רומן אברמוביץ’, הבעלים של צ'לסי / צילום: Martin Rickett, Associated Press
1.
מי שמסתכל על הסגלים של קבוצות ליגת העל בישראל לא רואה שינויים גדולים. הקורונה חיסלה את שוק ההעברות, קבוצות יושבות על הארנק ולא רוצות לצאת להרפתקאות בתקופה הזאת. בראיון ל-103FM סיפר אייל סגל, הבעלים של מכבי נתניה, שהסיטואציה בתחילת העונה הנוכחית היא שאין הכנסות ואין תזרים. את הכסף שהבטיחה המדינה כרשת ביטחון לכדורגל הוא מכנה "כסף על העץ", וגם העיריות לא ממהרות כרגע להזרים או להתחייב על כסף.
הגורם המרכזי שאחראי לתזרים של מועדוני ספורט, בעיקר אצל קבוצות גדולות, הוא ההכנסות ממכירת מנויים. כשאין קהל, אין מנויים ואין כסף. הכסף הזה נכנס בשלב מוקדם של העונה ומאפשר לקבוצות להשתולל קצת, כלומר לקנות שחקנים.
כשאין תזרים וגם מצב התחלואה לא מעיד על חזרה של קהל למגרשים בטווח הנראה לעין - השוק פחות או יותר מת.
זה לא קורה רק אצלנו. הנה דוגמאות לשממה שאופפת את אירופה כולה: הפרמיירליג האנגלית שהוציאה בקיץ שעבר על רכישת שחקנים 700 מיליון אירו נטו (רכישת שחקנים בניכוי מכירה), עומדת הקיץ על 211 מיליון אירו - ירידה של 70%.
בליגה האיטלקית הוציאו 335 מיליון אירו נטו בקיץ 2019, והשנה רק 82 מיליון אירו. בליגה הספרדית הוציאו בקיץ אשתקד 302 מיליון אירו. והקיץ? כרגע קבוצות הליגה נמצאו ברווח של 57 מיליון אירו, וזה עוד לפני מכירה האפשרית של מסי.
מי שסופג את הפגיעה הקשה ביותר הן ליגות שחיות ממכירת שחקנים. למשל, קבוצות הליגה הפורטוגלית שבשנה שעברה הרוויחו 243 מיליון אירו בשוק ההעברות הקייצי, והשנה נמצאות בהפסד. בארבע העונות האחרונות הרוויחו הקבוצות בפורטוגל מיליארד אירו במצטבר בשוק ההעברות הקייצי. השנה, כאמור, נסגר הברז.
נכון שלחלון ההעברות עדיין יש זמן, מאחר שניתנה ארכה לקבוצות למכור ולקנות שחקנים בעקבות משבר הקורונה, כך שהמספרים צפויים להשתנות. וגם עסקת מסי אם תתרחש עשויה להקפיץ את הנתונים. אבל בשל אי הוודאות לגבי המשך העונה, וגם לאור העובדה שקבוצות סוחבות גיבנת של הפסדים מהעונה שעברה, גם אם קבוצות יעשו מהלכי רכש הן ייאלצו למכור שחקנים בצד השני כדי לאזן. וגם המאמנים מבינים את המצב: יורגן קלופ מאמן ליברפול אמר בראיון בימים האחרונים בהקשר של רכש כי במצב הנוכחי הוא לא מתכוון לבוא לבעלים בדרישות לפתוח את הכיס.
2.
בצד השני, מפתה מאוד לצאת לרכש דווקא עכשיו. השוק חלש, הקבוצות לחוצות על כסף, ומחירי השחקנים יורדים. לפי בדיקה של חברת הייעוץ KMPG, במצב שבו הליגות משוחקות בדלתיים סגורות מחירי השחקנים יורדים בטווח של בין 20%-25%. מי שייקח סיכון וירפד את הסגל עשוי לבנות קבוצה לשנים ארוכות במחירי רצפה. מי מוכן להסתכן? רומן אברמוביץ'. הבעלים של צ'לסי מנצל את הסיטואציה ויצא למסע רכש פרוע - בהנחה שיצליח להשלים את העברתו של כוכב לברקוזן, קאי האברץ, הוא יעמיד את סך הרכש הקיץ על כרבע מיליארד אירו. בעונת קורונה.
איך זה מסתדר עם התקנות של אופ"א שדורשות ברייק-איבן? מאחר שאופ"א הודיעה כי לא תיקח בחשבון הפייננשל-פייר-פליי את העונה הנוכחית, אברמוביץ' מרגיש חופשי לשרוף כסף. וגם אם נראה שזמנו של אברמוביץ' וצ'לסי קצת עבר והוא מאבד עניין במועדון, המספרים מראים אחרת: לפי בדיקה שערך האתר swissramble, בשש השנים האחרונות הוציא אברמוביץ' על רכש 890 מיליון ליש"ט, שני בעולם הכדורגל רק למנצ'סטר סיטי (892 מיליון ליש"ט).
3.
בחזרה לביצה. למכבי תל אביב הקורונה סידרה צ'אנס אדיר. שנתיים שאין לישראל נציגות בשלב הבתים של המפעלים האירופים. חוסר ההצלחה הזה הוא הרסני: הכסף שמחולק באירופה הולך וגדל, ועבור ליגות כמו הישראלית השתתפות באירופה יכולה לייצר עונה כלכלית טובה, אפילו רווחית. בעונה שעברה עמד מענק הכניסה של אופ"א למעפילות לשלב הבתים על 15.25 מיליון אירו.
בזמן שאפואל ניקוסיה הקפריסאית הרוויחה 13.9 מיליון אירו בעונה שעברה מהשתתפות במפעלים האירופים, לינץ האוסטרית 13.4 מיליון אירו, או לודוגורץ הקטנה מבולגריה 9 מיליון אירו, הישראליות לא היו במשחק וראו פירורים משלבי המוקדמות.
השנה, בגלל הקורונה, החליטה אופ"א לצמצם את המוקדמות למפגש אחד. מה שמגדיל את הסיכויים להפתעות (במשחק אחד הכול יכול לקרות וכו'), טורף את הקלפים ומייצר הזדמנויות. מכבי תל אביב צריכה ניצחון אחד, אצלה בבית, כדי להבטיח לעצמה הופעה לפחות בשלב הבתים של הליגה האירופית.
4.
השבוע הציגה מינהלת הליגה בכדורסל מתווה להחזרת הקהל למגרשים. קצת מגוחך לדבר על זה בכלל לאור נתוני התחלואה, ובעיקר לאור העובדה שכדורסל משוחק באולם סגור.
בכל מקרה, באירופה עושים ניסיונות להחזיר את הקהל למגרשים. מי שראה את משחק ההכנה בין ברייטון לצ'לסי הבחין בשיטת הושבה מעניינת - בין כל שני אוהדים שישבו ביציע היו 3 כסאות ריקים. כלומר, 25% תפוסה ביציעים.
האם זה אפשרי בישראל? והאם זה בכלל שווה את המאמץ? לגבי העניין הראשון, נתוני התחלואה כאן לא בכיוון אפילו לדבר על מתווה וניסיונות לחזור לשגרה.
לגבי השווי הכלכלי, האם הוא מצדיק תפוסה כל כך דלילה ביציעים - גם כאן אף אחד לא ממהר. לקבוצות יש רשת ביטחון מהאוצר שמבטיח אותן כרגע מפני אובדן הכנסות ממכירת כרטיסים. הקבוצות הגדולות, אלו שבנויות על קהל, יודעות שזה בעיקר יגרום להן צרות - הכנסה של מעט קהל תגרור יצירת מנגנון תיעדוף שיעורר זעם אצל האוהדים, למה הוא ולא אני וכו'; ההוצאות על אבטחה ובדיקה של הנכנסים ויצירת אזורים סטריליים, ואכיפה של ישיבה במקומות המיועדים היא אופרציה רצינית ויקרה. וכל זה בשביל להכניס 5,000-6,000 צופים באצטדיון של 30,000? איך מסכם את זה גורם בכיר באחת מהקבוצות הגדולות? "עדיף כבר לשחק בלי קהל".