נשיא איראן חסן רוחאני / צילום: רויטרס
צהלות השמחה של הממשל האיראני בעקבות פיטוריו/התפטרותו של ג'ון בולטון נשמעו בכל רחבי טהראן. המשמעות העיקרית שמייחסים במשטר האייתולות לצאתו מהזירה של הנץ האמריקאי היא הקלה בעיצומים.
הנשיא חסן רוחאני פרסם הודעה, שבה הביע שביעות-רצון מכך שבוושינגטון הבינו סוף-סוף שמחרחרי מלחמה, כמו בולטון, לא מסייעים להשגת מטרות. הוא קרא לאמריקאים לסגת ממדיניות הלחץ המקסימלי, קרי העיצומים, כצעד ממשיך. גם מועצת שומרי החוקה, מעין בג"ץ חוקתי-אסלמי, מהגופים היותר שמרניים באיראן, הביעה שמחה על הפיטורים, והכריזה שהדבר מעיד על כישלון העיצומים. גם השווקים הגיבו, ושערו של הריאל האיראני שירד לתהומות של 120 אלף ריאל לדולר לפני שבועיים, התחזק מעט והוא נסחר בימים האחרונים בסביבות 110 אלף ריאל לדולר.
אבל השמחה האיראנית הצטננה די מהר, כאשר משרד האוצר של ארה"ב הודיע על הטלת עיצומים חדשים. מעין צעד מאזן מצד וושינגטון לפיטורי בולטון, ולהודעות השמחה הצטרפו גינויים.
דברי טראמפ כי פגישה עם הנשיא רוחאני בניו יורק אפשרית "ללא תנאים מוקדמים", הביאה לתגובות מעורבות. מחד גיסא אופטימיות לעצם קיום הפגישה, מאידך גיסא קו קשיח לפיו הסכמה לפגישה, המשתמעת בעיניהם כוויתור מצידם, חייבת להגיע עם צעד של הקלת העיצומים.
השפעת העיצומים כבדה. הנתונים הרשמיים מספרים על אבטלה של 12%, אבל הנתונים האמתיים חמורים בהרבה. האינפלציה מרקיעה שחקים וביולי בלבד היא זינקה לכ-50% במונחים שנתיים. במוצרי המזון לבדם עומדת האינפלציה על 72%. גם כאן הכלכלנים במערב מעריכים כי מדובר בנתון נמוך מהאמתי. לפי הנתונים הרשמיים, כלכלת איראן הצטמקה בשנת הכספים שהחלה במארס 2018 ב-4.4% והצפי השנה הוא להצטמקות גדולה יותר של 5.5%.
ישנן שתי סנקציות עיקריות, שהאיראנים דורשים להסיר לפחות אחת מהן בתמורה לקיומה של פגישה. האחת - אמברגו הסחר בנפט ומוצריו. הנפט היה ועודנו הענף הכלכלי העיקרי של איראן. איסור הסחר בו הוא מכה קשה במיוחד לכלכלה המקומית. העיצומים האמריקאים מאז נובמבר 2018 הפחיתו את הפקת הנפט באיראן ב78% לעומת הקיץ שעבר. באוגוסט שעבר איראן הפיקה 2.6 מיליון חביות ביום, ביולי 2019 המספר צנח לחצי מיליון בלבד, וירד עוד ל-400 אלף חביות בחודש שעבר.
המשמעות הכלכלית היא אובדן הכנסות חודשית של מיליארדי דולרים. ביטול או הקלה של האמברגו על הסחר בנפט ומוצריו יעורר את הכלכלה האיראנית המדשדשת הן בהזרמת מזומנים והן באווירה.
הסנקציה השנייה היא החרם על הבנקים האיראנים ועל מי שסוחר איתם. משמעותו היא שהאיראנים לא יכולים להשתמש במערך הסליקה הבינלאומי. הפתרונות שנמצאו דחוקים, בהם תשלום בסחורות במקום במזומן, ושימוש בדרכי העברת כספים עקיפות. הסרה או הקלה של הסנקציה הזו תחזיר ליצואנים וליבואנים האיראנים את היכולת לסחור באופן חופשי עם העולם. לאפשרות הזו סיכויים לא גדולים, שכן האמריקאים מעריכים שההנהגה בטהראן תשתמש בחלון הזמן החופשי, אם יינתן, להחזיר לאיראן מליארדים רבים אשר נמצאים בבנקים ובהשקעות באירופה ובארה"ב. כספים שכעת אין להם יכולת להנזיל בשל החרם על העברות הכספים והמסחר.
איראן איבדה בשנה האחרונה את כמעט כל השותפויות הגדולות עם הקונצרנים הבינלאומיים, בהם מפעלי רכב של חברות אירופיות וקוריאניות, מפעלי פלדה ותעשייה כבדה ובעיקר מפעלים שקשורים לתעשיית הנפט. הקלה בתחום הזה תחזיר לעשרות אלפי פועלים את מקומות עבודתם שנסגרו. האבטלה הגואה היא אחת ממקורות המחאה כלפי המשטר, ולהנהגה האיראנית חשוב להראות כי היא דואגת לעמה, ומטפלת בסוגיה הכאובה הזו.