"נכתוב מחדש את חוק התכנון והבנייה, ראשי ערים לא רוצים לאשר תוכניות": יו"ר ועדת הפנים עולה למתקפה

הפגישה עם יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, חבר הכנסת יעקב אשר מיהדות התורה, התקיימה במשרדו הצנוע בעיר בני ברק. כבר בראשיתה, אי אפשר לא לתהות כיצד מי שאחראי למשל להוביל את השמירה והעדכון של חוקי התכנון והבנייה, יכול בכזו שלווה לראות מחלון משרדו את האנדרלמוסיה ואת חריגות הבנייה המבהילות בכל בניין בעיר. אבל אשר משוכנע שדווקא הנוף הזה הוא שמאפשר לו לראות מה שאחרים לא רואים. 

● כך שורדות חברות הנדל"ן המניב את הקפיצה בעלויות המימון 
● מה צריך לדעת לפני שחותמים על עסקת קומבינציה עם יזם
● מועצת מקרקעי ישראל אישרה פטור מדמי היתר בחלופות לתמ"א 38 - מה המשמעות?

"בני ברק זה בית הספר הכי טוב של החיים. כוח של מצוקה יותר גדול מכל דבר אחר. יש בישראל רגולציה מטורפת, ומה שאתה רואה מהחלון זו התוצאה. ככל שנפתור פלונטרים עם תכנון מוקדם, עם הכנת תוכניות בניין עיר מתאימות, הבעיה תיפתר. הייתי שלוש שנים ממלא מקום ראש עיריית אלעד. אחד הדברים שקידמתי שם היה תוכנית בנייה שמאפשרת הרחבה של דירות עד 25 מ"ר מכל צד. ככה, שכשתהיה בלחץ כי המשפחה גדלה, כל מה שתעשה זה להגיש בקשה להיתר בהליך פשוט מאוד. זה הציל את העיר".

אתה יוצא מנקודת הנחה שאנשים רוצים ללכת במסלול הירוק, לשלם אגרות, היטלים וכו'.
"אם תיתן לאנשים את האופציה החוקית, הם יבחרו בה. יותר מזה, אם אני יודע שיש אופציות ואנשים סתם עוקפים אותן, על כל חצי מטר חריגה אני אתן להם על הראש. התכנון הוא כלי מטורף. אתה יכול להכווין את האוכלוסייה ככה".

בשבועות האחרונים הקימה הממשלה צוות בכירים בראשות מינהל התכנון ומשרד המשפטים, שאמורים לגבש בחודשים הקרובים רפורמה מקיפה בהליכי התכנון וריענון של חוק התכנון והבנייה.

אשר: "אמרתי למינהל התכנון שאני אוביל את השינויים בכל הכוח בוועדה שלי, והגענו להסכמה שנכתוב מחדש את חוק התכנון והבנייה. לא יכול להיות שהחוק הארכאי הזה ממשיך להתנפח טלאי על טלאי. אין סנכרון בין החיים עצמם לבין חוקי התכנון, והמון חוקים רק מייצרים סחבת ומפרנסים את השחיתות. אבל גם אמרתי להם שלא ייקחו חמש שנים כדי לשנות את כל החוק, אלא שיעברו פרק־פרק וככה נחולל שינוי. יום ולילה אני אטפל בזה בוועדה".

אין שר פנים או יו"ר ועדת פנים שלא הבטיח להקל על הבירוקרטיה שוב ושוב. גם ניסיונות לתקן את חוק התכנון והבנייה היו בעבר.
"צריך להבין את הפרקטיקה של החיים. תראה את בני ברק - אנחנו היינו הראשונים לנצל שטחים ציבוריים. בנינו גן ילדים, ומעליו בית כנסת, ומעליו עוד בית כנסת וטיפת חלב. אמרתי להם כבר לפני שנים בוועדה המחוזית שבסוף כולם יבואו אחרי, והיום זה סטנדרט. היה לי ויכוח איתם בזמנו לגבי תמ"א 38. אני דרשתי שיתנו לי גם שטח ציבורי במסגרת התמ"א, והייעוץ המשפטי לא נתן לי. אמרתי להם שאנחנו הולכים לציפוף בכל הארץ ובני ברק רק ראשונה בתור.

"הייתי בזמנו גם אחראי על בניית מוסדות החינוך של עיריית בני ברק, בתקופת הוועדה הקרואה. התברר שצריך חצי דונם בשביל אישור לבנות כיתה. זו הייתה הפרוגרמה. מה לעשות שבעיר של 7,400 דונם, שאז גרו בה 180 אלף תושבים והיום יש בה 230 אלף תושבים, זה פשוט בלתי אפשרי.

"היו פה קרוואנים על קרוואנים, ובית ספר אחד גם לקח קרון רכבת כי לא היה לו כסף לקנות קרוואן. באתי למשרד החינוך, וביקשתי שיבינו שהם חייבים לצמצם את הדרישות. אני צריך בתי ספר של 48 כיתות על ארבעה דונם. במקום שזה יהיה בקרוואנים, בדירות שכורות ובמקלטים, ביקשתי שיעשו פרוגרמה מיוחדת לערים צפופות. בהתחלה זרקו אותי מכל המדרגות, אבל אח"כ הצלחתי לשכנע אותם לאשר 4־5 קומות והביאו קבוצות מהטכניון ללמוד מאיתנו איך לשמר את הקרקע. אם הייתי פחות עקשן, היו פה היום קראוונים של עשר קומות".

"לפעמים לא בא לראשי הערים לאשר תוכנית"

בסופו של דבר, תמיד אנחנו מגיעים לצורך להאציל סמכויות לראשי הערים - אלה שמכירים טוב מכולם את הצרכים של תושבי העיר. אבל אז צץ החשש משחיתות. כך קרה לפני כעשור עם חוק התכנון והבנייה החדש שכתבה המשנה ליועמ"ש שרית דנה, שבסופו של דבר הממשלה חששה לאמץ בגלל פרשת הולילנד.
"אסור לסחוב את האצלת הסמכויות יותר מדי לקצה. לראשי ערים - ועזוב את שאלת השחיתות - לפעמים לא בא לאשר תוכניות. סתם כי לא בא להם טוב שתקום כעת השכונה הזו או הזו, גם אם הוא כבר קיבל עליה כסף ממשרד השיכון וכבר בנו לו שם כמה כיכרות.

"בחוק ההסדרים העברנו דבר שהאוצר אפילו לא חלם שנסכים עליו. אם שר הפנים רואה שרשות מקומית לא ממלאת את תפקידה, הוא יכול להעלות תוכניות למועצה הארצית, כולל הוצאת היתר. נתנו לרשויות המקומיות הרבה גזרים, הוספנו כוח לרשויות עצמאיות ואפשרויות לרשויות שאינן עצמאיות להיות כאלה, אבל מצד שני שמנו עליהן מגבלות כמו רישוי עצמי על ידי אדריכלים. אם ראש עיר ירצה להתעלל הוא יתעלל, אבל צמצמנו לו את מרחב ההתעללות ונוכל לקחת לו את ההיתרים.

"במקביל, בנינו מנגנון שיאפשר להקים ועדה קרואה לכל נושא התכנון בעיר. אמרנו שרשות מקומית שלא פועלת לפי מדיניות הממשלה בקצב הוצאת ההיתרים, כמגמה, צוות של שלושה מנכ"לים - של משרד הפנים, השיכון והאוצר - יוכל לקחת לה את הסמכויות".

הבעיה שהשלטון המקומי כרגע גם ככה זועם על הממשלה, בעיקר בגלל אישור קרן הארנונה החדשה, שתנגוס לו נתחים מההכנסות משטחי תעסוקה לטובת ערים אחרות שיאשרו פרויקטים למגורים.
"ראשי הרשויות הגדולות, שהם חברים שלי, יודעים שהמהות של קרן הארנונה נכונה וצודקת. הים של ראש עיריית תל אביב, שבזכותו יש לו עשרות בתי מלון שמכניסים לו המון כסף מתיירות ומסחר, זו לא ירושה שהוא הביא מהבית. גם בני ברק הבינה בשעתו שיש לה 'באר נפט', והקימה את אזור המשרדים, אחרת עד היום היא הייתה בוועדה קרואה. נכון לעשות פה צדק חלוקתי".

"שר האוצר צריך אותי ואת הוועדה שלי"

אשר מדבר על "צדק חלוקתי", ושולף מיד את סוגיית ההתחדשות העירונית. הרבה ניסו לפניו ולא הצליחו, אבל הוא משוכנע שיש לו את הכלים והפתרונות להביא אותה גם לערי הפריפריה המתפוררות.

הבעיה היא שחוק ההסדרים אושר רק לאחרונה עם תיקונים ותקציב מינוריים בלבד בסעיפי ההתחדשות בפריפריה, ומה שלא מאושר במסגרת התקציב בדרך כלל נדחה ונמרח תקופה ארוכה בדיוני הוועדות.
"זה נכון עקרונית, אבל שר האוצר צריך אותי ואת הוועדה שלי. לא מעט חוקים נמצאים אצלי וחשוב להם באוצר מאוד שיתקדמו. הם רוצים את חוק המטרו, את היטל מטרו, וזה הכול אצלי בוועדה. אז אני מחזיק את האוצר, ואדאג להוציא מהם בתמורה את ההתחייבויות לקידום ההתחדשות העירונית - לא בשבילי, אלא בשביל הציבור. בתוך חודשים תהיה פה בשורה. זה נכון לא רק לפתרון משבר הדיור, אלא גם לסכנת רעידות האדמה או הטילים המאיימות בעיקר על הפריפריה. ראיתי בניינים בטבריה שיפלו בפו הכי קטן.

"במרכז הארץ לממשלה יש תפקיד אחד - לא להפריע. אבל שום יזם אינו פילנתרופ, ובפריפריה אין שום אפשרות להגיע להתכנות כלכלית. זה התפקיד שלנו. אני דורש למשל מע"מ אפס לדירות התחדשות עירונית בפריפריה. נגעתי בקודש הקודשים של האוצר, אבל כבר יש מע"מ אפס לבעלי הדירות הישנות, וגם הרחבנו את זה בחוק ההסדרים לאוכלוסייה מבוגרת, אז אמרתי להם שנרחיב את זה גם לדירות החדשות שימכור הקבלן. זו לא מתנה לקבלנים אלא ניסיון לסגור את הפער".

אבל הבטחות אנחנו שומעים כבר שנים. עובדה שזה לא קורה.
"אולי בגלל שהפתרון להתחדשות עירונית בפריפריה יזרים לשוק עשרות אלפי דירות במכה, וזה גם החלום הרע של הבנקים ושל בנק ישראל. הם חוששים להתפוצצות של בועה, ליציבות הבנקים. נכון שהבנקים הם כוחות חזקים, אבל גם אנחנו צריכים להיות חזקים. למדנו להיות עקשנים מולם. מבחינתי שבנק ישראל יגיד לבנקים לשים בטון על הרווחים שלהם, ולשמור אותם לזמנים אחרים. אבל חוץ ממדיניות מוניטרית יש עוד כלים. כשאתה צריך לטפל במשהו, אתה מביא שופל מארבעה כיוונים ולא מכיוון אחד.

"ועוד דבר: למרות שיש רצון, יש משרד ממשלתי אחד שמחזיק את כל המדינה. חייב לרדת למשרד האוצר האסימון. יש למשל קרן מס רכוש לאסונות, שיושבים בה היום יותר מ־18 מיליארד שקל. חשוב שתהיה קרן כזו, אבל אמרתי להם לקחת משם 4 מיליארד שקל לתוכנית גדולה של התחדשות עירונית וחיזוק מבנים בפריפריה. זה יחסוך להם הרבה יותר מהחלופה במקרה שחלילה יהיה האסון. צריך להיות כלכלן להבין את זה? צריך ללמוד ליבה בשביל זה?"

המטרו: "לא יודע מתי יסע, אבל יקרה"

גולת הכותרת של ועדת הפנים ואיכות הסביבה בחודשים הקרובים תהיה לאשר סוף סוף את חוק המטרו. הרכבת התחתית שאמורה לנסוע מתחת לגוש דן.

כשהייתם באופוזיציה בממשלה הקודמת תקעתם את המטרו. עכשיו אתה מקדם אותו. בסוף הכול פוליטיקה קטנה.
"נכון שכשהגענו לחצי השנה האחרונה לפני הבחירות, זה נהיה כלי פוליטי והתנגדנו, אבל במקביל ידענו שזה לא מה שעוצר את המטרו. עכשיו אני מקדם את זה, ואפשר להגיד לאזרחי ישראל חד־משמעית שיהיה פה מטרו. לא יודע מתי הוא יסע, אבל זה יקרה.

"מעבר לכך, לא כל העיכובים קשורים בנו. הייתי נציג הרשויות המקומיות בקידום הקו האדום, ואפשר לומר במפורש שהחשכ"ל תקע את זה שנים. החשכ"ל היה עסוק כל הזמן בלבדוק עוד מכרזים, להחליף שיטה, לראות שאין סטייה בתקציב, לערב יועצים משפטיים.

"הכול מכוונות טובות. אני מעריך את הפקידים, אבל יושבים ושמים אלף רגולציות רק בגלל חשש מגנב אחד או אפילו עשרה גנבים. מאות רפורמות נראות ככה".

ועדת הפנים היא גם הוועדה להגנת הסביבה. הארגונים הירוקים מרגישים שהם נשכחו מאחור. חוק התשתיות למשל הוא דרקוני ועוקף אותם די בקלות.
"אני אומר להם, תחיו במציאות. הרי אם אתה לא משחרר תשתיות, תקבל זיהום אוויר פי שמונה. כשהייתי ראש עיריית בני ברק, בדקתי למה התוכנית של צפון העיר לא התקדמה. מיליון וחצי מ"ר תעסוקה לא זזו כי רכבת ישראל החליטה שזה יהיה חניון הקרונות שלה. יצאתי למלחמת עולם, והצלחתי להגיע עם התוכנית להפקדה. ואז הגעתי להתנגדויות, כולי נרגש, והירוקים שאלו למה הוחלט על פארק מטרופוליני של 320 דונם ולא של 500 דונם. נתתי שם את נאום חיי. אמרתי להם שהם נהיו פנאטיים, שעברתי ויה דולורוזה, והם שואלים למה רק 320 דונם? זה הגודל של הפארק הלאומי של רמת גן! אותו דבר עכשיו בתשתיות. צריך איזון נכון. גם במשבר החשמל הירוקים התנגדו לגז, ואנחנו מקבלים עכשיו שריפה של פחם".