אסף יונש בהצגה ''המלט'' / צילום: מיכל חלבין
הצגה
המלט
תיאטרון בית ליסין
מאת: ויליאם שייקספיר
תרגום: דורי פרנס
בימוי: יאיר שרמן
שחקנים: אסף יונש, אלי גורנשטיין, רמי הויברגר, יורם טולדנו, שירי גולן
אורך ההצגה: 180 דקות (כולל הפסקה)
מחיר כרטיס: 250-300 שקלים (הנחות לוועדי עובדים, קבוצות, גמלאים, סטודנטים וחיילים)
זמינות כרטיסים: https://www.lessin.co.il/
"המלט", המחזה על הנסיך המתלבט־מיוסר־רדוף של שייקספיר, שעלה בימים אלה ב"בית ליסין", מעולם לא היה כל כך מגניב. כן, המלט, מגניב. הבמאי יאיר שרמן הצליח להפוך את שייקספיר, הנחשב במחוזותינו כמדיר קהל, לאירוע ממגנט באורך שלוש שעות וחצי, שבסופן קשה להאמין שהגיע הזמן ללכת הביתה.
עבודת הבימוי המבריקה של יאיר שרמן
זו הצגה להטוטנית־פלרטטנית־חורצת לשון, שתופסת ולא מרפה - מראשיתה ועד סופה. בניגוד לעיצוב הבמה המונוכרומטי, פורשת ההצגה מניפה של שפה, אמצעים, סגנונות וטכניקות תיאטרליות. לא כמפגן פירוטכניקה חלול, או קפריזה של במאי צעיר שהתפתה לשפוך עלינו את כל ארגז הכלים שלו, רחוק מזה. הבחירות של שרמן מנומקות עד הקצה, ממרחב הבמה הפתוח - חדר חזרות עמוס פרטים שבו הכל אפשרי, דרך תלבושות שנעות על ציר הזמן, ועד כתר הקרטון לראשו של המלט.
משתילת להיט של אייל גולן בפי קלאודיוס, שמעורר בתחילה אי־נחת ואז מבלי להסביר את עצמה הבחירה מתבהרת, והופכת למבריקה, ועד עיצוב דמויותיהם של צמד המְרֵעִים, רונזקרנץ וגילדנשטרן - הראשון כסטלן והשני כגיי מוחצן. ה"המלט" הזה חופשי ומשוחרר ממחוייבות מכבידה כלפי כל מה שהיה לפניו. שרמן בעצמו העיד שלא נחשף להפקות קודמות רבות. זו בדיוק הסיבה שפתרונותיו היצירתיים אינם קונספט שכופה עצמו על הטקסט, אלא נובע מתוכו.
התגלית: אסף יונש, המלט פגיע וציני
אין המלט בלי המלט ואסף יונש (27), בוגר הסטודיו של יורם לוינשטיין, הוא אחד מהתגליות האלה שתרצו להגיד עליהן בהמשך - הייתי שם כשהוא התחיל. הוא המלט מודע לעצמו, מלנכולי, פגיע וסרקסטי, ציניקן ומלא לבטים. עולמו דקדנטי, נטול תכלית, מכלה את עצמו. פניו כפני הדור ובכל זאת נבדל: הוא חקרן בלתי נלאה, נאחז בתיאטרון ובפסנתר, מפלטו מגלים סוערים וחורשי רעה. הנוכחות, המנעד והמעברים הרגשיים של יונש טבעיים כמו נשימה וקשה להאמין שזהו תפקידו הראשון בתיאטרון. אחרי שמעון פינקל, שולי רנד, דורון תבורי ואיתי טיראן שנסקו עם תפקיד המלט, מסקרן לאן יונש ימשיך מכאן.
האנסמבל העוצמתי שמחזיק את ההצגה
המחזה, שתרגם מחדש דורי פרנס, מחייב אנסמבל עוצמתי. את המבנה נושאים להקת שחקנים נפלאה ויוצרי עלית: התפאורן רוני תורן, מעצבת התלבושות פולינה אדמוב והתאורן נדב ברנע, שעבדו עם שרמן בהפקה הסינית של "אשכבה"; המוזיקאי שלומי ברטונוב, ששיחק בעיבוד של שרמן ל"השחף" ב"גשר". רמי הויברגר מגלם את קלאודיוס, תפקיד אותו שיחק בתחילת דרכו, לפני שלושה עשורים, בהפקה של רנה ירושלמי.
שירי גולן, ששיחקה ב"הלוויה חורפית" ששרמן ביים בתיאטרון ב"ש, היא המלכה גרטרוד. אלי גורנשטיין מלהטט בין כמה דמויות: רוח המלך המת, הליצן והקברן. יורם טולדנו, ששיחק בהמלט שביים סטיבן ברקוף בתיאטרון חיפה (עם דורון תבורי בתפקיד הראשי) הוא פולוניוס, מנהל לשכתו של מלך דנמרק ואביהם של לארטס ואופליה, בהתאמה תום חגי וכרמל בין (שתזהו מתפקידה ב"המפקדת"). עוד בולטים: אופיר וייל שמחליף תפקידים כמו גרביים ועמית פרנקו כחבר האמת של המלט.
420 שנה אחרי שנכתב, המלט לא מפסיק להפתיע. את ההמלט של בית ליסין, שכמו נברא מחדש, אתם ממש לא רוצים לפספס.
תערוכה
"רוח האדם, רוח המקום: אמני משפחת אבו־שקרה בעין חרוד"
משפחת אבו-שקרה
מוזיאון: עין חרוד
אוצרים: ד"ר גליה בר אור וד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה
מספר עבודות: 208
כתובת: קיבוץ עין חרוד
ימים ושעות פעילות: שני-חמישי: 9:00-16:00, שישי-שבת: 10:00-14:00
טלפון: 04-6486038
החודש נפתחה במשכן לאמנות עין חרוד התערוכה "רוח האדם, רוח המקום: אמני משפחת אבו־שקרה בעין חרוד". לראשונה מציגים בה יחד כל אמני משפחת אבו־שקרה מאום אל־פחם: האחים ווליד, סעיד ופריד ובני הדודים שלהם עאסם וכרים.
התערוכה, שנאצרה על ידי ד"ר גליה בר אור וד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה, מורכבת מחמש תערוכות יחיד שחוברו יחדיו, אחת לכל אחד אמן, והיא כוללת ציורים, רישומים, הדפס וסרט וידיאו.
במרבית העבודות נוכחים סמלים ונופים מקומיים, ומשתקפות מהן שאלות על זיכרון, שייכות וזהות פלסטינית. בציוריו של ווליד ניכרות השפעות מהזרם הסופי, וברבים מהם הנציח את עץ הזית. עאסם, לעומתו, הנציח באמנותו את הצבר, כמטאפורה לתחושת התלישות שליוותה אותו כל חייו.
סעיד מציג בתערוכה דיוקנאות של נשים מבוגרות וקשות יום. פריד מנכיח בעבודותיו את הקשר לאדמה, למנהגים ולמסורת. ואילו כרים מציג בה דיוקנאות עצמיים המשלבים עדינות ומוזרות.
לאורך השנים הציגו אמני משפחת אבו־שקרה בתערוכות רבות, ועבודותיהם כלולות באוספי המוזיאונים המקומיים, ביניהם אוסף מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב. לווליד אבו־שקרה, שמת בשנת 2019, מוקדשת כיום תצוגת קבע בגלריה לאמנות של אום אל־פחם, אותה ייסדו אחיו סעיד ופריד. תחריטיו של ווליד, שיוצרו במהדורות מצומצמות, נחשבים לנדירים בשוק. מחירו של תחריט נאמד בכ־5,000 דולר.
עאסם אבו־שקרה נחשב לכוכב בשמי האומנות המקומית ולהבטחה בין לאומית, אשר נגדעה עם מותו ממחלת הסרטן בגיל 29. מרבית ציוריו התפזרו בין אספנים פרטיים לאחר מותו. ב־2015 נמכר ציור שלו בכריסטי'ס דובאי ב־81,250 דולר. שווי עבודותיהם של שאר בני המשפחה משוער בטווח שבין 2000 ל־8000 דולר.