בניין רשות המסים / צילום: איל יצהר
לאחר חודשים של דיונים, רשות המסים ומשרד המשפטים הודיעו לאחרונה לבית המשפט: לא נחשוף בפני הציבור מידע הנוגע להליכי מיסוי רווחי נפט, גז ומשאבי טבע. ברשות המסים מסרבים לחשוף מידע בשל התנגדות החברות, שמסרו "התנגדות מנומקת". ללא מידע בנושא, לא יכול הציבור לדעת האם נאכף החוק וחברות שרווחיהן מתבססים על שימוש במשאבי הציבור אכן משלמות מסים בשיעור החופף לתחזיות שהוצגו כאשר קיבלו זיכיון לפעול.
החלטת המדינה מתקבלת בעקבות עתירת חופש מידע שהגיש ארגון "אדם, טבע ודין", שנדונה בפברואר האחרון בבית המשפט המחוזי בירושלים. בעתירה דרש הארגון מידע אודות התשלומים שנגבו מהחברות או היו אמורים להיגבות, לאחר שרשות המסים סירבה להעביר את המידע, וזאת לאור הבעיות העולות בשנים האחרונות מיישום חוק מיסוי משאבי טבע, ומחלוקות רבות בין החברות ורשות המסים על תשלומי שומות הנגררים לאורך שנים, כשקופת המדינה נותרת ריקה.
למרות שהחוק מבטיח את כדאיות כריית משאבי הטבע לחברות, הציבור עדיין ממתין לחלקו. השנה הוכרז כי קרן העושר תיפתח באיחור של ארבע שנים, וכשבקופתה רק מיליארד שקלים - סכום נמוך משמעותית מהתחזיות (בנק ישראל העריך כי עד 2022 יהיו בקרן 14.2 מיליארד שקל, ואילו ב-2014 אמר שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, כי בשנים 2015-2020 הסכום שייכנס למדינה ממיסוי רווחי נפט וגז בלבד, יהיה 'כמה מאות מיליארדי שקלים'). גם לאחר שנפתחה קרן העושר, חלק מהסכומים טרם נגבו סופית בשל הסתייגויות שונות של החברות.
בית המשפט קבע בהחלטתו כי רשות המסים לא פנתה לשר האוצר או לראש רשות המסים ולא הופעל שיקול דעת לצורך איזון האינטרסים של הציבור ושל זכות החברות לסודיות, ושלח את הרשות לחשיבה מחודשת בנושא. למרות זאת, ברשות המסים החליטו שלא להפוך את המידע הנדרש לשקוף, ולהותירו בין החברות והרשויות.
"טעות כלכלית ועוול מוסרי"
לפי החוק, מחצבים בשטח המדינה שייכים לציבור כולו והמדינה מחזיקה בהם כנאמן הציבור, שעליו לשרת את האינטרס הציבורי. אך לפי ועדות שונות שפעלו בעשור האחרון, לאורך שנים, המדינה נתנה יד לניצול משאבים מבלי להבטיח חלק ראוי לציבור בהם. עם גילוי הגז לחופי ישראל, נבחן מחדש משטר המס שנקבע בראשית ימי המדינה, והחוק תוקן לפי מסקנות וועדות ששינסקי, במטרה להגדיל את חלקו של הציבור ברווחים ממשאבי טבע.
משטר התמלוגים שונה כך שנקבע תמלוג אחיד של 5% לכלל משאבי הטבע (לעומת 12.5% בגז ונפט), לצד מס רווחי יתר. בשנת 2011, עם תיקון החוק, אמר שר האוצר דאז, ח"כ יובל שטייניץ: "המצב עד כה היה בלתי מוסרי בעליל, אזרחי ישראל היו הנמוכים בעולם, היחידים בעולם שלא נהנו ממש מאוצרות הטבע של מדינתם. תיקנו טעות כלכלית ועוול מוסרי". לצורך גבייתו ושימוש בו למטרות חברתיות, הוקמה קרן ייעודית ('קרן העושר'). אך עד היום, הגביה מצויה ברף נמוך, ואילו ועדת הקרן לאזרחי ישראל שהוקמה בכנסת כדי לפקח על פעילות הקרן, טרם הצליחה לקבל תשובות מרשות המסים ולהבין את מהות העיכוב של כספי הקרן.
לאורך השנים האחרונות, נחשפו המהמורות בגביית מסים מהחברות. כך למשל, מאז אישור חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע ב-2015, לא שילמה כיל כלל היטל רווחי יתר לקופת המדינה. עבור השנים 2016-2019 עליה לשלם מס של 189 מיליון דולר על פעילותה בים המלח, אך היא מפרשת באופן עצמאי את החוק, ומצויה מזה שנים ארוכות במחלוקות וויכוחים מול רשות המסים באשר לגובה התמלוגים שעליה לשלם לקופת המדינה. המידע בנושא, אינו חשוף לציבור. כך למשל, בדיון שנערך בוועדה בנובמבר 2020, אמר מנכ"ל משרד האנרגיה דאז, אודי אדירי, "אני מציע שברגע שהחברות מקבלות שומה מרשות המסים, שישלמו אותה ללא דיחוי. היום, ע"י תכנוני מס כאלו ואחרים, הכסף מתעכב".
ב"אדם, טבע ודין" עתרו בבקשת חופש מידע לבית המשפט, ודרשו את המידע המלא באשר לקופת הקרן וגביית המסים הנוגעים למשאבי הטבע, אותם מנהלת המדינה בנאמנות עבור האזרחים, כשם שקבע המחוקק. "כעשור לאחר חקיקת החוק, ברור לכל כי ישנה בעיה, אך לא ברור לציבור האם מדובר במחדלים של רשות המסים או של החברות המנצלות את משאבי הטבע של הציבור", נכתב בעתירה.
עו"ד מירב עבאדי, ראש תחום כלכלה ורגולציה באדם טבע ודין, אומרת כי "ההחלטה של רשות המסים היא בלתי מתקבלת על הדעת. לא מדובר פה בנישום פרטי שמבקשים לחשוף מידע אישי לגביו אלא בחברות שמנצלות את משאבי הטבע של ישראל ומתחמקות מתשלום המגיע מהן לקרן העושר תחת סעיף הסודיות הפיסקאלית. אנו בוחנים את המשך ההליכים המשפטיים".
"ניצול לרעה של טענות סודיות מסחרית"
פרופ' אורן פרז, מומחה לרגולציה סביבתית מאוניברסיטת בר-אילן, לא השתכנע מטיעוני רשות המסים. "מאחר שמדובר בניצול משאבי טבע, יש חובת גילוי מוגברת", הוא מסביר. "בחוק חופש המידע, בסעיף 9, יש חריג לעניין הסודיות המסחרית: כשמדובר על חומרים ש'נפלטו או סולקו'. אלו לא חברות טכנולוגיות שעוסקת בפעילות מסחרית כמו אינטל, אלא חברות שמרוויחות כסף מהוצאת משאבי טבע ציבוריים מהאדמה ומכירתם. הנטל של טענות סודיות מסחרית, צריך להיות הרבה יותר כבד. נראה שנעשה בהן שימוש לרעה".
פרז מזכיר מספר הזדמנויות שבהן טען בית המשפט כי הרשויות היו מצויות ב"שבי רגולטורי", וקורא להיזהר מהישנות המקרים הללו. "ברור שלחברות יש תמריץ להקטין ככל האפשר את התגמולים שהן משלמות למדינה", הוא אומר. "עולה השאלה האם רשות המסים ממלאת את תפקידה בצורה נאמנה וגובה את תשלומי האמת המלאים מהגופים האלו. לפומביות המידע יש חשיבות רבה, ולכן העמדה של רשות המסים גם לא משרתת אותה עצמה, שצריכה לרצות שיהיה לה מנוף ציבורי שישרת את התכלית שלה - לגבות את הכסף שמגיע לציבור כתוצאה מהשימוש במשאבים".
ברשות המסים אומרים כי "הרשות שוקלת מחד את אינטרס הנישומים לשמירה על הסודיות הפיסקאלית של המידע שהן מדווחות לרשות (או חומרים שנמצאים ברשותה הנובעים ממילוי תפקידה), וכן את האינטרס של השמירה על סודות מסחריים של החברות, ומנגד, את האינטרס של הציבור לקבלת המידע על היטלים. סודיות המידע הנמסר לרשות המסים באה לשמור על דיווח אמין לרשות המסים שיבטיח את עיקרון מס אמת, ותוך ששם לב לפרסום הנתונים הכוללניים שנעשו ונעשים בשוטף על ידי הרשות. רשות המסים פרסמה בשנים האחרונות מידע ונתונים על גביית היטלים, היטלים חלוטים ותחזית גביית היטלים. הרשות מפרסמת באופן יזום ותדיר סקירות המפרטות את נתוני הגביה מהיטל ותחזית הגביה".