מודל החל"ת נכשל וגורם לנזקים עצומים למשק – חייבים להחליפו בהקדם

בשבועות האחרונים הולכים וגוברים הקולות מצד מעסיקים הניצבים בפני שוקת שבורה - למרות השפעות הקורונה והסגר החוזר, הם נדרשים לספק סחורה ללקוחותיהם או להעניק להם שירות ראוי, אך הם אינם מצליחים לגייס עובדים נוספים לשם ביצוע מטלות אלו.

אמירות כמו "למה לי לחזור לעבוד בעבודה פיזית בשביל עוד אלף שקל בחודש?" או "המדינה מאפשרת לי לשבת בבית ולקבל כסף במשך שנה - מדוע שלא אנצל זאת?" נשמעים מפי אותם עובדים שפוטרו או שהוצאו לחל"ת, כאשר פונים אליהם בהצעות עבודה שונות, מתוך חוסר הבנה משווע למשמעות של התרחקותם משוק העבודה והיעדר צבירת זכויות פנסיוניות בתקופה זו.

עובדים אלה מתעלמים מההשלכות של התנהלות זו לגבי עתידם:

ראשית, פרט למשכורת השוטפת זכאי/ת כל עובד/ת לתנאים של תוכנית פנסיה המקנה גם ביטוח מיידי למקרה של אובדן כושר עבודה, וצבירת זכויות פנסיוניות לעתיד, דמי חופשה, דמי מחלה, הוצאות נסיעה ועוד. בעבודות רבות תנאי המינימום להם זכאי העובד מוכתבים גם מהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה ואלה מתווספים לתנאי המינימום שפורטו לעיל.

שנית, בהגיע המועד שבו תסיים תקופת "התשלום החינמי" תור המבקשים לחזור לעבודה יהיה גדול ממקומות העבודה שיעמדו פנויים בשוק העבודה שיהיה, כשלעצמו, מצומצם לאחר המשבר. גם אז, סביר שמעסיק יביא בחשבון את העובדה שמועמד לעבודה היה בבטלה על חשבון המדינה משך תקופה ארוכה, כנסיבה שלילית שתובא בחשבון בעת קבלת החלטה על בחירה במועמד/ת.

בתחילת המשבר סברתי כי יש צדק בהחלטת הממשלה לקיים לאלתר את מודל החל"ת. אם זאת, ברור כיום, כבר בשלב זה, כי מודל החל"ת עליו החליטה ממשלת ישראל, בשינויים שהחילה על זה ההתחלתי, המעניק 'רשת ביטחון' לעובדים שהוצאו לחל"ת, בכך שיתאפשר להם לקבל דמי אבטלה עד לחודש יוני 2021, אינו משרת את המטרה שלשמה נועד מלכתחילה - שמירה על חוסנו של המשק הישראלי. במצב דברים זה, העובד מקבל הרגשת ביטחון מדומה, כי לצד תשלום מובטח יש גם הבטחה לביטחון תעסוקתי בעתיד.

ב-21 בספטמבר אישרה הממשלה תוכנית כלכלית נוספת, לפיה תינתן תמיכה ישירה למעסיקים שלא יוציאו עובדים לחל"ת, באופן כזה שמעסיק יקבל מענק בגובה 5,000 שקל עבור כל עובד מעל שיעור העסקה מסוים, בהתאם לרמת הפגיעה במחזור העסקים של החברה. עם כל הכבוד, הפתרון המדובר הינו בחזקת 'מעט מידי ומאוחר מידי'.

במצבו הנוכחי של שוק העבודה, כאשר מספר העובדים הבלתי מועסקים נושק ל-800,000 איש ואישה, והצפי הוא כי 250-300 אלף עובדים נוספים יצטרפו למעגל האבטלה במהלך הסגר השני, נדרש פתרון אחר, משולב, שמצד אחד מעניק תמיכה ישירה למעסיקים שיחזירו עובדים לשוק העבודה - למשל במודל האירופאי שלפיו המדינה משתתפת ומשלימה את עלות העסקה של עובד המועסק ב"חלקיות משרה" כנגד חלקיות הזכאות לדמי אבטלה, ואף לוקחת על עצמה את הפרשות המעסיק לביטוח הפנסיוני, ומצד שני מתנה את המשך קבלת דמי האבטלה בהיענות אקטיבית להצעות עבודה (במצב הפוך מזה לפיו עובד אינו מקבל הצעות עבודה כלל) ולחלופין - בהשתתפות בהכשרה מקצועית.

באופן כזה, מעסיקים שהוציאו עובדים לחל"ת יחזרו למודל העסקה מלא, תוך קבלת סבסוד מהמדינה המבטל את הפגיעה הכלכלית הנובעת ממשבר הקורונה, והעובדים שהוצאו לחל"ת לא יוכלו לסרב לעבודה ולהישאר בחל"ת עד לחודש יוני 2021, שכן זכאותם לדמי אבטלה תיפסק.

על כן, על ממשלת ישראל להחליט על שינוי מודל החל"ת הנוכחי - ויפה שעה אחת קודם. 

הכותב הוא מומחה בדיני עבודה