הסקר העולמי שישנה את כל מה שחשבתם על ניהול

כבר 21 שנים שחברת אדלמן בודקת את מצב האמון העולמי באמצעות מדד שנקרא "ברומטר האמון". השנה, הבדיקה שלהם הפכה רלוונטית ומשמעותית מתמיד: כבר ברור לכל כי אמון הוא מצרך במחסור ובמידה רבה הוא היווה שחקן מפתח ביכולת להתמודד עם הקורונה. אבל במגפה כמו במגפה, מה שהיה הוא לא מה שיהיה, וכך תוצאות הברומטר השנה היו מפתיעות במיוחד: עסקים הם המוסד שזכה לאמון הרב ביותר (61%) בשנה החולפת, ועם האמון מגיעה גם הציפייה כי מנכ"לי חברות יתערבו בענייני השעה (68%) ויפעלו לטובת החברה ככלל ולא רק לטובת בעלי המניות.

"בפעם הראשונה בהיסטוריה של הברומטר, עסקים נמצאים במקום הראשון", אומר ריצ'רד אדלמן, מנהל החברה, האחראי בין השאר לפרסום הדוח השנתי. זהו המצב מבחינה גלובלית, ואלה גם התוצאות שהתקבלו באופן פרטני ב-18 מתוך 27 המדינות שנכללו בסקר השנה.

הנתונים הללו מעלים את השאלה איך בעצם זה קרה? מה הופך את המגזר העסקי לזה שאזרחי העולם מייחסים לו את האמון הרב ביותר, דווקא בעידן של מגיפה עולמית שבה רשויות השלטון בכל מדינה היו אמורות להתגייס לטובת האזרח הקטן. התשובה הראשונה של עורכי הסקר היא שהתוצאה הזאת נובעת מאכזבה מהמוסדות האחרים - כמו הממשלה, ארגונים לא־ממשלתים וגופי התקשורת.

העסקים נתפסים כיעילים הרבה יותר מהממשלה. אמנם, המנטליות שלהם, שמתבססת על יתרונות השוק החופשי, הייתה יכולה להיתפס גם כאכזרית, ככזו שמבוססת על "יעילות בכל מחיר", אולם נראה שבמהלך השנים האחרונות עסקים הצליחו ליצור לעצמם גם תדמית אתית יותר בעיני הציבור. כך, הם זוכים לשילוב בין יעילות ואתיקה שהופך אותם לאמינים יותר בעיני הנשאלים.

 אמון במנהיגים

לממשלות היה דווקא פוטנציאל ליהנות מזינוק באמון בעקבות המגפה הגלובלית. כשזו רק החלה, מציינים עורכי הסקר, ממשלות ברחבי העולם חוו זינוק באמון בהן. אבל העובדה שכמעט אף ממשלה מאלו שנבדקו בסקר לא הצליחה לבלום את התפשטות המגיפה באופן מרשים, הובילה לקריסה באמון בהן.

ארגונים לא ממשלתיים, המגזר הנוסף שאולי היה יכול להיכנס לוואקום שהותירו הממשלות, נתפסים אמנם כמאוד אתיים אך בלתי יעילים. גם לגופי התקשורת אין סיבה לשאוב עידוד מתוצאות הסקר: הם מדשדשים סביב ערכי האפס במדדי תפיסת היעילות ובמקביל נתפסים כלא-אתיים.

מנגד, העובדה כי חברות תרופות במערב התגייסו במהירות ופיתחו חיסונים לקורונה, היא דוגמה בעיני מחברי הסקר לאחת הסיבות לאמון הגובר במגזר העסקי. כך, בהמשך למגמה שכבר ניתן היה לחזות בה בשנתיים האחרונות, האמון בתאגידים ובחברות המשיך לזנק במהלך 2020, והגיע לשיא שעד כה לא נרשם במדד.

חוסר אמון במנהיגים

מוקד הדוח של אדלמן השנה הוא, כאמור, השפעות מגפת הקורונה על האנושות. הדוח מתבסס על סקרים שהתקיימו בקרב יותר מ-33 אלף בני אדם ב-28 מדינות ברחבי העולם, ביניהן נכללות מדינות גדולות באירופה (גרמניה, איטליה, בריטניה), אמריקה הלטינית (ברזיל, ארגנטינה), צפון אמריקה (ארה"ב וקנדה), אסיה (אינדונזיה וסינגפור) והמזרח התיכון (סעודיה ואיחוד האמירויות). ישראל לא נכללה השנה במדד.

הניטור שמבצעת אדלמן - חברת ייעוץ ויחסי ציבור אמריקאית - החל לפני שני עשורים, אז זועזע העולם (ובעיקר התאגידים הגלובליים שקידמו בהתלהבות רבה את חזון הגלובליזציה) מהפרעות שהתרחשו בסיאטל נגד כינוס פסגת ארגון הסחר העולמי (WTO) בעיר. העסקים ניסו להבין מה תפקידם ואיזו תדמית יש לארגונים לא-ממשלתיים (NGO’s) יחד עם התקשורת, העסקים והממשלה, ואת המגמות בתחום. אגב, באותם ימים מי שהוביל במדד האמון של אזרחי העולם היו הארגונים הלא ממשלתיים. כעת הם ניצבים במקום השני.

חלק מהמסקנות שמעלה הדוח לגבי השנה החולפת נשמעות מוכרות לאוזניים ישראליות, אך מעניין לציין כי הן משתקפות גם ברמה הגלובלית: הפחד לאבד את העבודה זינק בשנה האחרונה (84% מהנשאלים), ועקף אפילו את הפחד להידבק בנגיף (65%), למשל. הדוח גם מראה עד כמה הייתה מגפת הקורונה משמעותית בשינוי עמדות הציבור במדינות שונות. בבריטניה, אחת הדמוקרטיות הוותיקות בעולם, שהחלה את ההתמודדות שלה עם המגיפה בכשלון רבתי, צנח אמון התושבים בממשלה במהלך השנה בלא פחות מ-15%.

בין המדינות שנבדקו בשנה החולפת, התושבים מביעים את האמון המצרפי הנמוך ביותר (בכל המוסדות שנבדקו) ברוסיה (30%) וביפן (40%). בזו האחרונה, התופעה מיוחסת באופן מיוחד למשבר פוקושימה, ולהסתרת האסון הגרעיני שהתרחש בעקבות הצונמי על ידי הממשלה, ולהשפעותיו הארוכות-טווח. סין, מדינה שבה התושבים מביעים בדרך כלל אמון רב במוסדות, הפגינה השנה את אובדן האמון הגדול ביותר, בגלל פרשת הקורונה והתפרצות הנגיף המסתורית בווהאן. אבל האמון נשחק גם במדינות שבעבר נחשבו מובילות - גרמניה ובריטניה במיוחד.

אחד הנתונים המעניינים ביותר, שאולי מסבירים את הגל הפופוליסטי שכבר התבטא במערכות פוליטיות ושממשיך לשחק תפקיד בדמוקרטיות כמו צרפת או ארה"ב, הוא חוסר אמון במנהיגים. הממוצע העולמי של המשיבים סבור כי 57% מהמנהיגים הפוליטיים מנסים להונות אותנו, 56% מהמנהיגים הדתיים מנסים להונות אותנו, וכך גם לגבי מנכ"לים ועיתונאים. האמון הגבוה ביותר הוא במדענים, אך גם הם איבדו 7% בשנה החולפת (וזוכים כעת ל-73% אמון).

פשיטת הרגל של המוסדות המסורתיים שזכו לאמון, מובילה לכך שהציבור מצפה מחברות עסקיות לכלול שיקולים רחבים הרבה יותר משורת הרווח שלהם, להתייחס לא רק לבעלי המניות או אפילו לבעלי העניין (Stake Holders). 68% מהנשאלים ברחבי העולם מסכימים שמנכ"לים צריכים להתערב כאשר הממשלה אינה מטפלת בבעיות חברתיות, 66% סבורים שעל המנכ"לים להוביל שינויים באופן עצמאי ו־65% הביעו תמיכה בטענה שמנכ"לים צריכים להתחשב בציבור ובחברה כולה. "הציבור מצפה שהם יכנסו לוואקום שנוצר על ידי הממשלות", אמר אדלמן.

האמון בתקשורת צונח

אחת הבעיות המרכזיות שמשרטט הדו"ח הוא השפל אליו נקלע האמון בתקשורת. נתון הכולל ערוצים וכלי תקשורת ממוסדים, רשתות חברתיות ואפילו חיפוש שהוא מבצע בעצמו באינטרנט. הציבור מאמין פחות ופחות למידע שהוא מקבל או משיג בעצמו, וערכים אלה נמצאים בירידה עקבית בשנים האחרונות. ורובם נמצאים כעת בשפל של כל הזמנים.

59% מהנשאלים מאמינים שהמדיה מקדמת אג'נדה כלשהי, על חשבון אספקת מידע מקצועית. אפילו שימוש בהגדרות קיצוניות יותר לא מרכך את תפיסות הציבור בנוגע לתחום: 59% מהנשאלים ברחבי העולם ענו כי עיתונאים מספקים מידע מוטעה באופן מכוון, כך שיתאים לסדר היום שלהם.

אובדן האמון בתקשורת - תופעה חוצת-מדינות ותרבויות - החריף בעיקר בשנתיים האחרונות, ועוד יותר במהלך מגפת הקורונה. האמון בתקשורת המסורתית ירד בשנתיים האחרונות מ־65% ל־53% בלבד, וגם האמון ברשתות החברתיות ירד ב־10%, והן זוכות כעת ל־35% אמון בלבד.

גם כאן מי שממלא את הוואקום הוא המגזר העסקי. מי שהפך בשנה האחרונה לגורם המידע האמין ביותר בעיני הנשאלים הוא מי שהם מגדירים בתור "המעסיק שלי". הגורם הזה עוקף בהרבה את כלי תקשורת וגם את הממשלה, ומדובר בתופעה חוצת תרבויות, שעולה, בין היתר, בקרב נשאלים באינדונזיה, בהולנד ובאוסטרליה.