה קלילה ומגע עדין על המסכים המדהימים שלהם. והטלוויזיות משדרות בצבעים חדים מאי פעם, איכויות שידור שמזכירות את החיים עצמם.
אז למה כל זה לא ממש מרגש אותנו יותר? איך אפשר להסביר שהנימה הכללית של פרשנים ומבקרים מכל קצוות העולם בשני האירועים הענקיים האלה, שבהם נקבע הטון לגבי החידושים שייכנסו לחיינו בשנה הזו, היא כמעט מפוהקת? למה אף אחד לא התלהב מההצהרות הדרמטיות של מי שבכל זאת השתדלו לשחרר באירועים האלה מוצרים מיוחדים במינם והכרזות שאמורות לגרות את קצה הדמיון שלנו? התשובה לשאלות האלה די פשוטה, גם אם קשה לעיכול. לא ראינו השנה מהפכות. נראה שלא חזינו בשום דבר שישנה מהותית את חיינו בעתיד הנראה לעין, וגם קצת אחריו.
מציאות מדומה? צאו מהסרט
אז נכון, מהפכת הרכב האוטונומי אכן בעיצומה, ושתי התערוכות חיזקו את התחושה שהיא מתרחשת לנגד עינינו. אבל אנחנו מדברים עליה כבר עשר שנים, ונמשיך לדבר עליה עוד לפחות כעשור, אם לא יותר. ייקח זמן עד שרשיון הנהיגה יהפוך למצרך מיותר וארכאי, ואנחנו, מה לעשות, התרגלנו שהדברים קורים מהר יותר. אנחנו חיים את חיינו בציפיה שהמחר יהיה שונה מאמש, או שלפחות השנה הבאה תהיה שונה בתכלית מקודמתה. וזה קרה לנו כבר מספר פעמים, במשך מספר עשורים. התרגלנו לראות מהפכות טכנולוגיות דרמטיות וזריזות, ששינו את חיינו מקצה לקצה, ושבעודנו מעכלים אותן הפכו לבסיס למהפכה הבאה.
המבוגרים בינינו יכולים עדיין לזכור את מהפכת המחשב האישי שהפכה את חיינו - ממש כך - מאז שחדרה אל העולם בשנות ה-80 של המאה הקודמת. היא סללה את הדרך למהפכת הקישוריות והאינטרנט, שסללה בתורה את הדרך למהפכת המידע והמסחר האלקטרוני. התפתחות הטלפון הסלולרי בשנות ה-90 יצרה מהפכה ענקית של קישוריות, של אפליקציות ושל יכולות בלתי נתפסות עד עצם היום הזה למרבית תושבי כדור הארץ. בשנות ה-2000 קיבלנו את מהפכת הרשתות החברתיות, המוזיקה הדיגיטלית, והאייפון כמובן.
מהי, אם כן, המהפכה הבאה? זו שתסעיר את כולנו ושתשנה את חיינו ללא הכר? המהפכה שתייצר אין סוף הזדמנויות, שתהפוך סדרי עולם? אם אתם חושבים שהמציאות המדומה או המוגברת יעשו לנו את זה, הרשו לי להטיל ספק. הטכנולוגיות האלו, המדהימות בפני עצמן, לא ישנו את חיינו כמו שהסמארטפון שינה אותם בעשור האחרון. ויסלחו לי אלפי יזמים וממציאים, כולם מוכשרים וכולם אנשים טובים: מהפכת הרכב האוטונומי לא משתווה בחשיבותה למהפכה שחולל המחשב האישי וגם לא למהפכת הקישוריות והאינטרנט. היא בהחלט תגרום לנו לחיות חיים נוחים, בטוחים ויעילים יותר. אבל עד כמה שלא נעים להודות בכך, מהפכת הרכב בסך הכל תאפשר לנו להגיע לאותם מקומות שאליהם אנחנו מגיעים כבר היום - גם אם נוכל לקרוא עיתון, לשחק שש-בש או לנמנם בדרכנו אל היעד.
האם ייתכן שהגענו אל סוף עידן החדשנות? בהחלט, בכמה הסתייגויות. ראשית, קשה לחזות מהפכות מעין אלו מראש. שנית, חשוב לזכור שמהפכות אחרות קורות בימים אלה בעולמות לא פחות חשובים, שלא ממש באים לידי ביטוי בתערוכות הגדולות. עולמות הבריאות הדיגיטלית, ההנדסה הגנטית, הנדסת המזון, החקלאות - כולם נהנים מפעילות קדחתנית המייצרת אין ספור חידושים והמצאות. לכל אחד מהתחומים האלה יש פוטנציאל גדול להשפיע על כל אחד מאיתנו. ואולם, יש גם סיכויים לא רעים שהחידושים האלה לא ייצרו את הדבר הגדול הבא, שאליו הורגלנו, מפונקים שכמותנו, לחכות מדי כמה שנים.
לפהק באדישות זה דווקא נחמד
ואם בכל זאת אתם מחפשים את הגל שישטוף את העולם באופנים שקשה להבין כיום, הנה שני כיוונים אפשריים. הראשון הוא הכלכלה הקריפטוגרפית, מבוססת הבלוקצ'יין והמטבעות החדשים, שמקודמת בידי מאמיניה האדוקים כשיטה כלכלית חדשה של חלוקת משאבים מבוזרת, לא מפוקחת ושונה לחלוטין ממה שהעולם מכיר. הרגולטורים מבועתים ממנה, הבנקים הגדולים נלחמים בה, הספקולנטים חוגגים. אם המהפכה הזו תעבור את נקודת האל-חזור, המשמעויות יכולות להיות סדר עולמי חדש, מלחמות עולם וכאוס שיהרוס כל חלקה טובה - או גן עדן עולמי, שוויוני לחלוטין, נטול גבולות וחסמים, עולם שכולו טוב. לכו תדעו.
המהפכה האפשרית השנייה היא מהפכת הרובוטים, מבוססי הבינה המלאכותית, שיחצו את נקודת הסינגולריות הטכנולוגית ויהפכו ליצורים חכמים, בעלי רצונות משלהם ויכולות בלתי מוגבלות. הוויכוח הפומבי המתוקשר בין מארק צוקרברג (בעד) לבין אילון מאסק (נגד, "זוהי סכנה יסודית לקיום האנושות") בעניין הרובוטים המתקדמים הללו, שנידון כאן בהרחבה בעבר, רק מעיד על כך שהמהפכה הזו לא כל כך רחוקה ולבטח לא דמיונית.
שתי הדוגמאות הללו מלמדות על הסכנות העצומות הכרוכות לפעמים במהפכות טכנולוגיות. אולי מוטב לנו להשתעמם קצת בשנים הקרובות, ולפהק באדישות אל מול עוד מסך מבריק ועוד אפליקציה מגניבה. הם לא ישנו את העולם, אבל יתנו לנו לנשום בנחת ולהסתגל למה שכבר השתנה כאן בשנים האחרונות, בזמן שחיפשנו את הדבר הגדול הבא.