דקת דומיה כמחאה על הפלישה הרוסית לאוקראינה במשחק של הנובר נגד לייפציג אמש / צילום: Reuters, imago images/Picture Point LE
הסנקציות הספורטיביות על רוסיה לא הותירו כמעט שום ענף ספורט אדיש למתקפה באוקראינה. פיפ"א השאירה את רוסיה - למי ששכח המדינה שאירחה את המונדיאל האחרון - מחוץ למונדיאל ב-2022 בקטאר. אופ"א הוציאה את הקבוצות הרוסיות מהתחרויות האירופיות ושללה מסנט פטרסבורג את האירוח היוקרתי של גמר ליגת האלופות במאי הקרוב.
היורוליג השעתה את שלוש הקבוצות הרוסיות מהמשך המפעל, למרות שהן בעמדת העפלה לרבע הגמר. הפורמולה 1 לקחו מהרוסים את הגראנד פרי שהיו אמורים לארח בספטמבר השנה בסוצ’י, ובטניס הדיחו את הנבחרות הרוסיות מהשתתפות בטורנירים. משם והלאה כולם יישרו קו: ענפי הרוגבי, השחייה, הטקוואנדו, ג’ודו, ובעצם כולם.
הסנקציות עוצמתיות בהיקפן אבל לא מדובר בתקדים.
גופי ספורט שתמיד מקפידים להפריד פוליטיקה מספורט נקטו לאורך השנים פעמים רבות בעמדה שיפוטית. פיפ"א ניצלה את כוחה לבוא חשבון עם מדינות שהפעילו כוח: ב-1950 היא סגרה את גביע העולם בפני גרמניה ויפן בעקבות חלקן במלחמת העולם השנייה; דרום אפריקה נחסמה מהשתתפות במוקדמות גביע העולם בגלל שלטון האפרטהייד, וב-1992 יוגוסלביה לא הורשתה להשתתף בטורניר היורו כחלק מהסנקציות שהוטלו עליה בעקבות המלחמה בבלקן, והיא הודחה גם מהשתתפות במונדיאל 1994.
הכסף הגדול נתן לגיטימציה ללחימה
גופי הכדורגל והוועד האולימפי מובילים את המהלכים. אך מי מחליט מה נכון ומתי ראוי להתערב? השיפוטיות, לפחות הפעם, נבחנת דרך עיניים קצת אחרות, ותלויה בשאלה מה עומד על הכף מבחינה מסחרית-כלכלית. רוסיה היא דוגמה טובה לבחינת האופן בו מובילים הגופים הגדולים את ההחלטות - מדוע הרוסים לא נפגעו על ידי גופי הספורט כאשר פלשו וסיפחו את חצי האי קרים ב-2014?
בתקופה ההיא יותר מדי כסף עמד על הפרק. הקשרים של פיפ"א עם ממשל פוטין היו חזקים מדי מכדי לקחת ממנו את המונדיאל בגלל פלישה. ההסכמים הגדולים בין פוטין לגופים הגדולים רק נחתמו: בהחלטה שהתבררה כמושחתת, ושעמדו לצידה הרבה הטבות כלכליות, פיפ"א נתנה לרוסיה ב-2010 את אירוח המונדיאל של 2018.
באותה העת נחתמו ההסכמים הגדולים של גזפרום עם פיפ"א - "שותפות" הם קראו להסכם (partnership) בין הצדדים. רוסיה העמיקה דרך הסכמים מסחריים את מקומה בכדורגל האירופי. כשהכסף זרם מגזפרום לכדורגל אף אחד לא הוטרד מכך שהחברה היא לא באמת נותנת חסות - אף לקוח שנחשף בטלוויזיה לפרסום של גזפרום על הדשא באצטדיון לא יכול לממש את החשיפה לרכישה של מוצר כלשהו. ההסכם הזה, כולם יודעים, נועד להעניק לרוסיה מעמד חסין בכדורגל העולמי ולקרב אותה דרך הכסף ללגיטימציה באירופה וליצירת קשרים בינלאומיים.
רוסיה הייתה כמובן גם חזקה מאוד בצד השני של מפת הספורט - הוועד האולימפי העניק לה את האירוח של משחקי החורף ב-2014 בסוצ’י, עיר הנופש של פוטין. במקרה ההוא רוסיה העדיפה, בטיימינג מחשיד משהו, להמתין קצת עם הפלישה לאי קרים. הרוסים חיכו ארבעה ימים בלבד לסיום משחקי החורף וב-27 בפברואר 2014 רשמו פעילות התקפית ראשונה משמעותית בקרים.
אירועי התוקפנות בחצי האי קרים גם אז היו משמעותיים והוטלו סנקציות כלכליות מצד ארה"ב. אבל לספורט זה לא הגיע. מסתבר שיש הבדל בין הדחה רוסית מהשתתפות לבין התרת הסכמים מסחריים בשווי מיליארדי שקלים שנחתמו לאירוח גביע העולם ב-2018 והמשחקים האולימפיים של 2014.
עניין נוסף שמקל הפעם על גופי הספורט הגדולים להטיל סנקציות על רוסיה, הוא הלקח מתקופת הקורונה. פיפ"א, אופ"א או הוועד האולימפי התנסו בהרבה מאוד שינויים, הזזות וביטולים של אירועים ומשחקים בשנתיים האחרונות. מה שפעם היה נתפס כאסון, למשל הזזה של משחק גמר לאצטדיון אחר, הוא כבר חלק מהפרקטיקה. שני הגמרים האחרונים של ליגת האלופות הוזזו מהערים שבהן היו אמורים להיערך בגלל נגיף הקורונה, אז גם את הגמר בסנט פטרסבורג אין בעיה להזיז.
"חוסר היכולת להתחרות יפגע קשה ברוסיה"
האם גופי ספורט בכלל צריכים להיות בתוך המשחק הפוליטי? למה טניסאים/ ג’ודוקאים/ כדורגלנים/ שחיינים צריכים להיפגע מההתנהלות של המנהיגים שלהם? מה אשמים האוהדים? ומי בכלל קובע מהו הרף של התוקפנות שממנו יש לנקוט סנקציות - במה שונה התקיפה עכשיו של רוסיה מפעילות התקפית-צבאית אחרת שנעשית בעולם?
בימים האחרונים נשמעים יותר ויותר קולות שטוענים כי לא ניתן לנתק את הספורט מהפוליטיקה, וכי הספורט הוא גורם לחץ נוסף ומשמעותי על מנהיגים.
"לספורט תמיד הייתה השפעה אדירה על החברה", אומר מייקל פאיין, לשעבר אחראי השיווק של הוועד האולימפי הבינלאומי בשיחה עם סוכנות AFP. "לחרם הספורטיבי על שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה היה השפעה לא פחות גדולה - אם לא יותר - מאשר הסנקציות הכלכליות שהוטלו על המדינה, בשינוי העמדות של השלטון".
יו רוברטסון, יו"ר ההתאחדות האולימפית הבריטית, טוען שאיסור גורף על הספורט הרוסי יכול להיות בעל השפעה דרמטית על נשיא רוסיה. "לפוטין אולי לא אכפת מה שאר העולם חושב עליו, אבל הוא צריך לדאוג מה העם הרוסי חושב עליו", הוא אומר ל-AFP. "אם הוא יאבד את התמיכה שלהם - הסיפור שלו נגמר. לפעילות של קהילת הספורט יש פוטנציאל להיות גורם משפיע מאוד על העם הרוסי. חוסר היכולת להתחרות יפגע קשה ברוסיה".
מבצע בעזה עשוי לגרור סנקציות על ישראל?
ובכל זאת, השאלה העיקרית היא סביב הפרשנות שנותנים גופי ספורט להתנהגות תוקפנית. עם יוגוסלביה המתינו הרבה מאוד חודשים וספרו עשרות אלפי הרוגים לפני שהוחלט על סנקציות ספורטיביות, כך גם עם שלטון האפרטהייד.
עם רוסיה, לעומת זאת, לא המתינו אפילו יומיים מהרגע שהחלה המתקפה על אוקראינה, עוד לפני שמישהו בכלל ידע האם המתקפה תהיה אכזרית. זו לא רק רוסיה - הרף השיפוטי הונח נמוך הרבה יותר, גם על "משת"פים": בלארוס, בת-בריתה שמסייעת במלחמה, סופגת גם היא סנקציות גורפות בספורט.
מה המשמעות, למשל, עבור ישראל? הלגיטימציה המלאה והמהירה שקיבלו נבחרות וקבוצות שהודיעו כי לא יתמודדו מול רוסיה עשויה לקבוע רף שיפוטי חדש. מה תהיה המשמעות של עוד מבצע של צה"ל בעזה? אחרי הכל, אנחנו פסיק קטן במפת הספורט העולמית ולא מגובים כלכלית בשום הסכם מסחרי ששווה להילחם עבורו.