מירי רגב, שרת התחבורה / צילום: עמית שאבי - ידיעות אחרונות
חוק ההסדרים בכל הנוגע לתיעדוף של התחבורה הציבורית, עבר קיצוץ משמעותי. תקציב המשרד נותר בגדר תעלומה משום שהשיחות בין המשרדים לא הולידו דבר; רגב מידרה את אנשי המקצוע במשרדה ובחמישי אף הודיעה על פיצוץ בשיחות מול משרד האוצר ונכנסה לפגישה עם ראש הממשלה נתניהו. במקרה היה מי שצילם אותה בכניסתה לפגישה, ושוב בפנים עם נתניהו, הספרים והמפות שעליהם דנו לדבריה משך שעתיים.
● המנכ"ל שמנהל טריליון דולר לא אופטימי לגבי האינפלציה, ויש לו גם מסר לישראל | ראיון
● חוק התשתיות ומס המטרו עבר; מה נשאר מחוץ לתקציב התחבורה?
● הרכבת מקריית שמונה לאילת נכנסה לתקציב. אבל האם יש כיסוי להבטחות?
כך התקבל גם תקציב המשרד: נתניהו רשם על פתק את התחייבויותיו ויצאנו לדרך, הסיכומים המקצועיים נותרו באוויר ולא ברור מה מהם יישאר. בינתיים נכנסה השבת ומלשכת רגב או משרד התחבורה לא התקבל שום פירוט ביחס לתקציב המדינה. כנראה שכבר לא נדרשת שקיפות כלפי אזרחי המדינה לגבי מימוש כספי המסים שלהם.
כל שידוע עכשיו, לאחר העברת תקציב המדינה, הוא המסגרות התקציביות בתחבורה וכעת הצוותים יידרשו להכנס למשא ומתן שוב ולהציג תקציב אמיתי. רפורמת התעריפים שהציגה רגב סוכמה מול נתניהו וככל הנראה מימונה יהיה באמצעות תקציב המשרד שאמור לשמש לתוספות שירות - לקווים ושיפור התדירויות. הרכבת לקריית שמונה ולאילת תתוקצב כך נראה רק ברמת התכנון ואולי בשלב קידום הזמינות, מדובר על חלק קטן מאוד מהפרויקט שעלותו נאמדת ב-60 מיליארד שקל.
כ-17 מיליארד שקל יופנו לתוכנית חומש לכבישים ולדיור, 3.5 מיליארד שקל יופנו לתחבורה ביהודה ושומרון, מיליארד שקל לקידום תשתיות ביישובי מיעוטים וכן המשך כביש 6 צפונה בשיטת BOT. התחבורה הציבורית תחכה.
הדיאטה שעבר חוק ההסדרים אגרסיבית
בשבוע שעבר פרסמו משרד האוצר ורשות המסים דוח מקיף על התמודדות המדינה עם כניסתם המהירה של הרכבים החשמליים - אלו מכים את התחזיות ומתרבים בישראל - שאין לה כלים להתמודד איתם. לכאורה מדובר על בשורות טובות, פחות זיהום אוויר ורעש. אלא שרכב חשמלי הוא עדיין רכב פרטי וכל יתר ההשלכות ימשיכו ללוות אותנו - פקקים ותאונות דרכים.
בשנים האחרונות משרדי הממשלה משקיעים מאמץ רב בניתוק הישראלים מהרכב הפרטי, בעוד שכאן רק 10% מהנסיעות במטרופולינים מבוצעות בתחבורה ציבורית, במדינות ה-OECD הממוצע הוא 40% ויש גם מטרופולינים שבהם 60% ויותר. גם סקרי הלמ"ס מצביעים על כך שבניגוד למדינות המפותחות המגמה המדאיגה בישראל היא נטישה המונית במשך שנים של התחבורה הציבורית ומעבר לרכב הפרטי - מגמה שנמשכת גם כעת.
לפי הדוח, עלות הנסיעה ברכב חשמלי זולה יותר מזו שברכב בנזין וזולה יותר מזו שבתחבורה הציבורית, בישראל מתגמלים שימוש ברכב חשמלי בנדיבות יחסית למדינות ה-OECD (מקום 9 מתוך 34 מדינות) בשעה שיחס המחירים בה בין חשמל ובנזין הוא השלישי הכי גבוה (27 מדינות). במילים אחרות, ישראל מעודדת את הרכב החשמלי ושוכחת שבסוף מדובר בעידוד של נסיעות ברכב פרטי, ובזול.
שרי הממשלה התקוממו: איך אפשר להעמיס על הציבור בתקופה של יוקר המחיה? המס ירד מיד מהפרק, בשעה שלשרים לא הייתה בעיה שהתקציב לא כולל התייחסות ליוקר המחיה עצמו.
הקמת רשויות מטרופוליניות? נגנזה גם
זו רק דוגמה אחת. גם הכוונה להקים רשויות מטרופוליניות לניהול התחבורה נגנזה. משנת 1996 ניסו להקים רשויות כאלו שיטפלו בתחבורה ברמה המקומית ולא מהמשרדים בירושלים. בשנת 2011 ובשנת 2018 הממשלה קיבלה החלטות לקידומן, אך הן היו מצומצמות, כך שדבר לא נעשה. ועדת טרכטנברג ומבקר המדינה היו רק חלק ממי שהתריעו שאי אפשר לנהל כך תחבורה ושבעולם המערבי השיטה המקובלת היא לנהלה באמצעות רשויות כאלו.
"אף שהממשלה החליטה על הקמתן של רשויות מטרופוליניות, ניסיונות חוזרים ונשנים לפעול להקמתן ולעיגונן בחקיקה במסגרת חוק ההסדרים לא צלחו. אי הקמתן של רשויות מטרופוליניות פוגע בקידום של מיזמי תח"צ ובשיפור השירות של התח"צ", כתב מבקר המדינה בשנת 2019. אז כתב. חשוב יותר שהכוח יישאר בידי משרד התחבורה והשרה הממונה - ברצותה תיתן, וברצותה תיקח.
גם הכוונה להגביר את יעילות האוטובוסים נפלה קורבן לפוליטיקה ולפופוליזם. סעיף אחד שהוקדש לתנועת מוניות על נתיבי העדפה לאוטובוסים וביקש להגבילן אם נוסעים על הנתיב למעלה מ-45 אוטובוסים נזנח. הלובי של המוניות בליכוד ניצח את משתמשי האוטובוסים שימשיכו לשלם את המחיר.