חיסון לקורונה / צילום: רפי קוץ
מאז תחילת המגפה ישראל מתעלמת מהפלסטינים בשטחים הכבושים בכל הנוגע לטיפול בקורונה, ומסרבת להעניק להם חיסונים. לפני כשבוע בית המשפט העליון דחה עתירה של רופאים לזכויות אדם, עדאלה וארגונים נוספים בנושא זה. ברור שההחלטה על הענקת חיסונים או אי הענקתם היא פוליטית, אך סירובה של ממשלת ישראל מעלה שאלות מוסריות ואתיות של צדק ושוויון, שאלות משפטיות מתחום המשפט הבינלאומי, וגם שאלות אפידמיולוגיות של בריאות הציבור שנוגעות למיגור הקורונה לא רק בישראל אלא גם באזור ובעולם כולו. הרי מדובר בפנדמיה עולמית, וכמו שארגון הבריאות העולמי הצהיר: "אף אחד לא יהיה מוגן מקורונה עד שכולם יהיו מוגנים".
ישראל מתגאה בכך שהיא בין המדינות עם שיעור מתחסנים גבוה והמדינה הראשונה שסיפקה חיסון שלישי לתושביה. למרות זאת, ישראל איננה מראה סולידריות עם מדינות אחרות במאבק בקורונה וטרם הצטרפה לתאגיד ה-COVAX אשר הקים ארגון הבריאות העולמי. ארגון זה מאפשר למדינות עשירות ומתועשות לתרום חיסונים למדינות חלשות ועניות. תרומה זו היא לא רק מטעמים הומניטריים אלא מתבססת על שיקולים מקצועיים- בריאותיים שהארגון קבע. שכן רק על ידי השגת חיסון עדר קהילתי בכל מדינות העולם, ללא יוצא דופן, ניתן לנצח את הקורונה.
התמהמהות הממשלה הנוכחית בנוגע למתן חיסונים לפלסטינים, וההודעה על סירוב מתן החיסונים לפלסטינים מהממשלה הקודמת, כמו גם ההודעה של ממשלת ישראל היוצאת על כוונתה לסייע למדינות רחוקות כמו הודו במאבקן בקורונה, לא רק מקוממת אלא גם מעלה שאלות אתיות, מוסריות, משפטיות ושאלות מתחום בריאות הציבור כאחד.
בעתירה שהוזכרה למעלה נטען שלפי אמנות בינלאומיות (לרבות אמנת האג ואמנת ז'נבה הרביעית), ישראל מחוייבת לספק חיסונים לתושבי השטחים. בהיותה כוח כובש היא אחראית על בריאות הנתינים בשטחים אלה. עוד נטען כי היחס כלפי הפלסטינים בשטחים הכבושים לעומת המתנחלים מהווה גזענות בוטה נגד הפלסטינים, וכי ישראל והשטחים מהווים שטח אפידמיולוגי אחד.
אם לא מטעמים מוסריים, לפחות מטעמים תועלתניים
לכן ישראל מסכנת גם את אזרחיה שלה, שלא לדבר על כך שהתנהלות זו מהווה קרקע פורייה להתפתחות וריאנטים. אם ישראל לא רוצה לספק לשטחים הכבושים את החיסונים מטעמים מוסריים, הומניטריים או משפטיים, כדאי שהיא תספק אותם מטעמים תועלתניים גרידא של הגנה על בריאות הציבור בישראל ובאזור מהתפשטות הקורונה.
בעקבות לחצים של גורמים מקצועיים מהעולם ומישראל, ממשלת ישראל היוצאת נעתרה באופן חלקי וסיפקה חיסונים לכ-120 אלף פועלים פלסטינים שעובדים בישראל. מעבר לכך הועברו לשטחים מספר זניח של כ-5000 חיסונים לצוותים הרפואיים. אך כמויות אלה לא מספקות את הצורך, רק כ-13% מהפלסטינים בגדה קבלו חיסונים ובעזה פחות מ-10%.
בשטחים הכבושים בגדה ובעזה חיים כחמישה מיליון אנשים. תנאי המחיה עוד לפני הקורונה תחת הכיבוש הישראלי הם די קשים עם שיעורי אבטלה מהגבוהים בעולם והכנסה לנפש מהנמוכות בעולם. כתוצאה מהכיבוש מערכת הבריאות ברשות הפלסטינית היתה בקריסה מוחלטת עוד טרם הקורונה. כל זה עושה את האוכלוסיה הפלסטינית בשטחים הכבושים פגיעה יותר לתחלואה בקורונה.
ברור שההחלטה על אי מתן החיסונים לפלסטינים של הממשלה הקודמת בישראל היתה פוליטית, אבל האם הממשלה הנוכחית תתנהל אחרת או שהיא תשתמש בקורונה, כמו ממשלת נתניהו, כאמצעי לחץ להחלשת הרשות הפלסטינית והלגיטימציה שלה בעיני תושביה ובכך להעצים את הכוח שלה בשטחים הכבושים? שכן, כמו בכל מקום בעולם, הלגיטימציה השלטונית מתבסס על יחסי אמון בין התושבים לבין גופי הממשל.
חובתה של ממשלת ישראל המכהנת להעביר חיסונים לפלסטינים ברשות. זו חובה הומניטרית, מוסרית, משפטית ורפואית. ישראל חייבת להראות סולידריות לפחות כלפי הפלסטינים.
הכותבת היא פרופ' לבריאות הציבור באוני' בן גוריון, מומחית לאי שוויון בבריאות, וחברה בצוותי המומחים של המשבר