גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

זה לא רק כסף: סוד ההצלחה של מארוול ו"מלחמת הכוכבים"

הפקות הענק הקולנועיות הנוצצות של השנים האחרונות הן מכונות משומנות להדפסה של עשרות מיליארדי דולרים, וזה עוד לפני שכוללים את תעשיות המרצ'נדייז ופארקי השעשועים שקמו סביבן ● אבל הסיבות האמיתיות לפופולריות העצומה שלהן הן הרבה יותר שורשיות - ומגיעות אפילו עד לסיפורי התנ"ך

סוד ההצלחה של מארוול ו"מלחמת הכוכבים" לא בהכרח קשור לכסף / צילום: דיסני + ישראל, באדיבות yes
סוד ההצלחה של מארוול ו"מלחמת הכוכבים" לא בהכרח קשור לכסף / צילום: דיסני + ישראל, באדיבות yes


הכתבה הוקלטה בספרייה המרכזית לעוורים ולבעלי לקויות קריאה

אם צפיתם השנה בסרט הוליוודי גדול או בסדרת טלוויזיה מדוברת במיוחד, רוב הסיכויים שנתקלתם שם בכמה דמויות שאתם כבר מכירים. במאי יצא הסרט "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף", שבו גיבור הסרט "דוקטור סטריינג'" מ-2016 מתמודד מול הדמות המרושעת וונדה, שנראתה לאחרונה בסדרת הטלוויזיה "וונדה-ויז'ן" שיצאה בשנה שעברה. ביולי עלה לאקרנים "ת'ור: אהבה ורעם", שבו ממשיך סיפורו של האל הנורדי מהסרט "ת'ור: ראגנארוק" מ-2017. בנובמבר צפוי לעלות סרט חדש בסדרת "הפנתר השחור", המשך לזה שיצא ב-2018. וזה רק היקום הקולנועי של מארוול.

אם אתם פחות בקטע של גיבורי-על וקומיקס, אולי צפיתם ב"חיות הפלא: הסודות של דמבלדור", על הרפתקאותיו של קוסם צעיר שהקוראים פגשו לראשונה בשנות התשעים כמנהל המיתולוגי, הנערץ והקשיש של בית הספר הוגוורטס בסדרת ספרי הארי פוטר - שהפכה גם לסדרת סרטים מצליחה.

ואם אתם יותר אנשים של מלחמת הכוכבים, בטח צפיתם לאחרונה במיני-סדרה החדשה "אובי-וואן קנובי", שמחזירה למסך את יואן מקגרגור כמי שגילם את הדמות בטרילוגיית הסרטים השנייה של הפרנצ'ייז בין השנים 1999-2005, וירש את התפקיד מאלק גינס שהחזיק בו בטרילוגיה המקורית.

ההצלחה האדירה של מה שמכונה יקומים נרטיביים כמו מלחמת הכוכבים, מארוול והארי פוטר מוסברת בדרך כלל במונחים עסקיים - זו הדרך של האולפנים הגדולים לסחוט עוד ועוד רווחי עתק מפיסות קניין רוחני יקרות ערך. סרטי מארוול הכניסו עד כה 22 מיליארד דולר, זיכיון מלחמת הכוכבים הכניס 11 מיליארד דולר וזה של הארי פוטר - 9 מיליארד דולר - לפי נתוני 2021 של Comscore. וזה עוד לפני צעצועים, משחקי וידאו ופארקי שעשועים.

 

זה לא רק כסף

השאלה המעניינת יותר היא לא מדוע האולפנים כה להוטים להמשיך לספק לנו תוכן מאותם זיכיונות, אלא מדוע הביקוש אינו יודע שובע. למה הקהל נוהר לסרטי מלחמת הכוכבים כבר ארבעה עשורים, ומה מושך אותו לסרט ה-20 ומשהו של מארוול?

אחת התשובות עשויה להיות כי בעוד שיקומים נרטיביים נראים לנו כמו המצאה של המאה ה-21, הם למעשה מייצגים אופן עתיק וראשוני בהרבה של סיפור - בדומה למיתוסים ולסיפורי עם שהיו נהוגים בעבר. סט של חומרים שניתן לעשות בהם שימוש חוזר למטרות שונות, שמשלבים מוכר וחדש: אנחנו גם מגיעים אליהם עם ידע בסיסי וגם מחכים להיות מופתעים.

היקומים הנרטיביים של היום דומים למיתוסים גם בכך שהם מפגישים אותנו עם שאלות יסוד של החיים האנושיים, כמו האם נולדתי למטרה כלשהי, ואם כן, איך אדע מהי? למה יש רוע בעולם? האם יש רעיונות ששווה למות בשבילם? מסורתית, אנשים פנו לסיפורים דתיים ופטריוטיים כדי לענות על שאלות כאלה. אבל באמריקה ובאזורים אחרים של העולם במאה ה-21, נרטיבים כאלה כבר לא מאחדים את הציבור, אלא נוטים יותר לעורר חשד ופילוג. כאן נכנסת התרבות הפופולרית לתמונה, שמציעה מיתוסים חדשים ונגישים יותר.

קללת ההמשכונים

בהוליווד תמיד אהבו סרטי המשך, אפילו שלאורך השנים הם לרוב הצליחו פחות מהמקוריים. כבר ב-1915 יצא שובר הקופות "הולדתה של אומה", אפוס גזעני על תנועת הקו קלוקס קלאן, ורק שנה לאחר מכן זכה לסרט המשך שניסה לרכוב על גלי ההצלחה - "נפילתה של אומה". אלא שבחלוף השנים "נפילה" נשכח כמעט לחלוטין מהזיכרון הקולקטיבי, ואילו "הולדת" עדיין נחשב לאבן דרך בהתפתחות הקולנועית. כבר אז הונחו היסודות למסורת שלפיה סרטי המשך לא זוכים לכבוד ולהערכה שקיבלו קודמיהם.

ב-2011 פורסם בבלוג בשם BoxOfficeQuant פוסט שהפך ויראלי, ובו "מפת המשכים" - מעין תרשים ענק ששרטט את המוניטין של עשרות סרטי המשך בהתבסס על דירוגי הקהל של אתר Rotten Tomatoes. התמונה שעלתה ממנו ברורה - רק קומץ מסרטי ההמשך נחשבים לטובים יותר מהמקור, ואילו הרוב המכריע נחשבים גרועים יותר. ואת השיפור הגדול ביותר ביחס למקור השיג "מסע בין כוכבים II: זעמו של חאן" מ-1982, בהשוואה לסרט הראשון בסדרה "מסע בין כוכבים: הסרט", שיצא שלוש שנים קודם לכן. אות סרט ההמשך הגרוע ביותר ניתן ל"להישאר בחיים", המשכו של להיט הדיסקו מ-1977 "שיגעון המוזיקה".

אם היינו רוצים ליצור מפה כזאת היום, שתכלול את כל היקומים הנרטיביים הפופולריים של השנים האחרונות, הייתה דרושה לנו הולוגרמה תלת-ממדית. הסיפורים האלה לא מראים לנו רק מה קרה לגיבור אחרי שההרפתקה נגמרה, אלא גם מחזירים אותנו לאתגרים המוקדמים שהפכו אותו לגיבור מלכתחילה, ואז צופים בסביו או בנכדיו הופכים לגיבורים בתורם. אנחנו נכנסים למציאות חלופית שבה הגיבור אף פעם לא באמת מביס את הנבל או הופך לנבל בעצמו, אלא שאנחנו רואים את אותו סיפור מאותחל מחדש שוב ושוב עם במאי חדש וצוות שחקנים חדש, לפעמים רק כמה שנים אחרי הגרסה הקודמת.

וריאציות שונות על אותו נושא, כמו שאנחנו רואים ביקומים הנרטיביים, היו פעם חלק משמעותי מהאופן שבו מספרים סיפור. כל יווני או רומאי שחי בעת העתיקה ושמע סיפורים על מלחמת טרויה, ידע שהעיר תיכבש ותישרף בסוף. כשהומרוס כתב את "האיליאדה", הוא סיים את הסיפור לפני האירוע, בידיעה שהקהל מודע למה שמצפה לו. המחזאי היווני אייסכילוס למשל כתב טרילוגיה בשם "האורסטיאה", שמתחילה מיד אחרי נפילת טרויה ועוקבת אחר מסע השיבה הביתה של המלך המנצח אגממנון, שנרצח עם חזרתו בשל פעולות שביצע במהלך המלחמה.

מאות שנים מאוחר יותר, ב"איניאדה", הכניס המשורר הרומי וירגיליוס ספין חדש לסיפור, כשדמיין כיצד הנסיך הטרויאני איניאס נמלט מהריסות העיר והופך למייסד רומא. אף אחד מהסיפורים הללו אינו חותר תחת קיומם של האחרים, כולם פשוט מתרחשים במה שאפשר לכנות היקום הטרויאני המורחב.

באותו אופן, כל מי שהולך לסרט מסדרת ספיידרמן יודע שיקבל סיפור על צעיר שהופך לגיבור-על לאחר שננשך בידי עכביש רדיואקטיבי. מי שמגלם את הצעיר יכול להיות טובי מגווייר, אנדרו גרפילד או טום הולנד - שלושתם הופיעו בתורם כפיטר פארקר בגלגולים שונים של הסיפור. בסרטים מסוימים ספיידרמן יכול להילחם בפשע לבדו, ובאחרים לשתף פעולה עם דמויות נוספות מאותו יקום כמו קפטן אמריקה או ת'ור. הוא יכול למות בסרט "הנוקמים: מלחמת האינסוף", ואז לקום לתחייה בסרט הבא בסדרה "הנוקמים: סוף המשחק".

הולדת זכויות היוצרים

הרעיון שסיפור טוב חייב להיות חדש לגמרי ולעמוד בזכות עצמו לא היה סטנדרט עד המאה ה-19. בתקופת הזוהר הוויקטוריאנית של הרומן, פירושה של כתיבת ספרות היה המצאת עלילה ודמויות שלא היו קיימות מעולם ושאף אחד אחר לא יכול היה לדמיין. הסיפורים היו קניינם הרוחני של מחבריהם: לא משנה עד כמה הפך שרלוק הולמס פופולרי, לאיש מלבד סר ארתור קונן דויל לא הייתה זכות לפרסם סיפורים עליו.

המונופול שלו נאכף אז על ידי חוקים חדשים של זכויות יוצרים, שעליהם הגנו סופרים כמו צ'רלס דיקנס, שהתמרמר נגד מו"לים אמריקאים שהדפיסו שוב ושוב ספרים פופולריים כמו אוליבר טוויסט מבלי לשלם לו סנט. "מו"לים פיראטים כאלה", כתב אז, "עושים לעצמם רווחים נאים וחיים נוחים ממוחם של אנשים אחרים, בעוד שלו היו מסתמכים על מוחם שלהם - היו מתקשים להתפרנס". אופן החשיבה הזה על קניין רוחני אכן נראה הוגן רק כאשר מוחו של המחבר יוצר סיפור יש מאין, כפי שאלוהים לכאורה ברא את היקום.

אלא שבזמנים קדומים יותר, לא חשבו בצורה הזאת. שייקספיר למשל לא המציא כמעט אף אחת מהדמויות או מהעלילות שלו. הסיפור של "המלט" מופיע לראשונה בטקסט לטיני מהמאה ה-13 שכתב סופר דני; באפוס "גן העדן האבוד" מהמאה ה-17 מספר ג'ון מילטון את סיפור אדם וחוה בהרחבה, ומוסיף כמה קרבות מרהיבים בין מלאכים ושדים שיכלו להיות מתורגמים נהדר להפקת ענק קולנועית במונחים של היום. עבור הסופרים הקלאסיים האלה, מה שהיה חשוב הוא לא מי המציא את הסיפור, אלא איך סיפרו אותו.

וושינגטון נגד סקייווקר

היקומים הנרטיביים של ימינו ממלאים במידה מסוימת את החלל שנוצר בעקבות שינויים תרבותיים ארוכי טווח. צעירים רבים בארה"ב גדלו על אותם סיפורים מהתנ"ך ומההיסטוריה האמריקאית - לא כולם נכונים, ג'ורג' וושינגטון כנראה לא כרת את עץ הדובדבן של אביו כמו בסיפור הילדים הקלאסי - אבל מה שחשוב למטרות נרטיביות הוא שמצופה מכולם להכיר אותם. כשהרמן מלוויל כתב את "מובי דיק", הוא יכול היה לסמוך על זה שהקוראים יכירו את הסיפור התנ"כי של יונה הנביא, שנבלע על ידי לווייתן ושרד כדי לספר על כך.

אבל במאה ה-21 נרטיבים דתיים ופטריוטיים כבר לא עובדים כמו פעם. האם יש להעריץ את ג'ורג' וושינגטון כמנהיג המהפכה האמריקאית, או לגנותו בגלל שנלחם למען החירות בעודו מחזיק עבדים? מרגע ששאלה זו עלתה ברצינות, קשה לחזור לסיפורים צדקניים על עצי דובדבן.

אם נרצה סמל של התנגדות טהורה לאימפריה רודנית, לוק סקייווקר הוא בחירה הרבה יותר זמינה. הוא לא מעורר מחלוקת משום שהוא מעולם לא התיימר להיות אמיתי. דת הג'דיי מדברת על אחדות קוסמית שקל מאוד לקבל כי היא לא דורשת אמונה אמיתית, כמו יהדות, נצרות או בודהיזם. ביקום נרטיבי אפשר להתנסות בערכים וברעיונות באופן חופשי ופתוח יותר מאשר בעולם שלנו, וזה מאפשר למספרי הסיפורים ליצור הסתעפויות חדשות בעלילה מבלי לדאוג לגבי הדיוק ההיסטורי.

במובן זה, היקומים של מארוול ומלחמת הכוכבים מרוויחים מהיותם מוצרים מסחריים סינתטיים, בלי יומרות להוות סמכות אמיתית. אפילו 400 אלף הבריטים שנרשמו כחברי דת הג'דיי במפקד האוכלוסין של בריטניה ב-2001, עשו את זה כבדיחה. בתקופה שבה שיח הזהויות מתחזק בארה"ב ובשאר העולם, ואנשים חשים צורך להגן על עמדותיהם ודעותיהם, חוסר הרצינות של היקומים הללו הוא נכס - שמאפשר להם חופש להעלות ספקולציות שכבר לא מתקבלות בעולם הלא בדיוני.

הסיפור של תאנוס למשל - נבל העל בסרטי "הנוקמים" - הוא אבסורדי. באמצעות הרכבת שש אבני קסם הוא משיג את הכוח להשמיד מחצית מהיצורים החיים ביקום, בערך כמו ש-10 חותמות על כרטיס החבר משיגות לך כוס קפה חינם.

אבל המניע שלו מעניין: הוא באמת מאמין שהיקום מאוכלס יתר על המידה, ושהשמדה של מחצית מהחיים בו תעניק לחצי השני סיכוי טוב יותר לשרוד. הדיונים של היום על משבר האקלים מעלים סוגיות דומות, אם כי בצורה פחות רצחנית: ב-2016 למשל טען הביולוג אדוארד או. וילסון בספרו "חצי אדמה" כי האנושות צריכה להגביל את עצמה לחצי משטח כדור הארץ ולהשאיר את היתר פראי.

סרטי באטמן מציעים רעיונות מטרידים דומים לגבי הקשר בין חטא ועונש, בעוד ש"הפנתר השחור" מספר סיפור פנטסטי על אפריקה, אמריקה וגזע, שהוא יותר מעורר חשיבה ומפתיע ממה שרוב הדיונים שמתקיימים באמת על הנושאים האלה אפילו מנסים להיות.

ספק אם היצירות של יקומי העל הקולנועיים יישארו איתנו עוד מאות שנים, כמו סיפורי התנ"ך, המחזות או המיתולוגיות הקדומות. אבל הפופולריות של היקומים הנרטיביים מוכיחה שלא משנה כמה העולם משתנה, מה שאנחנו צריכים מהסיפורים שלנו נשאר אותו דבר.

עוד כתבות

בודקים את המיתוס. משולש ברמודה / צילום: Shutterstock

לא עב"מים: זה ההסבר לתופעת משולש ברמודה

אחת לשבוע המדור "בודקים את המיתוס" יעסוק בעיוותים היסטוריים מפורסמים, מדוע נוצרו, וכיצד הם משפיעים עד ימינו ● והשבוע: איך יכול להיות שבברמודה נרשמו כל־כך הרבה תאונות? למדע יש תשובות טובות

מגרשים באוניברסיטת תל אביב. הראשונים שנפתחו בישראל / צילום: רומן גרוניך

עומר אדם ועומרי כספי כבר התמכרו: המספרים מאחורי שיגעון הפאדל החדש

150 מגרשים, השקעה של כ־2 מיליון שקל בהקמת מתחם, הכנסות של עשרות אלפי שקלים בחודש למועדון ומפורסמים שמזוהים עם הספורט ● הישראלים התמכרו למשחק הפאדל - והיזמים נוהרים ● האם מדובר בטרנד חולף? בשוודיה הבועה כבר התפוצצה להם בפנים

וול סטריט / צילום: ap, Mary Altaffer

נאסד"ק צנח בחדות בהובלת מניות הטכנולוגיה; הכסף נפל ביותר מ-10%

נאסד"ק ירד ב-2% ● פאלו אלטו החלה בפיטורים של מאות מעובדי CyberArk ● נובוקיור זינקה לאחר שמינהל המזון והתרופות האמריקאי אישר את מוצר Optune Pax ● קרוקס זינקה לאחר שחברת ההנעלה דיווחה על עונת חגים מוצלחת מהצפוי ● מחשש למיתון, ביקושים גבוהים במכירת אג"ח ל-30 שנה בהיקף של 25 מיליארד דולר

נתב''ג. המחירים רק ימשיכו לעלות / צילום: טלי בוגדנובסקי

מהרו להזמין כרטיסים: בעוד פחות מעשור נתגעגע למונופול של אל על

בעוד שנתב"ג מתקרב לקצה גבול הקיבולת, המדינה נכנעת לוועדים ובולמת את שילוב המגזר הפרטי בהקמת שדה חדש ● הסחבת התכנונית והמאבקים סביב המיקום הם רק הסחת דעת מהבעיה האמיתית: ללא תחרות למונופול של רשות שדות התעופה, מחירי הטיסות ימשיכו להמריא

פול סינגר. תורם ל-SNC / צילום: ap, Kevin Hagen

סטארט-אפ ניישן סנטרל מפטרת את רוב העובדים

לגלובס נודע כי העמותה, שהוקמה לפני כ-13 שנה ונתמכת ע"י פילנתרופים רבים, זימנה לשימוע לפני פיטורים כ-65 מתוך 80 עובדיה ● הסיבה: בחינה מחדש של פעילותה לקידום ענף ההייטק הישראלי ● לפי ההערכה, התורמים, שמחזיקים בעמדות פרו-ישראליות ומזרימים מיליוני שקלים מדי שנה לעמותות בארץ, ימשיכו להשקיע כסף בישראל בדרכים אחרות

התחביבים הביזאריים של הדיקטטורים האכזריים בעולם / איור: גיל ג'יבלי

מיסטר בין בשירות הג'יהאד: התחביבים הביזאריים של הדיקטטורים האכזריים בעולם

תחקיר שערך לאחרונה אטלנטיק חשף את ימיו האחרונים של אסד בשלטון, שכללו בילוי שעות במשחקי וידאו ● השליט המודח לא היה הדיקטטור היחיד עם תחביב שלא מתיישב עם התנהגותו: בן לאדן העריץ סרטי אנימציה, סדאם חוסיין פרסם רומנים וסטאלין התמכר למערבונים

הסטארט-אפים הביטחוניים גייסו מיליארד דולר / צילום: יח''צ החברות

משהו רע עובר על המניות הביטחוניות. אלו הסיבות

הסקטור הביטחוני שפתח את השנה בזינוק סובל מחולשה מאז תחילת פברואר עם ירידה של 4.5% ● אנליסטים מונים סיבות מגוונות, בלידר שוקי הון אומרים ש"התנודתיות האחרונה בסקטור קשורה בעיקר לגורמים טכניים" ● מתן פסטרנק, מנכ"ל קרנות VAR קפיטל צופה ש"תתבצע 'ברירה טבעית' שתחשוף את הפערים בין חברות הערך לבין אלו הנסחרות בתמחור יתר"

דונלד טראמפ, בנימין נתניהו, עלי חמינאי / עיבוד: ap, Mark Schiefelbein

נתניהו במטוס לישראל: אני בספק, אבל אולי יהיה הסכם טוב

רויטרס: טראמפ עומד להודיע על תוכנית בשווי מיליארדי דולרים עבור עזה בפגישת מועצת השלום הראשונה בשבוע הבא ● כמעט שבוע אחרי הסבב הראשון של שיחות המו"מ בין ארה"ב לאיראן, והעמימות לגבי מה שנאמר בחדרים הסגורים ממשיכה להיות גבוהה ● על רקע החיסולים הממוקדים: "ארגוני הטרור בעזה הגבירו את רמת הכוננות" ● "תיק הראיות" שהציג נתניהו לטראמפ: איראן מהתלת בכם ● עדכונים שוטפים

יאיר בקייר ומנות של ''בואו''. ''רצינו מקום עכשווי'' / צילומים: עמית נעים וחיים יוסף

"מסעדן טוב יודע לחיות את הקושי הגדול והסיזיפיות, וגם לייצר שואו כל יום מחדש"

יאיר בקייר פועל כבר 30 שנה בסצנה הקולינרית הישראלית כמסעדן, יזם, יועץ ומפיק ● אחרי עשור מחוץ למסעדנות הממוסדת, הוא חוזר עם "בואו", המסעדה החדשה שלו ושל השף תומר טל בתל אביב ● בראיון לגלובס הוא מדבר על הכישלונות ("צברתי חוב של חצי מיליון שקל"), על חיי המסעדן ("זה להיות סטורי טלר"), ואיך הוא שוב מצא את עצמו בפלור: "בסוף אני איש של אנשים"

המשלחת הישראלית באולימפיאדת החורף / צילום: Hassan Ammar, AP

מה משותף ללברון ג'יימס, ג'ורג' קלוני וג'סטין טימברלייק?

איזו מדינה הודיעה לאחרונה על יוזמה להנפקת דרכונים לגמלים שבשטחה, באיזה ענף באולימפיאדת החורף מתחרה השנה לראשונה נבחרת ישראלית, ואיך נקראת הרשת החברתית לבוטים של בינה מלאכותית? ● הטריוויה השבועית

תחבורה ציבורית / צילום: תמר מצפי

הצפת ערך ענקית בתחבורה: השליטה בדן צפויה להימכר לפי שווי של 2.8 מיליארד שקל

הרוכשים הם שותפות בראשה עומד מנכ"ל דן, אופיר קרני, כלל ביטוח וזרועות ההשקעה הריאליות של לאומי פרטנרס ומזרחי טפחות אינווסט ● בנוסף לפעילות התחבורה, הנכסים של דן גם כוללים גם זרוע נדל"נית שמקימה משרדים ומבני מגורים

דונגפנג M-HERO / צילום: יח''צ

עם תג מחיר יוקרתי ויכולות שטח קיצוניות: האם הרכב הזה שווה 700 אלף שקל?

רכב השטח החשמלי הענק דונגפנג M-HERO עולה כמו דגמים של מותגי פרימיום מערביים, אבל יש לו מערכת הנעה ויכולות שטח שמקדימות את המתחרים בכמה שנים ● חבל רק שהטווח החשמלי מגביל אותו

פתיחת המסחר לשנת 2026 בבורסת דרום קוריאה / צילום: Reuters, Matrix Images/Jung Ui-Chel

"אנחנו בשוק שורי עולמי": המרדף של משקיעים בוול סטריט אחר מניות זולות יותר נעשה גלובלי

תמחורים גבוהים והיחלשות הדולר מניעים את ההימורים על כך שהיתרון של ארה"ב על פני שווקים גלובליים אחרים יצטמצם ● הדבר מוביל מנהלי השקעות לחפש תשואות במזרח הרחוק ובאירופה ● עם זאת, רובם לא ממהרים להספיד את השוק האמריקאי

אוטובוס של דן / צילום: Shutterstock

לידיעת חברי דן: זה הרווח הפנטסטי של בעלי השליטה

קבוצת ווליו-LBH של ווליו בייס, יאיר אפרתי, עופר לינצ'בסקי ושמעון בן חמו תפיק רווח מוערך של פי 5 (כ-2 מיליארד שקל) על השקעתה בחברת התחבורה הציבורית

חדר להימלט אליו מהמסך / צילום: GEMINI-AI

חדר להימלט אליו: הטרנד שהסעיר את טיקטוק - ואז את מעצבי הבתים

קיר טיפוס, במת קריוקי, אוספים נדירים, פסנתר וינטג' ותא טלפון כמו של פעם ● מעצבי החדרים האנלוגיים יעשו הכול כדי שתרגישו שהחיים ללא מסכים טובים יותר, ואפילו הילדים שלכם ירצו לברוח לשם ● הביקוש להם גדל יותר ויותר ● איך תוכלו לעצב את ביתכם בהתאם?

מל''ט מסוג הרמס 900 / צילום: אלביט מערכות

השימוש המפתיע למל"ט של אלביט

סינגפור הציגה בסלון האווירי שקיימה מערכות מתוצרת אלביט שתשמש למניעת דיג בלתי חוקי ● טורקיה מרחיבה את פעילותה במזרח התיכון עם הקמת מספנות בערב הסעודית ● וגם: רוסיה נהנית מהביקושים הגדולים בעולם למוצרים ביטחוניים ● השבוע בתעשיות הביטחוניות

הצ'אטבוט של קלוד / צילום: Shutterstock

אנתרופיק מגייסת 30 מיליארד דולר לפי שווי של 380 מיליארד דולר

החברה שמאחורי הצ'אטבוט קלוד מדווחת על קצב הכנסות שנתי של 14 מיליארד דולר ומושכת ענקיות השקעה לסבב הגיוס הגדול בתולדותיה ● לדברי החברה, יותר מ-500 ארגונים משלמים מעל מיליון דולר בשנה עבור שימוש במודלים ובמוצרים שלה

צוואר הבקבוק שמונע ממובילאיי, איטורו ופאגאיה להירשם גם בת''א / צילום: שלומי יוסף (עיבוד: טלי בוגדנובסקי)

צוואר הבקבוק שמונע ממובילאיי, איטורו ופאגאיה להירשם בבורסת ת"א

לגלובס נודע כי מספר חברות טכנולוגיה ישראליות שנסחרות בוול סטריט מעוניינות להצטרף לבורסה ולהפוך לדואליות, אך מה שעומד בינן ובין הרישום הכפול הוא חסם רגולטורי: לחברות עם שני סוגי מניות אסור להירשם למסחר בבורסה המקומית ● הרגולטור מקדם שינוי, אך החקיקה "תקועה" לכאורה בוועדת הכספים של הכנסת

שי אביבי ב''ברנינג מן''. סוגים של ישראליות / צילום: עופר ינוב

על הורות בקולנוע הישראלי אחרי 7 באוקטובר

מ"ברנינג מן" של איל חלפון, ועד "חמצן" של נטעלי בראון שורה של סרטים שיצאו אחרי 7 באוקטובר בוחנים את מחיר ההורות בחברה שבה הילדות מובילה כמעט בהכרח למדים

טראמפ. הפסד במחוז טקסני שהיה רפובליקני 50 שנה / צילום: ap, John Locher

מבחן על סטרואידים: מתקרב רגע ההכרעה לכהונתו של טראמפ

בהתחשב בכך שהנשיא עצמו העיד "אנחנו חייבים לנצח, כי אם לא הם ידיחו אותי", בחירות האמצע הן מבחן על סטרואידים לכהונת טראמפ ● מעבר למהמורה הזו יש לו שלל אתגרים, החל מהתמודדות עם ענקיות הטק והשלכות הבינה המלאכותית, וכלה בחזית מול סין