בית הדין הרבני / צילום: Shutterstock
בבית הדין הרבני לערעורים בירושלים נדון ערעור על החלטת בית הדין האזורי להקדים את מועד הקרע בין בני הזוג. כידוע, על-פי החוק והפסיקה, הנכסים והזכויות בין בני הזוג מתחלקים בעת הגירושים שווה בשווה. אולם החוק והפסיקה מאפשרים לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה להקדים ולקצר את תקופת איזון המשאבים. אחת העילות לכך היא "קרע" בין בני הזוג עוד לפני הליך הגירושים עצמו.
■ אדם נדרש להחזיר 50 מיליון שקל שקיבל ממשפחת גרושתו. מה קבע בית המשפט?
■ האישה טענה: הווילה נרשמה ע"ש הבעל כדי להתחמק ממס. מה קבע בית הדין?
בתיק שנדון בפני בית הדין הרבני, בין בני הזוג נקבע בהסכמת הצדדים כי מועד הקרע הוא מרץ 2017. אולם לאחר מכן טען הגבר כי לאחר הסכמתו על מועד הקרע נודע לו כי אשתו קיימה מערכת יחסים ארוכה עם גבר אחר, ולדבריו יש בכך כדי לקבוע כי יש לשנות את מועד הקרע מספר שנים לאחור, כלומר מתחילת אותה מערכת יחסים. מבחינת הגבר, יש להקדמה זו השפעה דרמטית, לאור העובדה שבין לבין הוא קנה בית מחשבונו הפרטי והקים חברה, וחל עליהם איזון משאבים.
בית הדין האזורי דחה את הבקשה בנימוק כי לא הוכח קיומה של מערכת היחסים. הגבר הגיש ערעור לבית הדין הרבני לערעורים, שהחליט לדחות את הערעור בנימוק מפתיע, חרף קבלת הטענה כי האישה ניהלה מערכת יחסים עם גבר זר במשך מספר שנים במהלך נישואיה.
"צורת חיים הומניסטית אתיאסטית אגנוסטית"
הגבר ביקש להתבסס על תקדימים של בית הדין לערעורים, שבהם שונה מועד הקרע בהתבסס על הקביעה כי היו מערכות יחסים אחרות במקביל למערכת הנישואים של הצדדים.
בית הדין כאמור דחה את הערעור וקבע כי "אותם מקרים המהווים חריגה מההלכה המשפטית הפסוקה בבג"ץ הם בעיקר על מקרים בהם היה פשוט לבית הדין כי אם היה הצד הנבגד מזהה בזמן אמת כי מתרחשת בגידה מאחורי גבו, הוא היה מפרק בצורה מיידית את הקשר עם הצד הבוגד".
לדברי הדיין הרב שלמה שפירא, "לעומתם, בנסיבות שלפנינו אי-אפשר לקבוע כי כך הם הדברים, וזאת בדגש על צורת החיים ההומניסטית-אתיאסטית-אגנוסטית (בלשונו של המערער) שנקטו הצדדים. ובמילים אחרות: ייתכן בהחלט כי גם אם היה נודע למערער בזמן אמת כי בת הזוג מנהלת קשר אחר, הוא היה מוצא לנכון לנסות ולשפר את הקשר עם אותה בת זוג ולא מפרק את החבילה על הסף".
בית הדין אף הביא תימוכין לגישתו זו במסגרת התכתבויות וואטסאפ נרחבות שקיים הגבר עם אחותו לפני מועד הקרע. עוד נכתב בהחלטת בית הדין כי "לא למותר לציין כי הצדדים לא נישאו מעולם כדת משה וישראל אלא רק 'אזרחית' באיטליה. עוד יש מקום לציין כי כבר במועד ההסכמה על מועד הקרע היו למערער חשדות לגבי בגידת המשיבה, ולמרות כן הוא לא סייג את הסכמתו למועד הקרע ולא התנה אותה בבירור נתונים אלה".
גישה ליברלית יחסית
ניתן לראות בפסק הדין של בית הדין גישה ליברלית בנוגע להשפעת הבגידה על מערכת נישואים. בעוד שבין בני זוג דתיים ושמרנים יש להעריך כי אקט זה יגרום לפירוד מיידי בין בני הזוג, אצל בני זוג חילוניים אין מקום לקבוע בוודאות כי בגידה הייתה גורמת לגירושים בין בני הזוג.
עמדת הרב שפירא דומה לגישתו של שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין בפסק דין "הבוגדת". לדברי שטיין, "האם התנהלותם של בני הזוג דנן במהלך נישואיהם מלמדת על כך שהבעל הסכים לשתף את האישה, ללא כל תנאי, בזכויות בבית, שאת המגרש עליו הוא בנוי ואת המימון לבנייתו הוא הביא אל תוך מסגרת הנישואים, ונשאר רשום כבעליו? קיומה או היעדרה של הקניית זכות כאמור הם עניין של עובדה אמפירית, ולא עניין של אשמה, עונש, צדק או שיקול אחר המצוי בעולמן של נורמות, להבדיל מעובדות. בעניין הזה יש חשיבות מכרעת לכוונתו של בן הזוג שהוא בעל הנכס".
לדברי שטיין, "כוונה זו יכול שתצביע על היעדר רצון לשתף את בן הזוג 'הבוגד' בנכס, ושומה עלינו לכבד ולאכוף גם כוונות אלה. חובה כאמור מוטלת עלינו מכוח המעבר למשטר של חוזה ועיקרון האוטונומיה של המערכת הזוגית, שכאמור יכולה להיות דתית, חילונית, פטריארכלית, פמיניסטית, פוריטנית או מתירנית, לפי בחירתם של בני הזוג".
שטיין הוסיף "בית משפט (או בית דין) אשר מגיע למסקנה כי כוונת השיתוף נשללה מחמת מעשה 'בגידה' או 'ניאוף' של בן הזוג האחר, איננו מעניש את אותו בן זוג. במקרים אלה בית המשפט קובע כי כוונת השיתוף נשללה כעניין של עובדה ולא כעניין של אשמה ועונש. בקבעו כך, בית המשפט מקיים ניטרליות ביחסו אל הדפוסים השונים של חיי נישואים וזוגיות, כפי שנדרש על-ידי עיקרון האוטונומיה".
חריגה ביחס של בית הדין לנישואים
עו"ד דניאל פרידנברג ממשרד הופמן & פרידנברג, המתמחה בדיני משפחה וירושה, מסר בתגובה לפסק הדין: "החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים מהווה חריגה מהכלל המקובל, לפיו מועד הפסקת השיתוף הכלכלי בין בני הזוג הוא המועד שבו אחד מהם הפסיק להיות נאמן למשנהו והחל לנהל מערכת יחסים עם צד ג'".
לדבריו, "בית הדין העניק משקל נכבד לעובדה שהצדדים לא נישאו כדת משה וישראל, אלא בנישואים אזרחיים באיטליה. מדובר בקביעה מרחיקת לכת ביחס לפסיקות קודמות, ששווה לתת אליה את הדעת".
"ההשלכות של פסק הדין עשויות להיות רחבות אפילו יותר", מסביר עו"ד פרידנברג, "שכן משמעותו היא שלא די להוכיח קיומה של בגידה - דבר שגם ככה מאוד מאוד קשה להוכיח - אלא יש צורך להוכיח מה הייתה התגובה של הצד הנבגד אילו היה מגלה את הבגידה בזמן אמת. מעשית, מדובר בנטל הוכחה לא פשוט שכעת על כל מתדיין בבית הדין לקחת בחשבון".