התמונות הנדירות שהטלסקופ ווב צילם בחלל / צילום: Associated Press
הכתבה פורסמה במדור מדע ההצלחה בוול סטריט ג'ורנל, טור חדש ששואף לענות על השאלה - למה אנשים, חברות ורעיונות מצליחים או נכשלים?
טלסקופ החלל ג'יימס ווב, שצילומיו הראשונים נחשפו החודש בידי נאס"א, הוא מצפה כוכבים עוצמתי; עד כדי כך עוצמתי שלעומתו הטלסקופ האבל של סוכנות החלל האמריקאית (שחג סביב כדור הארץ מאז 1990) נראה כמו משקפת. ווב נמצא כרגע במרחק יותר ממיליון וחצי ק"מ מכדור הארץ בהרפתקה יוצאת דופן בחלל החיצון, שיש הסבורים כי ביכולתה לשנות את הדרך שבה אנו תופסים את החיים כאן.
אלא שכדי שכל זה יקרה היה צריך שטלסקופ החלל ג'יימס ווב פשוט יעבוד. "המרחק בין הצלחה לכישלון הוא עצום", אומר תומס זורבוקן, ראש מנהלת משימות המדע בנאס"א. "אבל דרושות פעולות בודדות כדי לעבור ביניהם".
פרסום התמונות הראשונות של הטלסקופ הוא רגע פורץ דרך לפרויקט שעבדו עליו במשך עשורים, ומי שהכי נרגשים לראות אותן הם האנשים שאחראים לזה, וחשבו שלעולם לא יגיעו לרגע. ווב ריחף במשך שנים הרבה יותר קרוב לקצה הלא נכון של הספקטרום בין כישלון להצלחה. הוא עלה כל כך הרבה כסף, והתעכב כל כך הרבה זמן שהמשימה כמעט בוטלה כמה פעמים. אבל למרות ההשקעה המדעית וההנדסית שהוקדשה לטלסקופ, מה שעשה את השינוי היה משהו אחר לגמרי. למעשה, זה היה מישהו.
כשאנחנו חושבים על ההצלחות הגדולות של נאס"א אנחנו חושבים על ניל ארמסטרונג. כך בדיוק אנחנו צריכים לתפוס את גרג רובינסון.
הוא האיש שהפך את הכישלון המהדהד להצלחה בלתי סבירה, תהליך שהחל ב־2018, כשנאס"א קידמה אותו לתפקיד מנהל תוכנית טלסקופ החלל. המשימה שקיבל הייתה לשלוח טלסקופ למסלול סביב השמש.
מתוך צוות של 10,000 איש שעבדו על פרויקט ב־10 מיליארד דולר אדם אחד הוא שעשה את השינוי. זה אולי היה בניגוד לציפיות, וזה לא משהו שהייתם מגלים בשיחה איתו, אבל לאף אחד בעולם אין תפקיד גדול יותר בשיגור ווב למסלולו בחג המולד של השנה שעברה מאשר לרובינסון. "מנהל המשימה היעיל ביותר שאי פעם פגשתי בהיסטוריה של נאס"א", אחר עליו הבוס שלו.
רמה כזו של שבחים הייתה נשמעת מוגזמת אילולא המשימה של ווב - לחקור את ההיסטוריה של היקום ממערכת השמש שלנו ועד לגלקסיות הרחוקות - לא הייתה כל כך יוצאת דופן. זאת שכן ווב הוא לא טלסקופ, אלא מכונת זמן: בהסתכלות מיליארדי שנים אל העבר, עם ראיית אינפרה־אדום, שהיא חדה פי 100 מזו של טלסקופ האבל, הוא מאפשר לנו להתחקות אחר שני קווי חקירה מרתקים - מנין באנו והאם אנחנו לבד?
ג'ון מאתר, המדען הבכיר זוכה פרס נובל שעבד על ווב, התכונן עשורים לענות על השאלות האלה. כשקולגה איטלקי שאל אותו מאיפה הוא מקבל את ההשראה, הוא חשב על היצירה "בריאת האדם" של מיכלאנג'לו על תקרה הקאפלה הסיסטינית בוותיקן. "אנחנו לא באמת חושבים שכך זה עבד", אמר מאתר על הפרסקו של מיכלאנג'לו, "אבל איך זה כן עבד? מבחינתי זו השאלה שמעוררת השראה".
תפס פיקוד על צוות שבור
את רוב ימיו העביר הטלסקופ ווב כלוויין בין־כוכבי מובטל, עד ששוגר באיחור של 15 שנה ובחריגה של 9 מיליארד דולר מתקציבו. מאמר במגזין Nature הבריטי, שברובו שיבח אותו, כלל גם אזהרה: "אף אחד לא צריך לעולם לבנות טלסקופ בדרך שנאס"א בנתה את ווב".
אבל הייתה עוד בעיה. בין נאס"א לבין הקבלן הראשי שלה הייתה מערכת יחסים מתוחה, ובין המדענים, המהנדסים והטכנאים היו קשיים בתקשורת. נאס"א הייתה צריכה מישהו שיהפוך את פני המשימה השאפתנית מדי - ורובינסון תפס פיקוד על צוות שבור במה שהסתבר אחר כך כרגע קריטי.
הבעיה הייתה שלרובינסון כבר היה תפקיד אחר: הוא פיקח על האיכות והביצועים של תוכניות נאס"א. אולי צניעות היא אחת הסיבות שד"ר זורבוקן רצה אותו במיוחד, אבל זו גם כנראה אחת הסיבות שלא היה קל לשכנע אותו לקבל את התפקיד. למעשה, בפעם הראשונה הוא סירב. "בנימוס", אומר רובינסון. "ובפעם השנייה ששאל אותי סירבתי שוב יותר בנימוס".
לבסוף, לאחר שזורבוקן התחנן, רובינסון עזב את המשרה שאהב לטובת משימה בסיכון אדיר שבכל רגע יכלה להפוך למבוכה גדולה, ויעילות העמידה בזמנים שלה הייתה כ־50%. "זו דרך אחרת לומר שעם כל יום שבו המשימה ממשיכה השיגור נדחה ביום", אמר זורבוקן. עד ששוגר טלסקופ החלל יעילות העמידה בזמנים הגיעה ל־95%. "זה כמעט נס", הוא הוסיף.
כדי להבין איך ייעול של פרויקט יכול להיחשב נס צריך להסתכל על המורכבות שלו. מדובר בפרויקט שכמעט אין בו מרווח שגיאה, אבל מקומות לשגות בהם היו בכל עבר. "במשימת נחיתה על מאדים עלולות להיות 70 נקודות כשל", אמר סטיב ג'רזיק, בכיר בנאס"א לשעבר. במערכת של ווב יש יותר מ־300 נקודות כשל נפרדות, וכל אחת מהתקלות האלה הייתה עלולה לחבל במשימה כולה.
הרעיון הזה, שיש מאות דרכים שונות שבהן המשימה יכולה להיכשל, הוא אפילו לא הדבר המפחיד ביותר בשיגור ווב. "הרבה מהמשימות שלנו כוללות טכנולוגיה אחת חדשה או שתיים או שלוש", אומר רובינסון. "בווב אנו משיקים עשר טכנולוגיות חדשות - דבר חסר תקדים, וכפי שאמרתי לא פעם, די משוגע".
"די משוגע" זה לא בדיוק המונח המדעי הראוי להישגים ההנדסיים חסרי התקדים של ווב, אבל הוא הולם, כי התפקיד של רובינסון לא מתמצה בצד המדעי. כמהנדס בעל מומחיות טכנית וביורוקרט בעל יחסי אנוש מעולים הוא דובר שתי שפות: גם זו של עובדי נאס"א וגם זו של הפוליטיקאים. האחריות הרשמית שלו כללה את "הגדלת האינטגרציה ובדיקת היעילות", שזה נשמע כמו מכבסת מילים מחוץ לגבולותיה של סוכנות ממשלתית.
אבל האובססיה להצליח בדברים הקטנים היא שבסוף גורמת לדברים הגדולים לקרות. החלל תמיד היה מעוזם של אנשים המחויבים לצמיחה אקספוננציאלית - אבל הדרגתית: צעד קטן אחד ואז זינוק ענק. הגיבורים של היקום הם גם אמיצים אבל גם משעממים. כששאלתי את רובינסון איך חגג את ההצלחה של ווב נזכרתי במילותיו של ארמסטרונג. רובינסון ענה לי: "אנחה גדולה ואחריה חיוך גדול".
"משהו שאיש לא ציפה לו"
העשייה של רובינסון (62) בנאס"א הופכת אותו לסוג של אסטרונאוט בעצמו. הוא גדל בווירג'יניה, בן למגדלי טבק שחונך בבתי ספר מופרדים גזעית. הוא רצה להיות כל כך הרבה דברים כשהיה קטן, אבל "לבנות לוויינים לא היה אחד מהם". הוא למד באוניברסיטת ווירג'יניה יוניון על מלגה של שחקן פוטבול, והועבר לאוניברסיטת הרווארד, שם למד לתארים ראשונים במתמטיקה והנדסת חשמל. לא עבר זמן רב עד שהתחיל לעבוד בנאס"א.
רובינסון בילה את רוב הקריירה שלו בעמדות שונות בנאס"א ומתפקיד לתפקיד אחריותו גדלה. שם הוא פיתח את סגנון המנהיגות השקט והכן שלו, שהביא אותו עד הובלת משימת הטלסקופ. כשקיבל עליו את התפקיד היו לו שני יעדים. הראשון היה לצמצם טעויות אנוש: "כולנו עושים טעויות, אבל אם אתה עובד על אותו דבר במשך 20 שנה תעשה כמה טעויות". הדבר השני היה להביא פרספקטיבה של אנשים מבחוץ, "שיכולים להבחין בדברים שאנחנו לא רואים בגלל שאנחנו כל כך קרובים לזה".
הצוות של ווב היה צריך כמה שיותר זוגות עיניים על מגן השמש של הטלסקופ - מבנה בגודל מגרש טניס שמתקפל לתוך טיל, נפרס בחלל ומגן על הטלסקופ מטמפרטורות קיצוניות, שעשויות להגיע ל־500 מעלות. בחודש הראשון של רובינסון בתפקיד הסוגרים שמהדקים את המגן נפתחו. דוגמה קלאסית לטעות אנוש.
אך זה התברר כמבחן מוקדם לגישה של רובינסון, שמיד הורה על בדיקה מקיפה של המערכת מכל זווית אפשרית. המעצבים, הקבלנים והמהנדסים בחנו את התוכניות באופן עצמאי מול החומרה והשוו את ההערות שלהם. "גילינו כמה דברים שנזקקו לשינויים קלים", אמר רובינסון בלשון מעטה. רובינסון אולי מכנה אותם "שינויים קלים", אבל הם שהובילו לצילומי הירח שהעולם חזה בהם החודש.
היום הדרך הקלה ביותר לגרום לעובדי נאס"א לצחקק כמו ילדים היא לשאול אותם מה הם רוצים להשיג מווב: הם רוצים לגלות כוכבי לכת חדשים, הם רוצים לדעת יותר על התקופה שאחרי המפץ הגדול, הם רוצים להציץ לגלקסיות הראשונות, להביט אל תוך חורים שחורים ולהתבונן אל ענני אבק כדי להבין איך נולדים כוכבים.
אפילו מדעני הטילים לא יודעים מה הם יראו כשיפנו את הטלסקופ למקומות הנכונים, ויש להם כמה השערות על התגליות פורצות הדרך של ווב - אבל הם בעיקר מקווים לגלות שטעו. למעשה, זה אחד מיעדי המשימה: לגלות בכדור הארץ משהו שונה ממה שדמיינו עד היום. "הצלחה פירושה הפתעה", אמר מאתר. "יש משהו שם בחוץ שאף אחד עוד לא ציפה לו".