גירושים בעידן ההייטק: האם בני הזוג זכאים לאופציות שטרם הבשילו?

אחת הסוגיות השכיחות בגירושים בעידן ההייטק, היא האם וכיצד לחלק אופציות שניתנו לעובד במהלך הנישואים, אך הבשילו רק לאחר הגירושים. מטבע הדברים בן הזוג העובד טוען כי כספי האופציות מומשו רק לאחר שנים נוספות של עבודה מאומצת מצידו באותה החברה, במהלכן כבר לא קיבל תמיכה מבן הזוג לשעבר, ולכן הוא אינו נדרש לחלוק אותם. מאידך, בן הזוג לשעבר יטען, שזוהי הטבה, שאותה קיבל העובד בעת שהיו נשואים, כמו תנאי השכר האחרים, ואין הבדל בין אופציות לזכות אחרת, כמו קופת גמל למשל, שניתן לפדותה רק מספר שנים לאחר הגירושין, ובכל זאת דינה להתחלק.

הפסיקה קובעת כי שאלת זכאותו של בן זוג לאופציות שהבשילו לאחר הגירושים תלויה בהכרעה עובדתית אודות מטרת מתן האופציות: האם ניתנו כתגמול על עבודה בעבר או בהווה, שאז דינן להתחלק, או שניתנו לעובד כתמריץ לעבודה בעתיד, כלומר בתקופה שבה כבר אין שיתוף עם בן הזוג.

בעניין זה יש לציין כי כל האופציות בהגדרתן מותנות בהמשך עבודה עתידית, ולכן עצם העובדה, שכדי שיבשילו, העובד חייב להמשיך לעבוד באותה החברה, אין משמעה בהכרח שהאופציות ניתנו עבור עבודה עתידית. כל עוד ניתן לומר שהאופציות ניתנו עבור עבודת בן הזוג במהלך הנישואים, המשך הדרישה להעסקתו בחברה אינה משנה את מהות הזכות החוזית, שכבר קיימת ועומדת לרשות העובד.

אופציות כתחליף לשכר גבוה

כך לדוגמה בשנה שעברה בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע, כי במקרה שהונח בפניו, יש מקום לחייב את הבעל לחלוק עם גרושתו גם את הרווחים מהאופציות שהבשילו לאחר הגירושים, מאחר שמדובר בחברת סטארט-אפ. דווקא בחברת הזנק קטנה, פסק בית המשפט, העומדת בפני קשיי נזילות כספית ומימון, נוצרת חזקה, כי כל האופציות שניתנו לעובד, היו תחליף לשכר גבוה יותר, שהיה זכאי לקבל עבור אותה עבודה, ואין מחלוקת כי מאותו שכר גבוה הייתה נהנית גם בת הזוג.

בשבוע שעבר ניצבה מחלוקת דומה בפני בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה. זוג התגרש לאחר 26 שנות נישואין ולא הגיע להסכמות בנושא חלוקת האופציות, שקיבל הבעל חצי שנה לפני הגירושין, אך הבשילו רק בשנים שלאחר מכן. במקרה זה האופציות לא ניתנו לבעל מחברת הזנק צעירה, אלא דווקא מחברה גדולה ומבוססת, שבה עובד הבעל מאז שנת 2002, ולכן בהיסק הפוך מפסק הדין הקודם בעניין חברת ההזנק, ניתן היה להניח שלחברה הגדולה דווקא הייתה אפשרות להעלות את שכר העובד, אך בחרה לתגמל אותו באמצעות אופציות שהבשלתן עתידית.

עם זאת גם הפעם בית המשפט הגיע לתוצאה על פיה האישה זכאית לקבל מחצית משווי האופציות כולן. דווקא העובדה שמדובר בעובד ותיק בחברה יציבה, הביאה את בית המשפט למסקנה, כי האופציות לא הוענקו לבעל על מנת לשמר אותו בחברה או לתמרץ אותו, מהטעם הפשוט שלא היה בכך כל צורך.

לפיכך המסקנה הבלתי נמנעת היא כי האופציות ניתנו לבעל לאור כישוריו המוכחים, ניסיונו בחברה ו"הרזומה" שצבר בחברה במשך 16 שנות עבודתו בה, את כל אלה צבר במהלך הנישואין, ולכן כלל האופציות משותפות.

המסקנה מפסקי הדין המועטים בנושא זה, היא שכדי שאופציות שניתנו במהלך הנישואים לא יהיו חלק מאיזון המשאבים עם בן הזוג בעת הגירושים, יש להגדירן במפורש כמענק עתידי בלבד, או לכל הפחות לצרפן לתנאי שדורש פעולה אקטיבית עתידית מהעובד, לדוגמה עמידה ביעדים מסוימים. אופציות שניתנות ללא תנאי, למעט המשך העבודה בחברה, יכללו בדרך כלל בשיתוף עם בן הזוג, גם אם מועד הבשלתם מאוחר למועד הגירושים.

ליהיא כהן דמבינסקי, עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה.