צמצום מספר תאגידי המים - פשוט לא יקרה

תיקון לחוק תאגידי המים שנחקק בזריזות ביום בו החליטה הכנסת לפזר עצמה לדעת קובע כי יש לצמצם את מספר התאגיד לכמחצית ממספרם כיום, "לא יותר מ-30", כאשר כיום ישנם 54 תאגידים. לאחרונה הודיע מרכז השלטון המקומי על התנגדותו הנחרצת לחקיקה זו, והוא אף הורה לראשי הערים שלא לשתף פעולה בתהליך.

מטרת ייעול ניהול משקי המים העירוניים היא מטרה ראויה, אולם ספק רב אם זו הדרך. הוצאות הנהלה וכלליות של תאגידי המים מתוך סך ההוצאות של גופים אלו היא יחסית שולית וצמצום מסוים בהוצאות כוח אדם ונלוות לא יביא להוזלה של ממש במחיר המים. צמצום מספר התאגידים משמש בשלב זה כמטרה פופוליסטית נוחה לנוכח ביקורת ציבורית ולא כיישום המלצה מקצועית לאחר בחינה בכלים כלכליים וניהוליים מדידים.

בכל מקרה, מה שיכול להיראות תאורטית כרעיון נכון ומתבקש מתברר כרעיון בלתי ישים. בוודאי שמלכתחילה היה נכון להקים מספר תאגידים מצומצם יותר, אולם כלל לא ברור שאת הנעשה ניתן להשיב. מניסיון העבר במישור המוניציפלי עולה כי מהלכים הכופים תהליכי איחוד וצמצום אינם יוצאים אל הפועל אלא בהסכמה, שקלול עמדתם של כלל השחקנים ותוך מתן "גזר" לצד הפעלת המקל. המאמצים לכפות איחודי הרשויות עד היום נכשלו, לעיתים אף באופן מביך.

במשך שנים רשויות מקומיות לא התאגדו למרות חובתן לעשות כן על פי דין והן נמנעו מהקמת תאגידי מים, עד שנוצר מנגנון כלכלי ריאלי שעודד רשויות להקים תאגידים. וזאת, לצד הפעלת סנקציות לרשויות סרבניות.

תיקון קודם לחוק תאגידי המים קבע הקמת תאגידי ביוב מרחביים, אולם בהיעדר תמריץ חיובי למהלך זה, שכולל ויתור על שליטה בחלק ממשק הביוב, טרם הוקם עד היום ולו תאגיד מרחבי אחד. גם הוראת החוק שמחייבת צמצום במספר התאגידים תתברר מהר מאוד כאות מתה בספר החוקים.

בענייננו, קשה לראות מדוע ראשי ערים ועיריות יוותרו על שליטה בכלי חשוב מתוך ארגז כלים מצומצם ביותר העומד היום לרשותם. תאגיד מקומי אמור לתת שירות אישי ומיטבי יותר לתושבים ולהיות זמין לטובת קידום פרויקטים החשובים להנהלת העיר במובחן מתאגידים אזוריים, שמספקים שירות ותשתיות למגוון רשויות מקומיות. עם החלטת מרכז השלטון המקומי ניתן האות וברור כי העיריות, בעלות המניות בתאגידי המים ("אסיפה כללית"), לא ישתפו פעולה עם המהלך, שיתוף פעולה קריטי הנחוץ לכול החלטה בעניין מיזוגי התאגידים.

ברוב הרשויות, תאגידי המים עובדים באורח יעיל ואין מחלוקת בקרב גורמי המקצוע כי התאגידים הביאו להחלפת תשתיות דרמטית וצמצום פחת המים באורח ניכר לצד עליה בשיעורי הגבייה. ברור גם לגורמי המקצוע שכל זה לא היה קורה בלעדי תאגידי המים וכי להקמתם של אלו משקל מהותי בהצלחה להתמודד היטב עם שנות הבצורת האחרונות.

פרקי הזמן הקצרים שנקבעו לצמצום התאגידים, שחלקם אמורים להתמזג תוך 6 חודשים בלבד, לחלוטין אינם ריאליים ואינם לוקחים בחשבון את הזמן שלוקח להניע תהליכים אלו גם במצב היפותטי בו לכלל המעורבים יש רצון טוב לקדם את המהלך. החלטת צרוף משקי מים וביוב עירוניים מתאגיד אחד לתאגיד קולט אחר משמעם שורת החלטות שעל הרשויות הרלוונטיות לקבל לצד החלטות דירקטוריון ומועצות הערים מצד שני המשודכים. הדבר מחייב למשל הסכמות בדבר חלוקת מניות, הסדרת ייצוג הולם בדירקטוריון החברה המאוחדת והסכמה בדבר גורל העובדים הבכירים של שני הגופים. הדבר גם מחייב העברת נכסים ותשתיות אותם חובה לאמוד באורח עדכני, העברות מקרקעין, הסבת חובות מורכבת, הסבת הסכמים ומכרזים, חלקם תוך כדי ביצוע, איחוד תשתיות מחשוב וגביה שונות והחשוב והמורכב מכל: מהלך העברת עובדים, קל וחומר אם כלול בו רכיב צמצום כוח אדם.

נראה כי בשלב זה ציפייה ריאלית יותר תהא כי התאגידים הקיימים יקלטו את משקי המים והביוב של רשויות שטרם התאגדו. יש לשער כי בדומה לסעיפי חוק אחרים שנחקקו בחוק תאגידי המים ובדיעבד נדחו ואף בוטלו גם תיקון חוק זה יידחה או אף יבוטל. 

הכותב שותף במשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות' ומומחה בדיני סביבה ומים