משה חוגג עם חאמד בן ח'ליפה אל-נאהיאן ובנו מוחמד בן חאמד בן ח'ליפה / צילום: ביתר "גשם" ירושלים
1.
העסקה שנחתמה השבוע בדובאי והביאה את חמד בן ח'ליפה לבית"ר ירושלים היא רגע שאת המשמעות שלו לכדורגל נבין תוך זמן קצר מאוד. אם לשפוט לפי אירועים דומים בעבר, זה יתרחש הרבה יותר מהר ממה שכולם מדמיינים. בכל פעם שנכנס בעלים "משמעותי" חדש לכדורגל הישראלי השינוי היה מיידי וההשפעה הרוחבית שלו ניכרה מיד. הרצון לזכות באליפות כבר בעונה הראשונה ואחר כך להצליח באירופה ולשנות סדרי עולם ניפחו בועה כלכלית. בחלק מהמקרים היא התפוצצה מהר.
הכניסה של אלונה ברקת לבאר שבע יצרה מומנטום כלכלי וחיים בקבוצה, והכניסה עוד גורם למעמד הגדולות. השפעת הכניסה של מיטש גולדהאר למכבי ת"א ניכרה מאוד בשנים הראשונות וקיימת עד היום. משה חוגג השתולל תקציבית בבית"ר ירושלים מיד עם כניסתו. דניאל יאמר הפך את מכבי נתניה לתקופה קצרה למיני-אימפריה עם ניחוח אירופי (מתיאוס). אם הולכים יותר אחורה, כך קרה עם רובי שפירא בהפועל חיפה.
המאפיין המרכזי לכל אותן כניסות מהדהדות של בעלי הון: הוא הקפיץ בין לילה את שכר השחקנים בליגה ואת תקציבי הקבוצות. שחקנים גילו שהם יכולים לבקש כמעט כל שכר עבור אותה עבודה שביצעו רק עונה קודם לכן. הכניסה של בעל הון משמעותי יצרה תגובת שרשרת מצד בעלים אחרים בליגה - כדי להישאר תחרותיים, לעמוד בלחץ של האוהדים להמשיך להתמודד על אליפות, גם הם נגררו והעלו תקציבים.
בבית"ר ירושלים התרחש האירוע הכלכלי המשמעותי ביותר בכדורגל הישראלי. הכניסה של ארקדי גאידמק ב-2005 לא הייתה דומה לאף אחת אחרת - לפי בדיקה של גלובס בעבר, בין העונה הראשונה של גאידמק בכדורגל הישראלי לעונה השנייה זינקו תקציב הקבוצות בליגת העל ב-59%. כל הקבוצות בליגה נגררו בעקבותיו והעלו תקציבים. בעונת 2006/07 העמיד גאידמק תקציב של 193 מיליון שקל בבית"ר כשהוא קונה מכל הבא ליד - משחקנים זרים ועד ישראלים ועד מאמנים יקרים. הוא העמיד תקציב שיא לקבוצה ישראלית שמעולם לא נשבר והיה שווה אז לתקציבי קבוצות מהליגה הגרמנית או הספרדית. שמעון גרשון ועידן טל לא מאמינים עד היום מה נפל עליהם.
כאמור, הימים הם ימים אחרים. עידן הפייננשל פייר-פליי יקשה מאוד על יצירת תקציבים כאלו על השייח' ח'ליפה. אבל עדיין, עצם הכניסה של גורם ממקום שידוע כבעל פוטנציאל כלכלי לכדורגל הישראלי ישפיע על מאוד על שכר השחקנים בליגה. בית"ר ירושלים עם תקציב של 60 מיליון שקל וצפונה תתמודד על ישראלים בכירים ותציע שכר גבוה לזרים.
היא תהפוך ל"צלע השלישית" החדשה בליגה, במקום הפועל ב"ש של אחרי עידן ברקת, ותצטרף למכבי ת"א ומכבי חיפה. שוק השחקנים היקרים שוב יחולק בין שלוש קבוצות עם בעלים שהראו שהם מוכנים להשקיע (שחר, גולדהאר) ואחר עם פוטנציאל לתיאבון, התחלתי לפחות (ח'ליפה).
מי ייהנה מהמשולש החדש? כאמור, בעיקר שחקנים. ואם להיות ספציפיים יותר - בעיקר שחקנים ישראלים. מגבלת הזרים ומיעוט כישרונות של ישראלים בכירים יוביל למלחמה של שלוש קבוצות על מה שיש בשוק. שכר גבוה עשוי לשכנע ישראלים שלא למהר לצאת לחו"ל, או להחזיר מחו"ל ישראלים שמתייבשים על הספסל. ההמלצה לישראלים בכירים: להמתין טיפה ולא למהר לסגור חוזים לעונות הבאות.
2.
הכניסה של בן ח'ליפה באה בזמן גם למינהלת הליגה. בחודשים הקרובים אמורה המינהלת להוציא לדרך את מכרז השידורים החדש. בפעם הקודמת, לפני חמש שנים, זה הסתיים בהצלחה חסרת תקדים עם 125 מיליון שקל בעונה מצ'רלטון של אלי עזור. הסיבה לא הייתה איכות הכדורגל הישראלי כמובן אלא הניסיון של פרטנר להיכנס לשוק הטלוויזיה שהקפיץ את מחיר הזכויות.
הליגה נראית עכשיו ערב המכרז בנקודת שפל - באר שבע הפכה לעוד קבוצה בליגה, הפועל ת"א הולכת ונמוגה, ובית"ר של חוגג עשתה בחודשים האחרונים קולות של הידוק חגורה. היעדר קהל שמי יודע מתי יחזור יוצר תחושה של מוצר פחות אטרקטיבי גם לזכיינים. בעידן הקורונה גוף שידורים צריך תמריץ מטורף כדי לשלם אפילו משהו שמתקרב לסכום של המכרז הקודם. כניסה של משקיע מהאמירויות עם הנחתה של שחקנים כאלו ואחרים והבאה של בית"ר, לפחות הצהרתית, למאבק האליפות ואולי לאירופה יכולים להפיח רוח חיים גם בדבר הזה שנקרא כדורגל ישראלי. ההמלצה למינהלת: אם זה אפשרי, לחכות טיפה. לתת לבית"ר לצאת לשופינג.
3.
כדי לעקוף את תקנות הפייננשל פייר-פליי, שמקשות על הזרמת כספים מבעלים, וכדי לייצר מומנטום כלכלי מהיר, חוגג וח'ליפה חייבים למצוא את הדרך להביא ספונסר גדול מהאמירויות. ספונסר מקומי לא ישים כסף גדול על בית"ר. אם בית"ר תצליח למנף את השיטפון של הטיסות לאמירויות ולהביא חברת תעופה כמו "אמירייטס", או "איתיחאד איירוויז" - שתי חברות שיודעות להשקיע כסף גדול מאוד בספורט ובכדורגל במיוחד - זה יהיה כבר סיפור אחד. הסכם חסות גדול יכול להזרים כסף אמיתי לקבוצה, שלא נחשב כהשקעת בעלים. עם הכסף הזה אין מגבלה לשלם לשחקנים כמה שרוצים.
המרוץ אחר ספונסר גדול מהאמירויות יכול להוביל גם לקבוצה משמעותית אחרת בליגה. לא אצל כולן זה יהיה כל כך פשוט. כדי לקבל את הכסף הגדול חברה מסחרית תדרוש לפרסם על חזית החולצה - מישהו רואה את יעקב שחר מוותר על הונדה? זה משאיר את הבמה לקבוצות אחרות לסדר לעצמן כסף מההסכם מהאמירויות. מי שתעשה את זה הכי מהר תרוויח כנראה את כל הקופה.