הממונה על רשות התחרות, מיכל הלפרין / צילום: רמי זרנגר
בשבועיים האחרונים עולם הקמעונאות כמרקחה. תחילה בהקשר של תיאום המחירים, הלכאורי, ברשתות הקמעונאיות, ובהמשך לעניין פרשת המחיר המופרז של תרופת "לידיאנט". מקרי, אולי?
כידוע, במדינת ישראל כוח הקניה שלנו נמוך משמעותית ממרבית מדינות המערב. אנו מרוויחים הרבה פחות, אך משלמים על אותם מוצרים עשרות אחוזים יותר מאשר הצרכנים שם. זאת תוצאה של מדיניות מקרטעת בשוק ריכוזי, והעדר אכיפה אמיתית של דיני התחרות בישראל.
גל הביקורת על רשות התחרות, שהפך לאחרונה לסופה של ממש, לאור אחריותה הבולטת ליוקר המחיה המשתולל, הביא לאחרונה לתופעה חריגה. ראשת רשות התחרות היוצאת, עו"ד מיכל הלפרין, פרסמה טור (למעשה כתב הגנה) בגלובס בו היא מתנערת מאחריותה ליוקר המחיה, ומסיטה את האש אל עבר רגולטורים אחרים בטענה שמחירי המזון בישראל גבוהים עקב היעדר תחרות וחסמי יבוא. מי שקרא, שפשף את עיניו. הרי על כך בדיוק היתה היא אמונה במשך חמש שנים.
פעולתה הראשונה, לפחות הפומבית, של עו"ד הלפרין מיד עם כניסתה לתפקיד, היתה הצהרתה כי בכוונתה להתערב בהחלטתו המכוננת של קודמה פרופ' דיוויד גילה, מתוך מטרה ברורה, שהוצבה מראש, לרוקן את עילת המחיר המופרז מתוכן. הרשות אכן לא עסקה בכך בתקופתה. במקביל, דובריה במקומות שונים הסבירו לציבור, כי הרשות דווקא בוחנת את עילת המחיר המופרז, ואף מנהלת חקירה "רצינית" כנגד חברת תרופות. חקירה זאת היוותה, משך שנים, מעין עלה תאנה של הרשות על חדלונה.
עתה משהוסר הלוט, נבחן את הודעת רשות התחרות מיום 23.11.2021 שדובררה לעיתונים הכלכליים ביחצנות מרשימה. ראשית, רשות התחרות מצהירה בפתיח, כי זאת אך הפעם הראשונה שהיא נוקטת בהליכי אכיפה בעילת המחיר המופרז. ניתן לברך, אך ודאי שלא מדובר במקור לגאווה. העילה מצויה בחוק עשרות שנים, ובשנת 2021 מתעוררת הרשות לראשונה. האם יש לכך קשר למרוץ על תפקיד היו"ר? תחליטו בעצמכם.
שנית, חשוב לבדוק כיצד פעולה "תקדימית" ו"דרמטית" זאת, אותה בחרה הרשות בפינצטה אחרי עשרות שנים, תשפיע על יוקר המחיה של כולנו. ובכן, צפויה לנו אכזבה, אכזבה קשה. מתברר כי תרופת ה"לידיאנט", לה יבואן שולי יחסית, מטפלת במחלה נדירה שקרויה CTX. בישראל ידועים 50 חולים רלבנטיים.
אין ספק, כי כל חולה הינו עולם ומלואו, ותאגיד המנצל את מצוקתו ועושק את כיסו, חייב לשלם את הדין. אולם, במקרה זה מדובר בתרופה הממומנת על ידי המדינה. ספק אם יש צרכן לתרופה המממן אותה מכיסו האישי. מטעם זה, התלונה הוגשה על ידי משרד הבריאות.
תמוה שחקירה בעניין תרופה זאת ארכה מספר שנים. תמוה שרשות התחרות בוחרת להתערב במקרה שולי בלבד, כאשר ההשפעה שלו על ענף התחרות בישראל אפסית עד אינה קיימת. תמוהה עוד יותר עמדתה המצדדת במונופולים של רשות התחרות כפי שהובעה לאחרונה בפני ביהמ"ש העליון באמצעות היועמ"ש לפיה "עצם האפשרות לגבות מחיר גבוה מהמחיר התחרותי הוא השמן המניע את גלגלי התחרות".
רשויות תחרות במערב מטילות קנסות עתק על מפירות דין. רק לאחרונה הוטלו קנסות של מאות ומיליארדי דולר על גוגל, פייסבוק, מייקרוסופט, אפל ועוד. ואצלנו, הקנסות המוטלים לעיתים רחוקות על תאגידים הרומסים את דיני התחרות מגוחכים, והנם בבחינת הפרה משתלמת של הדין. עד שלא יוטלו גם קנסות משמעותיים אישיים, וחיוב אזרחי של נושאי משרה בתאגידים מפרים (כמו למשל בדיני ניירות ערך), דבר לא ישתנה.
שני ארועים יכולים לסייע מיידית למאבק ביוקר המחיה. הראשון, מינויו של אדם ליו"ר רשות התחרות בעל/ת עמוד שדרה יציב שאינו מצוי, ולו למראית עין, בניגוד עניינים למול התאגידים הגדולים, ולקבוע לו במסגרת הגדרת תפקידו יעד ברור לפיו עליו לעבוד בעבור ציבור הצרכנים. במצבנו, לא יעלה על הדעת למנות את מי שהעניק שירותים מקצועיים למונופולים בין אם מדובר ביעוץ משפטי ובין אם מדובר בעריכת חוות דעת כלכליות שמטרתן לבצר את עמדתם. חובה להסיר חסמים, לאפשר לעסקים קטנים לצמוח ולהתחרות במונופולים, ובמקביל לפצל חלק מהמונופולים כדי לייצר תחרות אמיתית. פעולות אלו ננקטו כבר בתחילת המאה ה-20 בארה"ב כאשר פוצלה חברת "סטנדרט אויל" של איל הנפט רוקופלר לכ-34 חברות משנה.
שנית, ראוי שבתי המשפט בישראל, ובראשם בית המשפט העליון, ימשיכו במגמה החיובית ויאפשרו, במקרים המתאימים, ניהול הליכים אזרחיים עד תום בדיני התחרות, ויימנעו מהצבת מכשולים בלתי עבירים בתיקים כלכליים אלו, המורכבים דיים ממילא.
הכותב הוא מייסד ובעלים של משרד נאור-גרשט, העוסק בליטיגציה כלכלית מורכבת, ומייצג, בין היתר, בעילת מחיר מופרז בפרשות "קוקה קולה", תנובה, יוניליוור ושטראוס