אילון מאסק / צילום: Reuters, Adrien Fillon
הכותבת היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומומחית למשפט וטכנולוגיה
אילון מאסק נחשב נביא הטכנולוגיה של זמננו. החל ברכב האוטונומי של חברת טסלה, עובר בהגעה לחלל באמצעות חברת SpaceX וכלה בחברת Neuralink שהחזון שלה הוא לבנות את ממשק המחשב עם המוח האנושי. אז מה יש לו לחפש בטוויטר, ומדוע הסכים להעמיד הון בגובה כל-כך בלתי נתפס כדי להפוך להיות השליט הבלעדי שלה?
ובכן, מאז ומעולם רצו בעלי הון להשיג שליטה על השיבר הראשי, כלי התקשורת. בתחילת המאה ה-20 היו אלה וויליאם רנדולף הרסט וג'וזף פוליצר (ובדמותם גם - צ'רלס פוסטר "האזרח קיין" הפיקטיבי) בארצות-הברית. בסוף המאה ה-20 היו אלה רוברט מקסוול ורופרט מרדוק בבריטניה, באוסטרליה ובארצות-הברית וסילביו ברלוסקוני באיטליה. בתחילת המאה ה-21 - שלדון אדלסון בארצות-הברית ובישראל, וגם ג'ף בזוס, הבעלים של אמזון, שרכש את ה"וושינגטון פוסט".
לוקח הכול לקצה
מאסק, כרגיל, לוקח הכול לקצה. בעושר שלו, בדרך המוחצנת שבה ניהל את המשא-ומתן, בסכום הרכישה וגם בכך שלראשונה נרכשה פלטפורמה דיגיטלית בעלת השפעה גלובלית. אכן, גם אם טוויטר אינה הרשת החברתית הכי גדולה, היא כיכר העיר הדיגיטלית שבה צווחים במגפון שליט איראן ודונלד טראמפ (לפני שסולק), עיתונאים ומובילי דעה.
עכשיו השאלה המעניינת יותר - מדוע בעלי ההון ביקשו ומבקשים שליטה בתקשורת. הסיבה הראשונה והפשוטה היא שהם מעוניינים ב"גלאם" ובתהילה. מאסק, עם 83 מיליון העוקבים שלו בטוויטר, כבר מפורסם מספיק, אבל הוא כנראה מכור כבד לתשומת-לב ציבורית.
הסיבה השנייה היא הרצון למנף את השליטה בתקשורת כדי להשיג הטבות רגולטוריות בעסקים אחרים. מפעל חייו של מאסק הוא הרכב האוטונומי של טסלה, ולצורך העלאתו על הכביש תידרש רגולציה כבדה, שכל פסיק בה יהיה שווה למאסק מיליארדים. שליטה בטוויטר מעמידה אותו בעמדת מיקוח שונה בתכלית במשא-ומתן על הרגולציה של הרכב האוטונומי.
אומנם מאסק טוען כי תכלית העסקה לרכישת טוויטר היא להציל את חופש הביטוי, אבל כך טענו כל ברוני התקשורת. מה שמוביל אותי לסיבה השלישית - שהיא ניסיון להשפיע על השיח הציבורי למטרות אידאולוגיות. מאסק טוען כי הוא מאמין בחופש ביטוי רדיקלי, ולדעתו אין צורך ב"כללי קהילה" ברשתות החברתיות, מפני שקיימים חוקים של המדינה, וזה מספיק.
אמירה כזאת היא מיתממת, שלא לומר - עזת-מצח. ראשית, מה יקרה עם רשת חברתית ללא גבולות בכלל? האם זה ימשוך את משתמשי הרחוב הראשי של האינטרנט או את הקיצוניים מכל הצדדים? האם זה יהפוך להיות פח זבל רעיל או כוכב הצפון של חופש הביטוי? הניסוי החברתי של העשור האחרון מלמד כי התשובה עגומה אך ברורה.
לא כולם ארצות-הברית
שנית, מאסק מתעלם מכך שיש חיים מחוץ לארצות-הברית, וטוויטר פועלת גם במדינות שהחוקים המקומיים שלהן לא משאירים הרבה חופש ביטוי. מה שקורה ברוסיה ובטורקיה בשנים האחרונות, שלא להזכיר את סין, משקף עד כמה האטימות שלו גדולה.
שלישית, מאסק לא לוקח בחשבון מה מתרחש במרווח הזמן שבין פרסום מידע ברשת חברתית לבין יכולת האכיפה המדינתית: החל מהטרדות מיניות וזיופי פרופילים, עובר בהכחשת שואה, אנטישמיות והסתה לטרור וכלה בהתנגדות לחיסונים.
העולם הדיגיטלי מאתגר את התפיסות המשפטיות שלנו במרחבים רבים. בעולם של הפצת מידע מסוכן במהירות הרוח, ובגיבוי אלגוריתמים שכל תכליתם ללבות רגשות ולהפיץ פייק ניוז, אי-אפשר להסתפק ברשות אכיפה מדינתית ובקבועי הזמן שלה, שתאתר את העבריין ואז תפתח בחקירה משטרתית ותעמיד אותו לדין.
הפגיעה האישית והחברתית של ביטויים וויראליים ברשתות מחייבת תפיסה משפטית חדשה המפרידה, במקרים הכרחיים, בין העבירה - הביטוי המסוכן שאותו יש להסיר מהר ככל שניתן, לבין העבריין - מי שהתחיל בהפצה שלו, שאותו יש להעמיד לדין בזמן מאוחר יותר. לשם כך קיימים כללי הקהילה של הרשתות החברתיות.
מטרה ראויה ביותר
רביעית, מאסק רוצה לנקות את טוויטר מבוטים, אווטרים וחשבונות מזויפים, להחזיר את הכוח לידי המשתמשים, לאפשר להם שליטה גדולה יותר על המידע שהם נחשפים אליו ולחייב שקיפות של האלגוריתם המחליט כיצד התוכן יתפזר. בקיצור, דמוקרטיזציה של מידע, שהיא מטרה ראויה ביותר, אבל כדאי קודם לשאול את עצמנו מהי המשמעות של פלטפורמת ביטוי חשובה ומשפיעה שהיא עסק פרטי, עם בעל בית אחד שמחליט לבד.
והנה העניין החמישי והחשוב: שנת 2022 תהיה שנת הרגולציה ממשלתית על הרשתות החברתיות. באירופה הכריזו בשבוע שעבר על רגולציה קשיחה, בארה"ב הדיון בשיאו, וגם אצלנו יושבות וועדות על המדוכה. מעבר לחשש המוצדק האם ממשלים דמוקרטיים יוכלו לעמוד נגד האיש העשיר בעולם, מעניין לשאול מה יקרה כשרגולטורים יאשימו את מאסק באחריות להסתה לטרור, למלחמות אזרחים ולרצח עם, להפצת פייק ניוז לגבי מגפה או להתעללות מינית בנערות.
אחרי הכול, העובדה שכיום הרשתות החברתיות נתפסות כאמצעי התקשורת החופשי ביותר שידעה האנושות, איננה גזירת שמיים. זו בסך-הכול יצירה רגולטורית אמריקאית שהעניקה להן פטור מאחריות על המידע שהן מפרסמות ושממנו הן עושות את ההון הרב שלהן. אותם רגולטורים יכולים לקבל החלטה אחרת ולהגביר, אפילו במעט, את האחריות הזאת, כדי לאפשר לנו ליהנות מכל הטוב של השיח המשחרר אבל להתחיל להתמודד עם הנזקים: השנאה, הקיטוב, האלימות והקונספירציות, שאינם עוד בגדר שמועות אלא עובדות מתועדות.
אילון מאסק רוצה להיות הנביא של הדור הזה ולהרחיב את גבולות הדמיון הטכנולוגי שלנו. אבל אולי בהקשר של טוויטר הנביא איננו מאסק, אלא טים וו, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת קולומביה, המשמש גם כיועץ בכיר של הנשיא ביידן בתחומי טכנולוגיה. לפני למעלה מעשור וו כתב בספרו "עלייתן ונפילתן של אימפריות תקשורת" - אל תפלו שבי בקסמן של הרשתות החברתיות. זהו מעגל קסמים: הוא אולי התחיל בגראז' של איזה בית, אבל לא ייקח זמן רב עד שחזון התוכן החופשי ואשליית הפתיחות והתחרות ינוהלו ויישלטו בקפדנות על-ידי בעלי הון חובבי תשומת-לב.
*** גילוי מלא: הכותבת השתתפה בחיבור הקוד האתי של גלובס