יעקב אשר, יהדות התורה, קלמן ליברמן, כאן ב', 13.9.22 / צילום: דוברות הכנסת
בחודש שעבר, לפני נצח במונחי הפוליטיקה הישראלית, התעוררה סערה פוליטית סביב הבטחה שנתן ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, במטרה למנוע פילוג ברשימת יהדות התורה. ההבטחה, כך ניתן היה להבין מדיווחים שונים בתקשורת, נגעה לכך שבממשלה בראשותו ידאג נתניהו לכך שתלמידים חרדים במוסדות שבהם לימודי הליבה הם בהיקף מצומצם, יזכו בכל זאת לתקצוב הזהה לזה שמקבלים מי שכן לומדים ליבה.
בעבר הסברנו, בתגובה לטענות שלפיהן רוב החרדים ממילא לומדים לימודי ליבה, כי בפועל היקף התלמידים הללו הוא ככל הנראה נמוך משמעותית מהנתונים הרשמיים. הפעם אנחנו רוצים לגעת בדיון הזה מזווית אחרת. עם הפרסומים על אותו הסכם, התראיין ח"כ יעקב אשר בכאן ב' וטען כך: "כל הבקשה שלנו, כל ההתחייבות שאנו מצפים לה, אגב מכל ממשלה שתהיה (היא כזאת): …לפני הרבה מאוד שנים (נקבע) שמוסד שלומד 75% ליבה מקבל 75% תקציב. זה הוגן… מוסדות הפטור (שלומדים 55% ליבה) אמורים לקבל על פי אותן תקנות 55%... מה שקורה הוא שבפועל ה-55% הפכו להיות 24%...". לא ניכנס כאן כמובן למה בדיוק ביקשו החרדים מנתניהו ומה הם יקבלו, אבל האם בפן העובדתי אשר צודק, וכפי שהוא ניסח זאת "ילד במוסד פטור שאמור לקבל קצת יותר מחצי (מילד בבי"ס ממלכתי), מקבל כמעט רבע"?
לפי אתר משרד החינוך, התקנות קובעות כי מוסדות הפטור אכן אמורים לקבל 55% מהתקצוב שמקבלים בחינוך הממלכתי. משרד החינוך אמור לבצע פיקוח ובקרה על תוכנית הלימודים בהם, והדבר גם מפורט בהוראת שעה מ-2018. באתר המשרד מופיעים גם נתונים על תקצוב התלמידים במסגרות השונות. בשנת הלימודים האחרונה שלגביה יש נתונים (2020/21), המצב היה אף חמור יותר מכפי שטען אשר, וההשקעה בתלמידי מוסדות הפטור היוותה 19.5% בלבד מההשקעה בתלמיד הממוצע בחינוך הממלכתי. בשנים קודמות, היחס היה מעט גבוה יותר, ועמד על כ-22%-23%. כלומר, בדומה לנתונים שהציג אשר.
תמונה דומה עולה גם מעבודת תזה בנושא שכתבה רות מעודד, אליה הפנתה אותנו ד"ר איריס בן דוד הדר מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן, שגם שימשה כמנחת התזה (הבחינה שנעשתה שם היא מעט שונה, והיא משווה רק למוסדות מסוימים מתוך החינוך הממלכתי, כך שהנתונים שמתקבלים הם גבוהים יותר, ומההשוואה עולה כי תלמידי הפטור זוכים לתקציב שמהווה 32.4% משל מקביליהם). בעבודה גם מובא ההסבר לפער הזה שנוצר לאורך השנים. מעודד מגדירה זאת כ"שחיקה משמעותית בערך שעת הוראה", וזאת נובעת מכך שבמהלך השנים נרשמה עלייה בשכרם של המורים שמלמדים במסגרות הרשמיות, כתוצאה מרפורמות כמו "אופק חדש", בעוד שכר המורים במסגרות הלא רשמיות לא נכלל בהסכמים הללו, ולא שונה.
ובכל זאת, לפני סיום שווה להזכיר עניין נוסף. כפי שציין אשר, התקצוב שמגיע לתלמידים במוסדות הפטור עומד על 55% מזה של תלמיד במסגרת הרשמית, מכיוון שהם אמורים ללמוד לימודי ליבה בהיקף הזה. אבל האם לימודי הליבה במוסדות הפטור אכן מגיעים לכדי 55% מכלל החומר הנדרש? כאמור, בבדיקה קודמת ציינו כי הפיקוח על הנושא הוא בעייתי מאוד, וכי גם על פי דוח מבקר המדינה, הנתונים בפועל הם כנראה נמוכים משמעותית מהנתונים הרשמיים. בהקשר זה חשוב גם לציין כי למדינה יש סמכות לקזז כספים ממוסדות שאחוז לימודי הליבה בהם בפועל הוא נמוך יותר מזה שהם מתחייבים לו. אלא שלפי מסמך של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מדיניות משרד החינוך היא לבצע פיקוח, ולקזז כספים, רק ממוסדות שמתחייבים ל-100% לימודי ליבה, בעוד שמוסדות שנכללים בהסדרים האחרים, ובכללם מוסדות הפטור, כלל לא נבדקים.
בשורה התחתונה: דבריו של אשר נכונים. על פי התקנות, מוסדות הפטור אמורים לקבל תקציב בגובה 55% מהחינוך הממלכתי, אך בפועל התקצוב פר תלמיד במוסדות אלו עומד כיום על פחות מרבע. הדבר נובע בעיקר מרפורמות שנערכו לאורך השנים בשכר המורים שהם עובדי המדינה, ולא חלו על המורים במסגרות הלא רשמיות.
תחקיר: אוריה בר-מאיר