משקיעי המניות: היכונו לשנה השלישית של טראמפ

הסטטיסטיקה מלמדת כי שנת הכהונה השלישית של נשיא בארה"ב היא הטובה ביותר לשוקי המניות • מה תומך בכך הפעם ואילו גורמים מסכנים את האפשרות הזו? • למדריך ניהול תיקים

יו"ר הפד, ג'רום פאוול  עם הנשיא טראמפ / צילום: רויטרס Carlos Barria
יו"ר הפד, ג'רום פאוול עם הנשיא טראמפ / צילום: רויטרס Carlos Barria

התנודות הקיצוניות בשוק המניות האמריקאי מתחילת אוקטובר מעלות לא מעט חששות בקרב משקיעים לקראת 2019. האם אחרי עשור של עליות מחירים, שיפור מתמיד בכלכלת העולם, גיאות ברווחים והגדלת החשיפה למניות על ידי משקיעים רבים, שוק המניות עשוי לשנות כיוון?

הרבה מאוד משתנים עשויים להשפיע על התשובה לשאלה הזו. נתוני המאקרו, הדוחות הכספיים, הסיכונים הגיאו-פוליטיים, מאבקי סחר, מחירי הנפט ועוד אינספור אינדיקטורים ישפיעו על ביצועי המניות בשנה הקרובה - בדיוק כמו שהם משפיעים בכל שנה. אך מה שעשוי להטות את הכף לטובה ב-2019 זו העובדה שאנו נכנסים לשנת הנשיאות השלישית של דונאלד טראמפ.

למה השנה השלישית טובה מהאחרות?

תיאוריית מחזור הבחירות לנשיאות ארה"ב (Presidential Election Cycle) הפכה במהלך השנים לכלי מרכזי לתזמון שוק בעיני לא מעט משקיעים. התיאוריה הזו פותחה על ידי חוקר שווקים בשם ייל הירש והיא גורסת כי שנת הנשיאות השלישית של נשיא אמריקאי היא הטובה ביותר לשוקי המניות מבין שנות נשיאותו.

מניתוח נתונים של מעל 60 שנה עולה כי בממוצע השנים הטובות ביותר בכל תקופת נשיאות הן השלישית והרביעית, בעוד שהראשונה והשנייה חלשות יותר. בממוצע, התשואה של S&P 500 בשנת הנשיאות השלישית עומדת על 22%, בעוד שבשנה הראשונה התשואה הממוצעת היא 7% ובשנייה 10%. בשנה הרביעית התשואה הממוצעת היא 12%. על פניו, הסטטיסטיקה חזקה מאוד שכן במבט רחב עוד יותר, ב-90 השנים האחרונות ב-95% מהמקרים שוקי המניות עלו בשנה השלישית.

הלוגיקה מאחורי התיאוריה הזו נשמעת הגיונית. בשנתו הראשונה בבית הלבן לוקח לכל נשיא זמן מה לצאת מאווירת הקמפיין ולהתחיל לפעול למימוש הבטחותיו. לא מעט פעמים הבטחות הבחירות האלה לא מכוונות ישירות לחיזוק הכלכלה אלא לסיפוק התחייבויות פוליטיות, תיקוני חקיקה, העלאות מסים או תיקוני עיוותים בתחום זה, קיצוצים בתקציב וטיפול בנושאים סוציאליים כמו בריאות ורווחה. מסיבות אלה השנה הראשונה היא החלשה ביותר והשנה השנייה לא חזקה הרבה יותר ממנה.

בשנתיים הבאות כל נשיא מתחיל להיערך לבחירות הבאות ונוקט פעולות שיניבו תוצאות מיידיות בשיפור הכלכלה על ידי הגדלת תמריצים פיסקליים, הצעות לרפורמות במס, חקיקה שעשויה לייצר מקומות תעסוקה ועוד. יתר על כן, ההיסטוריה מלמדת כי ברוב תקופות הנשיאות בשנה השלישית והריביעית - במכוון או שלא - הבנק המרכזי האמריקאי נקט בקו שתרם לאופטימיות בשווקים.

השאלה הגדולה היא עד כמה אפשר לסמוך על התיאוריה הזו? כמו כל תיאוריה, היא לא תמיד עובדת. כך למשל, בשנתיים הראשונות של תקופת הנשיאות הראשונה של ברק אובמה, שוקי המניות היו חזקים הרבה יותר מאשר בשנה השלישית והרביעית. גם השנה הראשונה של ג'ורג' בוש הבן היתה חזקה יותר מהשנתיים האחרונות ואצל ביל קלינטון השנה הראשונה בשתי הכהונות היתה החזקה ביותר.

בשונה מרוב הפעמים בשנה השלישית: הפעם מדד חוסר הוודאות (EPU) נמוך
 בשונה מרוב הפעמים בשנה השלישית: הפעם מדד חוסר הוודאות (EPU) נמוך

מה תומך במניות היום?

במבט ראשון נראה כי לשוק המניות יש לא מעט מרכיבים כדי להניב בשנה הקרובה תשואות גבוהות - הנתונים הכלכליים היבשים ממשיכים להיות טובים, האבטלה בשפל והכלכלה צומחת. השנה השלישית של טראמפ בבית הלבן גם מתחילה אחרי שנה ראשונה חזקה (S&P 500 עלה ביותר מ-20%) ושנה שנייה חלשה יותר (מתחילת השנה רשם שוק המניות בארה"ב תשואה קרובה לאפסית).

באופן פרדוקסלי, ייתכן שדווקא הזעזועים שאנו רואים בשבועות האחרונים בשוקי המניות עשויים לתמוך בביצועים טובים במבט קדימה. זאת על רקע העובדה שאנו ממשיכים לראות נתוני מאקרו טובים בארה"ב ודוחות כספיים מצוינים של חברות רבות, העומדים בניגוד לחולשה ההולכת ומסתמנת ביותר ויותר שווקים מחוץ לארה"ב. באירופה מתנדנדת איטליה על סף משבר תקציבי וחוסר הוודאות בנוגע לברקזיט גבוה; לכך מצטרפים הנתונים הכלכליים בסין אשר בתקופה האחרונה מעוררים חשש יחד עם ההשלכות של מלחמת הסחר. השווקים המתעוררים - אחד ממקורות הצמיחה של הכלכלה העולמית - חוו שנה קשה של טלטלות, היחלשות משמעותית במטבע וחלקם נאלצו לשנות באופן קיצוני את הריבית.

הבנק המרכזי האמריקאי כבר רמז כי ייתכן שכל אלה עשויים להוביל להאטה מסוימת בקצב עליית הריבית הדולרית וכבר בשבוע האחרון ראינו את ההסתברות הנגזרת מהשווקים לעליית ריבית בדצמבר יורדת ל-70% וגם את ירידת התשואות הארוכות ל-10 שנים תומכת בכך. אם המגמה הזו תחריף, עשוי להיות גם תרחיש כי עליית הריבית תיעצר ואולי תתחלף בהמשך בירידת ריבית.

אגב, דווקא העובדה שהבנק המרכזי האמריקאי הספיק להעלות את הריבית שבע פעמים בשלוש השנים האחרונות היא זו שמאפשרת תסריט כזה. ג'רמי גרנתהם, אסטרטג השקעות הראשי של חברת ההשקעות GMO ואחד התומכים הנלהבים בעבר בתיאוריית השנה השלישית, הכריז ב-2016 על מותה - בעיקר מכיוון שלפדרל ריזרב לא היו כלים שיאפשרו מדיניות מוניטארית מרחיבה. הריבית בארה"ב היתה באותה עת אפסית, לעומת 2.25% כיום, כך שהפד החזיר לעצמו לפחות חלק מהכלים.

מה בכל זאת מעיב על 2019?

מנגד, יש לא מעט גורמים שפועלים לרעת השווקים בשנה הקרובה. אובדן השליטה של המפלגה הרפובליקנית בקונגרס עשוי להגדיל את אי הוודאות הפוליטית וכנגזרת מכך גם את אי הוודאות הכלכלית. ההשלכות של מלחמת הסחר מול סין עלולות להיות גבוהות מכפי שנראה בשלב זה וגם לזינוק במדד הפחד (VIX) עשויות להיות השלכות נוספות. מדד הפחד עלה באחרונה ל-20 לעומת ממוצע של 13 ברבעון האחרון. הרמה הממוצעת של ה-VIX בעשור האחרון היתה 18.

אחד המדדים שעשויים להצביע על האתגרים של השנה הקרובה הוא מדד חוסר הוודאות של המדיניות הכלכלית (EPU, Economic Policy Uncertainty), הנגזר ממשתנים אלה ואחרים. זהו מדד שפותח לפני כמה שנים על ידי שלושה פרופסורים בשם סקוט בייקר (נורוות'ווסטרן), ניק בלום (סטנפורד) וסטיב דיויס (שיקגו). המדד הזה נמוך באופן משמעותי מהחציון שלו בשנים האחרונות (ראו תרשים), כאשר ההיסטוריה מלמדת כי דווקא בשנים שבהן תיאוריית השנה השלישית עבדה, המדד היה גבוה מהממוצע.

השורה התחתונה היא שעצם התחלת השנה השלישית לכהונת טראמפ אינה בהכרח מבשרת על שוק מניות חיובי. נראה שכמו תמיד, שיטות לתזמון השוק יכולות אולי לתמוך בהחלטה של מנהל ההשקעות, אבל התמחור והפרמטרים הפונדמנטליים הם אלה שימשיכו להכריע את הכף בטווח הארוך. 

הכותב הוא מנהל הפרויקטים ופיתוח עסקי בהראל פיננסים. הכותב ו/או חברות בקבוצת הראל ו/או בעלי עניין בהן ו/או בעלי השליטה בקבוצה, עשויים להחזיק ו/או לסחור, בעבור עצמם ו/או בעבור אחרים, בניירות הערך והנכסים הפיננסים המצוינים בכתבה זו. אין לראות בכתבה משום שיווק השקעות או תחליף לשיווק השקעות המתחשב בצרכיו האישיים והמיוחדים של כל משקיע