מתוך עבודת הוידיאו ''מובי דיק'' של גיא בן־נר, 2000
תערוכה
גיא בן־נר: לחזור בחיים
מוזיאון ת"א לאמנות
אוצר: דורון רבינא
ימים ושעות פתיחה:
ראשון, שני, רביעי ושבת: 10:00-18:00
שלישי וחמישי: 10:00-21:00
שישי: 10:00-14:100
כתובת: שאול המלך 27, ת"א
טלפון: 03-6077020
זמינות כרטיסים באתר: www.tamuseum.org.i
במוזיאון תל אביב נפתחה בנובמבר רטרוספקטיבה לאמן הווידאו הישראלי גיא בן־נר (53). שמה של התערוכה הוא "לחזור בחיים", והיא מתפרשת על כמעט כל הגלריות של בניין המוזיאון החדש. מוצגים בה סרטים של בן־נר, מהמוקדמים ועד העכשוויים, והיא נאצרה על ידי דורון רבינא.
על האמן
גיא בן־נר, בנו של הסופר יצחק בן־נר, סיים את לימודיו בבצלאל ב־1997, וב־2003 סיים לימודי תואר שני באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. מסוף שנות התשעים הוא יוצר סרטי וידיאו, בהם הוא משלב מגוון סגנונות ומקורות השראה - מאופרת סבון, דרך קומדיית מצבים ועד קולנוע אילם. הוא הציג במוסדות אמנות מרכזיים וחשובים, בין השאר במוזיאון המאס־מוקה במסצ'וסטס ובמוזיאון לאמנות מודרנית ניו־יורק. ב־2005 הוא ייצג את ישראל בביאנלה של ונציה, וכיום הוא משמש כדיקן המדרשה לאמנות במכללה האקדמית בית ברל.
על התערוכה
בתערוכה מוצגים 15 סרטים של בן־נר, קצרים וארוכים, המוקרנים על מסך גדול ובחדרים נפרדים. אלו סרטים אישיים מאוד באופיים, מלאי הומור ואבסורד, אך עולות מהם גם סוגיות פוליטיות, אתיות וכלכליות מורכבות. בסיומה, התערוכה "לחזור בחיים" צפויה לנדוד למוזיאון האמנות בלוצרן, שווייץ.
עבודה אחת
העבודה Stealing Beauty משנת 2007, שאורכה כ־17 דקות, כתובה בסגנון קומדיית מצבים אמריקאית, בה מככבים בן־נר ומשפחתו בתפקיד עצמם. במרכז העלילה: הבן הקטן נתפס גונב ובן־נר האב מנסה להחזיר אותו למוטב, תוך שהוא מסביר לו מונחים כלכליים כגון רכוש פרטי וירושה. את הדירה האמריקאית הטיפוסית מחליפים חללי איקאה שונים, בהם צולם הסרט ללא היתר. הצילומים נקטעים כשבן־נר נתפס על ידי עובדי החנות, אך העיצוב האחיד של רהיטי איקאה מאפשר לו להמשיך לצלם בסניפים אחרים.
ערך השוק
סרטיו של בן־נר מופקים במהדורות של 6 עותקים ו־2 עותקי אמן כל אחד. מחירם נע בין 20,000 דולר ל־110,000 דולר, תלוי בעבודה ובמספר העותק. עותקי הסרטים נמכרו לאוספים מוסדיים, ביניהם אוסף מרכז פומפידו, מוזיאון תל־אביב, מוזיאון הגוגנהיים בניו־יורק ומוזיאון פילדפיה. בן־נר מיוצג על ידי גלריה זומר בתל־אביב וגלריה קונרד־פישר בגרמניה.
קונצרט
מסע בין כוכבים: סטיבן איסרליס עם תזמורת הקאמרטה
מוזיאון ת"א לאמנות
תאריך: 6.1.23
שעה: 13:00
מקום: מוזיאון תל אביב לאמנות
כתובת: שד' שאול המלך 27, ת"א
משך הקונצרט: כשעתיים (כולל הפסקה)
מנצח: אבנר בירון
טווח מחירים: 155-185 שקלים
זמינות כרטיסים ומועדי קונצרטים נוספים ברחבי הארץ: www.jcamerata.com
תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, בניצוחו של אבנר בירון, תארח בשבוע הבא את הצ'לן הבריטי הנודע סטיבן איסרליס (64) לסדרת קונצרטים ברחבי הארץ. הקונצרטים יתקיימו במסגרת הסדרה "מסע בין כוכבים", בה מארחת התזמורת סולנים מעולים מהצמרת העולמית.
צ'לן מלא כריזמה ורגש
סטיבן איסרליס (64) נמנה על טובי הצ'לנים בעולם, הן בזכות שליטה פנומנלית בכלי והן בזכות הופעתו מלאת האנרגיה, הכריזמה והרגש. הוא מופיע בקביעות כסולן עם התזמורת המובילות בעולם, ומוכר גם כנגן מוביל של מוזיקה קאמרית.
יצירות של מוצרט ושוסטקוביץ'
תכנית הקונצרט תכלול ארבע יצירות. הראשונה היא "כחול, צהוב, עשן" לתזמורת קאמרית מאת המלחין הישראלי ליאור נבוק (Navok), יליד 1971. אורך היצירה הוא כעשר דקות, והיא תבוצע בקונצרט בבכורה עולמית. לדברי המלחין, ההשראה ליצירה הגיעה מגווני צבע ומרקמיו. נבוק מסביר בתוכניית הקונצרט כי "היצירה הולחנה בימים הראשונים של פלישת רוסיה לאוקראינה. שוב תמונות מלחמה, שוב כאב, שוב תיאורי טרגדיה מעורבים בסיפורי גבורה".
אחרי יצירתו של נבוק יבוצע הקונצ'רטו לצ'לו ולתזמורת מס' 1 מאת דמיטרי שוסטקוביץ' (1975-1906), מחשובי המלחינים של רוסיה הסובייטית. אורך הקונצ'רטו הוא כחצי שעה והוא מורכב מארבעה פרקים, שהשלישי בהם הוא קדנצה (קטע סולני של הסולן ללא התזמורת). אחד המאפיינים המעניינים בקונצ'רטו הוא שילוב הצופן DSCH. זהו רצף של ארבעה תווים, שבשפת התיווי הגרמנית יוצרים את ראשי התיבות של שמו של המלחין.
לאחר ההפסקה יחזור איסרליס לבמה לביצוע היצירה המרגשת "כל נדרי" מאת המלחין הגרמני מקס בְּרוּך, (1920-1838), נוצרי־לותרני יליד קלן. למנגינה המרגשת מתפילת יום הכיפורים הוסיף לחן יהודי נוסף, שנלקח מאוסף בשם "מנגינות עבריות". התוצאה היא יצירה איטית ומלאת רגש בת כעשר דקות, בה מדמה הצ'לו את שירת החזן. זו אחת היצירות הרומנטיות היפות ביותר לצ'לו ותזמורת, ולהערכתי ביצועה יהווה את שיא הערב בזכות נגינתו של איסרליס.
לסיום תבצע התזמורת - הפעם ללא הסולן - את סימפוניה מספר 41 ("יופיטר") מאת מוצרט. זוהי הסימפוניה האחרונה שחיבר מוצרט, והיא נחשבת ליצירת מופת - בין היתר בזכות הפוגה (הלחנה רב־קולית מורכבת) שחותמת את פרקה האחרון.
הסימפוניה חוברה ב־1788, שלוש שנים לפני מותו של המלחין. היא בנויה מארבעה פרקים על פי המסורת הקלאסית, ובפרק הסיום המסחרר משלב מוצרט לא פחות מארבעה נושאים שונים. מדובר באחת היצירות המוכרות ביותר ברפרטואר הקלאסי.