בתעשיית הרכב, תדמית המוצר והמותג חשובה לא פחות, ולעיתים יותר, מהמוצר עצמו. חלק מהשמות והסמלים המסחריים בענף מייצגים מסורת של עשרות שנים ומיליוני מכירות לדורות נאמנים של לקוחות, ולאחרים יש מועדוני מעריצים בארבע יבשות. מהצד השני, יש מותגים שמנסים להיחלץ במשך שנים רבות מה"בור" של התדמית העממית לעבר מחוזות הפרימיום הרווחיים. אבל פה ושם אפשר לראות ניסיונות של יצרנים שמעזים לשבור את התדמית המסורתית ולבנות חדשה. הנה כמה דוגמאות שיגיעו אלינו בחודשים הקרובים.
אאודי S5 מודל 2020: למה דיזל?
בפלח רכבי הספורט הארד קור יש כמה סמלים מקודשים. שמות כמו ב.מ.וו M5, מרצדס AMG63 ואאודי S5 - שהם גרסאות העל של מותגי היוקרה הגרמניים - משדרים אוטומטית מסר של שלדות מושחזות עם מנועי טורבו-בנזין גדולים, רועשים וחזקים בצורה אימתנית, שפותחו גם עבור מסלולי המרוצים וגם עבור הכביש.
לפיכך, כאשר השיקה אאודי לאחרונה את דגם ה-S5 החדש שלה עם מנוע טורבו דיזל, ועוד בעידן שבו הדיזל הופך למילה מגונה אפילו באירופה, סערו הרוחות בעולם חובבי ההגה. מעריצים רבים תהו האם אאודי איבדה כמה ברגים.
באאודי טוענים שלא כך הוא. ה-V6 זולל הסולר בנפח 3 ליטרים, שמאכלס את דגם ה-S5 בתצורת קופה והאצ’בק, לא תוכנן לחיסכון וגם לא לפליטת CO2 מופחתת (שהיא הצידוק המרכזי של מנועי הדיזל) אלא לביצועים חסרי פשרות.
ה-TDI החדש מייצר 347 כ"ס ומומנט של לא פחות מ-70 קג"מ, והוא מקבל גיבוי ממדחס חשמלי שאמור לבטל את השהיית הטורבו המוכרת של הדיזל ולספק תאוצה אגרסיבית כבר ממצב עמידה. המנוע בהחלט מספק את הסחורה, ובסיוע תיבה אוטומטית ספורטיבית 8 מהירויות והנעה כפולה הוא מאיץ את הרכב מאפס ל-100 קמ"ש ב-4.8 שניות - כמו הטורבו בנזין היוצא.
הסיבה האמיתית של המעבר לדיזל ברכב הזה היא עמידה בדרישות הפליטה המחמירות החדשות של אירופה, WTLP, וכאן נכנס לתמונה הצד "הירוק" של המנוע, שכולל מערכת היברידית "קלה" עם מנוע חשמלי צנוע, סוללה שאוגרת אנרגיה בבלימה ומערכת מחזור גזי פליטה.
המערכת ההיברידית נכנסת לפעולה כאשר הנהג משייט על הכביש המהיר או בעת זחילה עירונית, והיא מפחיתה בכמה אחוזים טובים את פליטת ה-CO2 של הטורבו-בנזין ואת צריכת הדלק הממוצעת בלא פחות מ-19% בהשוואה ל-S5 היוצאת.
סקודה סופרב 2020:פלאג-אין פרימיום
בתוך קבוצת פולקסווגן נשמרה במשך שנים היררכיה ברורה ומוגדרת: אאודי היא סופר-פרימיום, פולקסווגן היא "פרימיום נגיש", סיאט היא האחות הצעירה והספורטיבית, וסקודה היא מותג ה-VALUE. כלומר יותר ממדים, עיצוב עם פחות נוכחות שמכוון בעיקר לציים, גימור פשוט יותר, קצת פחות טכנולוגיה עילית מדור אחרון (בחבילה התקנית) ומחירים קצת יותר נגישים. כך היה גם בישראל.
אבל החלוקה הזו הולכת ונשברת במהירות ככל שסקודה תופסת נתח גדול יותר מהמכירות של הקבוצה-האם, וכיום היא קוראת תיגר לא רק על פולקסווגן, שלכודה בשמרנות, אלא אפילו על אאודי.
דוגמה טובה היא הסופרב החדשה, שהושקה במהלך חודש מאי. העיצוב הרבה יותר יוקרתי בזכות פנסי LED מטריצה חזיתיים וקווי גוף הדוקים מאוד ומלוטשים. הממדים לוקחים אותה עוד יותר עמוק לטריטוריה של אאודי A6 עם אורך של 4.86 מ’, ותא המטען של הסדאן הוא מערה בנפח 660 ליטר.
תא הנוסעים מוקפד ומהודר יותר והאבזור כולל את כל הצעצועים של הדור האחרון, כולל ניהוג סמי-אוטונומי מבוסס על מצלמות, רדאר ו-GPS, מערכת חניה עצמית, לוח מחוונים מבוסס LCD ועוד. אבל החידוש הרציני באמת - וכאן זוכה סקודה לבכורה בקבוצה - הוא גרסת פלאג-אין הייבריד, שמציבה אותה בפלח עילית צר שבו נכחו עד כה רק קומץ מותגי פרימיום (וכמה סיניות).
הגרסה הזו כוללת מנוע טורבו בנזין בנפח 1.4 ליטרים, מנוע חשמלי חזק וסוללת ליתיום של 37 אמפר-שעה בהספק משולב של 218 כ"ס. לאחר טעינה של שלוש שעות וחצי מספקת המכונית שיוט של עד 55 ק"מ על חשמל בלבד, בשילוב עם פליטה מזערית וצריכת דלק משוקללת של כמעט 50 ק"מ לליטר. המערך המחוכם אומנם גוזל נפח מתא המטען, אך עדיין מותיר מאחור 485 ליטר ומכל דלק בנפח תקני. הטווח המשוקלל בין ביקורים בתחנת הדלק הוא בסביבות 1,400 ק"מ. יש כמובן גם מנועי בנזין ודיזל תקניים, אבל אין ספק, שכאשר תנחת כאן המכונית הזו, ובהנחה שהטבות המס עדיין ישרדו עד אז, היא תקפיץ את המותג כולו במעלה סולם הסטטוס.
אופל E-CORSA:חשמלית להמונים
אם יש מילה אחת שבה ניתן לסכם את התדמית של אופל, קרוב לוודאי שזו התדמית "סולידית". אופל היא חברה גרמנית ותיקה מאוד, שמתכננת את רוב דגמי הרכב שלה עבור קהל סולידי שרוצה איכות גרמנית במחירים נגישים. אבל אופל כיום היא חלק מקבוצת PSA והיא נמצאת על מסלול לשינוי כיוון, שבמסגרתו היא עתידה להפוך לראש חץ טכנולוגי בדגש על "חשמול" מקיף.
כסנונית ראשונה שתוביל את הכיוון החדש נבחרה הקורסה, שהיא אולי אחת ממכוניות הסופר-מיני האפרוריות והשקטות ביותר בשוק. הדור השישי של הקורסה אומנם חולק את הפלטפורמה והרכיבים שלו עם פיז’ו 208 החדשה של החברה-האם, אבל מציג עיצוב מבודל, חד ומושחז שמהווה תפאורה הולמת לתכלית האמיתית: מנוע חשמלי.
אומנם הקורסה תוצע גם עם מנועים תקניים, אבל בחזית שלה מוצבת גרסה חשמלית עם מנוע בהספק 136 כ"ס, סוללה מסיבית של 50 קילוואט שעה וטווח מרבי בין טעינה של 330 קילומטר על פי תקן WLTP החדש והמחמיר. המכונית מותאמת מבראשית לטעינה בעמדות מהירות, שיכולות למלא כ-80% מקיבולת הסוללה בתוך חצי שעה בלבד. זו גם מכונית זריזה עם תאוצה מאפס ל-100 קמ"ש ב-8.1 שניות.
פרט לכך, זו מכונית מרווחת משמעותית מקודמתה שמצוידת בתא נוסעים מתוחכם עם לוח מחוונים מבוסס LCD, מסך מולטימדיה ענק שכולל אפליקציות רלוונטיות ומערך מקיף של עזרי בטיחות. השאלה הגדולה ביותר היא כמובן המחיר. מטבע הדברים, מכוניות כאלה יקרות בעשרות אחוזים ממקבילותיהן בעלות מנוע בנזין, אך בסיוע מס קנייה של 10% והתדמית הגרמנית הסולידית זו עשויה להיות אחת החשמליות שיבקיעו את מחסום השמרנות של ציי הרכב בישראל.
רנו ארקנה: דיוקן של מהפכת חצר
יש בעולם הרכב פלחי שוק שמזוהים מיידית ובלעדית עם יוקרה ופרימיום, ואחד מהם הוא הכביש-שטח קופה. ב.מ.וו המציאה את הפלח עם ה-X6 המוחצן וראתה ברכה בעמלה, ומאז הצטרפו לחגיגה גם מרצדס, אאודי, פורשה ועוד. אבל עד לאחרונה לפחות, הפלח נחשב מחוץ לתחום עבור מותגי ה-MASS העממיים.
מי ששוברת כעת את המחסום התדמיתי היא לא אחרת מאשר רנו הצרפתית, שהגיעה למסקנה שגם להמונים מגיע SUV קופה במחיר נגיש. התוצאה היא ה-ARKANA, שהחלה את דרכה כדגם תצוגה והקיץ יוצאת לשוק כדגם סדרתי מייצור המוני.
הבסיס לארקנה הוא שלדת הקאדג’ר/קשקאי ואורך הרכב הוא 4.54 מ’, מה שאומר שהוא שייך לקטגוריה C, בערך כמו ב.מ.וו X4. אבל תא המטען גדול יותר, תא הנוסעים מרווח ושימושי למשפחות, והפרופיל מזוהה מיידית עם הפלח הנחשק.
מתחת לנוצות המהודרות, המכניקה די תקנית בקבוצת רנו ניסאן. המנוע העיקרי הוא ממשפחת הטורבו-בנזין עם 150 כ"ס ו-25 קג"מ, התיבה היא CVT מבית ניסאן וההנעה, קדמית או כפולה, נשלטת אלקטרונית.
רנו טוענת שהעניקה לרכב מרווח גחון מכובד וזוויות גישה/נטישה יעילות לנהיגת שטח, אך ברור שזה לא הייעוד המקורי. תא הנוסעים מזכיר מאוד את הקשקאי, למעט אופציה למסך מולטימדיה רחב ומהודר. רשימת האבזור התקנית כוללת חבילה מלאה של מערכות סיוע לנהיגה. השאלה הגדולה היא המחיר. בפחות מ-180 אלף שקל יש לכלי פוטנציאל לא מבוטל גם בקרב מי שעבורם המותג רנו מזוהה עם "רכב מהעבודה".