מעבדה. ההפסד לכלכלת ישראל הוא עצום / צילום: Shutterstock
הכותבת היא נשיאת אוניברסיטת בן גוריון לשעבר. מכהנת כיו"ר הוועד המנהל של ארגון Science Abroad, הפועל להשבת מדענים לישראל
ישראל ידועה בחדשנות ובמחקר מתקדם בעיקר בזכות קהילה מדעית יצירתית ותמיכה ממשלתית משמעותית ומכוונת במו"פ. ועדיין המדינה לא מצליחה להתמודד באופן אפקטיבי עם התופעה שחלק לא מבוטל מהמדענים היוצאים לפוסט דוקטורט בחו"ל, בוחר שלא לחזור לארץ. המציאות הנוכחית המציגה ירידה בהשקעות, פיטורים בהייטק ותחושה של חוסר יציבות מהווה "גורם מעודד" נוסף להחלטה להישאר ולהמשיך לשגשג שם.
אחת הסיבות לכך נעוצה בעובדה שהאפשרויות לפיתוח וקידום קריירה בישראל מוגבלות. מספר המשרות באקדמיה מוגבל והזמינות שלהן היא פועל יוצא של פרישות חברי סגל ותיקים או, במקרים מעטים, פתיחה או הרחבת תחומי מחקר והוראה חדשים. משכך, הסיכוי של מדען חוזר להשתלב במחקר במערכת ההשכלה הגבוהה קטן ביותר. מנגד, לא מעט מדענים ישראלים מקבלים הצעות מפתות, מקצועית וכלכלית, ממוסדות מחקר וגופי מו'פ בחו"ל.
חיפוש טאלנטים
למרות שלכאורה אפשרויות התעסוקה בתעשייה גדולות יותר מאילו באקדמיה, עדיין המצאי מוגבל למי שחוזר ארצה אחרי תקופת פוסט דוק מחקרי, מאחר שחברות מחפשות בעיקר "טאלנטים" בעלי ניסיון ניהולי, היכרות עם השוק הגלובלי ויכולת מוכחת לקידום תחרותיות בינלאומית.
חשוב להדגיש שרב המדענים מעוניינים לחזור לאחר תקופת ההכשרה בחו"ל, גם אם אחרי שנים. הם נמשכים לאווירה החדשנית, היזמית, הדינמית של האקוסיסטם המדעי בישראל המכיל חוקרים מהשורה הראשונה, כמו גם לתחושת הקהילה ולחיבור האינהרנטי למולדת. ובכל זאת - זה לא מספיק.
יש שישאלו: למה זה אמור להדאיג? הרי יש כאן מספיק מדענים, יזמים, תעשייה חזקה שאפשרה לישראל לשגשג ולהיות סטארט אפ ניישן במלוא הדרה. ובכן, זה לא מדויק. המצב הקיים לא מספק ובעיקר לא מובן מאליו שהוא בר קיימא. איבוד המוחות הישראלים חייב להטריד את כולנו, את מנהיגי האקדמיה והמשק ובעיקר את המדינה שהשקיעה משך שנים בהכשרה האיכותית של ההון האנושי וחייבת לראות בהשבתו ארצה אינטרס לאומי מדרגה עליונה ולא חלילה ענף יצוא משגשג.
מדוע אינטרס לאומי? כיוון שההפסד לכלכלת ישראל הוא עצום. ממחקר שנערך על ידי נובה ב 2018 והתבסס על נתוני ScienceAbroad (בכל הנוגע למספר ממוצע של מדענים חוזרים מדי שנה ונתוני השתלבותם בשוק התעסוקה בישראל) עולה כי בכל שנה מאבדת ישראל פוטנציאל תמ"ג עתידי של 2.4 מיליארד שקלים בשל מדענים שלא חוזרים. זהו כשל שוק שחייבים לטפל בו באופן מעמיק וכוללני תוך הקדשת תקציב ייעודי.
תקציב כזה אמור לתת מענים לצרכים ולחסמים העומדים בפני המדענים החוזרים. על ממשלת ישראל לקדם תוכנית תמריצים שתכלול צעדים לעידוד השקעות בקליטת חוקרים בתחומי המדע והטכנולוגיה, תמיכה בפיתוח תעשיות חדשות שיצרו מקומות עבודה, סיוע למעסיקים בקליטת מדענים בשלל דרכים מסל קליטה עשיר הכולל תשלום משכורת מלאה וגבוהה ישירות למדען למשך שנתיים־שלוש, דרך הכשרה לניהול מתקדם ועד הקלות מס, סובסידיות ותמריצים כספיים לחברות שמוכנות להשקיע בקידום טכנולוגיות ושירותים חדשים בישראל שיפותחו או ינוהלו על ידי מדענים חוזרים. מדובר בסכום קטן יחסית לתמורה הגדולה שמדינת ישראל תקבל מכל מדען חוזר אישית, ומהנעת גלגלי הכלכלה באופן כללי.
משאב חשוב
גם אם ינקטו כל הצעדים הנכונים, לא כולם יחזרו ארצה ולכן חייבים להתייחס למדענים הישראלים בחו"ל כאל משאב חשוב. שימור הקשר שלהם עם הארץ תוך יצירת רשת פעילה שתביא ערך מקצועי ועיסקי לחבריה ותשמש חיבור לאקוסיסטם ול"סצינה" הישראלית זו מטרה בפני עצמה. מדענים ישראליים השוהים בחו"ל יכולים להביא תועלת רבה לישראל על ידי קידום וחיבורים בינלאומיים, בנית שותפויות עם ארגונים גלובליים לקידום אינטרסים משותפים, יוזמות מחקר ופיתוח משותפות כולל הקמת מרכזי מו"פ בארץ, שיתוף טכנולוגיות, ידע ומומחיות. המדענים הישראלים שבחרו להישאר בחו'ל יהוו את הבסיס לכל אלה, לא רק מתוך מחויבות למדינה ורצון להמשיך לתמוך בה גם מרחוק, אלא מתוך הבנה שקשר מתמשך עם קהילית המדענים והחוקרים באקדמיה ובתעשייה בישראל ישרת גם את האינטרסים המקצועיים והאישיים שלהם ויתרום לא מעט למוסדות, לחברות ולארגונים להם הם משתייכים.
מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להניח לשוק האמריקאי או האירופאי לקטוף את פירות ההשקעה בהכשרת מדעני העתיד שלה. כל מדען שנשאר בחו"ל מהווה נזק מצטבר כלכלי וחברתי. ללא צעדים פרואקטיביים משמעותיים שיאפשרו למדענים הישראלים לחזור, יהיה קשה להחזיר את הגלגל, המתגלגל היום מהר מבעבר, אחורה.