דובאי / צילום: Shutterstock
לאורך כמעט חמש השנים שבהן אני חי בדובאי, האמרה כי "הדשא של השכן תמיד ירוק יותר" שבה ועלתה פעם אחר פעם, בין אם בשיחות עם יזמים ואנשי עסקים ישראלים ובין אם בשיחות עם המשפחה והחברים.
מבלי להיכנס לשאלות אודות מצב הדשא אצל "שכנינו" האמירתיים, ישנו תחום אחד שבו המצב בהחלט ירוק בהרבה: סקטור האנרגיה, אשר צבוע בצבעים ירוקים עזים באיחוד האמירויות. בהקשר הזה, המצב שם מעורר קנאה לא רק ביחס לישראל, אלא גם ביחס לעולם כולו, כשהאיחוד מבסס לאט לאט את מעמדו כמוביל עולמי של תחום האנרגיה המתחדשת. כעת, עם כינון השלום בין שני הצדדים, גם יזמי הקלינטק הישראלים יכולים ליהנות ממעמדו העולמי של האיחוד בתחום, ומפוטנציאל בלתי מוגבל להמשיך ולהתפתח.
עם הזמן, למדתי כי שני גורמים בסיסיים מעצבים ומשפיעים ללא הרף על אופי ואיכות החיים באיחוד האמירויות. הראשון הוא עתודות הנפט הבלתי נתפסות של המדינה - מעל 100 מיליארד חביות נפט (!), וכ-350 טריליון רגל גז (!!), אשר מספקות לאיחוד האמירויות אפשרויות בלתי מוגבלות לפרויקטים עתירי תקציב.
השני, ובעיניי החשוב אפילו יותר, הוא אופי החשיבה: מנהיגי המדינה והמשק ניחנו ביכולת מדהימה לתכנון וחשיבה ארוכי טווח באופן בלתי מתפשר. השילוב בין השניים הוא שהוליד את החזון האמירתי להפוך לכוח עולמי מוביל בתחום האנרגיה המתחדשת, שבתורו הביא להשקעות עתק ומאמצים אדירים לביסוס התחום במדינה, ומחוץ לה.
נקודת האל-חזור
לא קל להסתכל במראה ולהצביע באופן ברור ומדויק על החסרונות שנגלים ממול. מהלך כזה הופך קשה הרבה יותר כשאותם חסרונות מניבים כיום (וימשיכו להניב בשנים הקרובות) רווחי עתק בגובה טריליוני דולרים.
ועדיין, על אף עתודות הנפט האדירות שמחזיקה המדינה (ואחראיות כיום על למעלה מ-25% מהתמ"ג), מנהיגי איחוד האמירויות לא חששו לצאת למסע שמטרתו לייתר את הצורך העולמי באותם מקורות אנרגיה מזהמים. בניתוח המעמיק והמחושב שביצעו, הם מבינים כי העולם נמצא כעת בנקודת אל-חזור, וכי המעבר למקורות אנרגיה מתחדשת הוא בלתי נמנע.
לתפיסתם, השאלה אינה "האם" העולם יזנח את הדלקים המזהמים ויעבור להסתמך על מקורות אנרגיה ירוקים יותר, אלא איך, מתי, ובעיקר - מי יוביל את המהלך. מתוך כך, באיחוד הבינו כי אם ברצונם להמשיך ולהוביל את שוק האנרגיה העולמי גם בעתיד, הם חייבים לבסס את מעמדם כמובילים בתחום האנרגיה המתחדשת כבר כיום.
כבר כתבתי פה לא פעם בעבר כי כשהנהגת האיחוד שמה לעצמה מטרה, לא כדאי להמר נגדם. בהקשר הישראלי מוזכרת לרוב השאיפה האמירתית להפוך למעצמה בתחומי החדשנות והיזמות הטכנולוגית, שבמסגרתה השקיעה הנהגת האיחוד סכומי כסף אדירים וטיפחה שיתופי פעולה חוצי יבשות, שמהם יכולים היזמים הישראלים ליהנות כעת. אך באיחוד האמירויות לא מסתפקים בתחומים אלו, ולאורך השנים האחרונות סימנו יעד נוסף: לתפוס את עמדת ההובלה העולמית של תחום האנרגיה הירוקה (קלינטק) המתפתח.
מאמצים אלו נושאים לא מעט פירות. ב-2017 השיקה הנהגת האיחוד תוכנית בשם "אסטרטגיית האנרגיה לשנת 2050" (חשיבה ארוכת טווח כבר אמרנו?), בהיקף של לא פחות מ-163 מיליארד דולר (תקציבי עתק כבר אמרנו?), לאספקת 50% מסך האנרגיה במדינה ממקורות ירוקים.
כחלק מהתוכנית, המדינה מוציאה לפועל פרויקטים בקנה מידה גדול. כך, רק לפני מספר שבועות הכריזה חברת האנרגיה של אבו-דאבי על השלמת גיוס ההון הנדרש להקמת תחנת הכוח הסולארית הגדולה בעולם, אשר תכלול מיליון פאנלים סולאריים ותייצר לא פחות מ-2 ג'יגה וואט חשמל (הספק החשמל הנדרש ל-160 אלף בתים). דוגמה נוספת היא פרויקט הפארק הסולארי בדובאי (או בשמו המלא: פארק מוחמד בן ראשיד אל מקטום), אשר צפוי לייצר מעל 5,000 מגה-וואט עד שנת 2030.
אך באיחוד הבינו שכדי לבסס את מעמדם כמובילים עולמיים עליהם לפעול גם מעבר לשוק המקומי, ולהרחיב את השפעתם למדינות נוספות ברחבי המזרח התיכון, אפריקה ואסיה. קרנות וסוכנויות אמירתיות החלו להשקיע סכומי כסף אדירים בפרויקטים ירוקים באזורים אלו: בשנה שעברה הודיעה סוכנות הנפט של אבו-דאבי כי השקעותיה בתחומי האנרגיה המתחדשת זינקו ב-400% מאז שנת 2010, ולהערכתה, הפורטפוליו צפוי להכפיל את עצמו פעם נוספת במהלך השנים הקרובות.
פרויקטים גם באפריקה
ממש כמו בתחום החדשנות הטכנולוגית, גם בסקטור האנרגיה האמירתיים השקיעו רבות בטיפוח מעמד בינלאומי חזק. הם מסייעים, מממנים ומנהלים כיום שורה ארוכה של פרויקטים, החל מהמדינות השכנות במזרח התיכון ועד לכפרים המרוחקים ביותר באפריקה.
לאחר 20 שנים של פעילות בתחומי האנרגיה המתחדשת, הייתי עד מקרוב להשפעה האדירה של איחוד האמירויות על יבשת אפריקה. למעשה, הפעם הראשונה בה הגעתי לאיחוד הייתה לאחר שזכינו בפרס מיוחד ומענק מטעם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מתחדשת, אשר ממוקמת באבו-דאבי.
בעקבות אותו ביקור הבנתי כי בכל הנוגע לשוק האנרגיה המתחדשת, איחוד האמירויות היא המקבילה למה שניו יורק היא עבור קהילת הפיננסים, או עמק הסיליקון עבור הסקטור הטכנולוגי. כאן מתקבלות ההחלטות האסטרטגיות, מכאן מגיע המימון, ומכאן יוצאות הבשורות החשובות והמשמעותיות ביותר שמשפיעות על השוק כולו.
עבור המשק הישראלי, מדובר בפוטנציאל אדיר אשר ברובו נותר עדיין לא ממומש. כבר כמעט שנה שהבורסה בתל אביב צבועה ירוק, לא בגלל עליות השערים אלא בגלל גל ההנפקות המוצלחות של חברות בתחום האנרגיה המתחדשת, שעה שגם השוק המקומי מזהה (ובצדק) את מה שבאיחוד הבינו כבר מזמן.
וכשתחום הקלינטק העולמי ממשיך לצמוח, וזוכה לחיזוקים בדמות היבחרו של ביידן לנשיא ארה"ב וחזרתה של המעצמה להסכמי פריז, גם החברות הישראליות צפויות להמשיך וליהנות מהפיכת התחום ליותר ויותר מרכזי ומבוקש. אלה שכבר פעילות בתחום ניצבות כעת בפני הזדמנויות חסרות תקדים. בעוד הן מביאות עמן הבטחות טכנולוגיות רבות ורוח גבית מהמשקיעים המקומיים, כינון שיתופי פעולה ומערכות יחסים עמוקות עם השוק האמירתי יכולים לפתוח אינסוף אפשרויות חדשות לפיתוח עסקי והתרחבות לשווקי ענק חדשים.
ביחד עם יכולות מימון, רצון בשיתופי פעולה וסביבה רגולטורית מתקדמת, יזמי הקלינטק הישראלים ימצאו בדובאי ובאבו-דאבי גן עדן ירוק של ממש. ביחד, נוכל להוביל את העולם כולו אל מציאות ירוקה, נקייה ובת-קיימא הרבה יותר.
הכותב הוא יזם ומשקיע בינלאומי. בארבע השנים האחרונות הוא מנהל את חברת "איגנייט פאוור" (Ignite Power) בדובאי, הפועלת בשוק המקומי וברחבי המזרח התיכון ואפריקה