מורה בבית ספר. מחסור חמור במורים? / אילוסטרציה: Shutterstock
גם במקרה ולא תהיה שביתה משמעותית בחינוך העל־יסודי ב־1 לספטמבר, שנת הלימודים שוב צפויה להתחיל בסימן חשש ממחסורים במורים. כך למשל, בארגון המורים מעידים שיש מחסור בסדר גודל של 20% מהמורים בישראל. בעקבות החלטת בג"צ למנוע את קיצור יום הלימודים לתלמידי החינוך המיוחד בשל המחסור בכוח אדם, שר החינוך יואב קיש הורה על כינוס ישיבה דחופה בנושא לבחינת משמעויות ודרכי פעולה אפשריות בנושא.
● הרשויות הערביות לא לבד: התלות המסוכנת של השלטון המקומי בממשלה
● מארבעה יוצא אחד: אלה המועמדים המובילים למנהל רשות המסים
גם במרכז המחקר והמידע של הכנסת כותבים ש"למחסור במורים יש השפעה מכרעת על איכות המורים וההוראה".
אך למרות ש'המחסור במורים' הפך למעין מטבע לשון ששגור בפי כולנו, הנתונים מצביעים על מגמה כללית הפוכה: בשני העשורים האחרונים, מספר התלמידים בבתי הספר היסודיים עלה ב־50%, לעומת עליה של 74% במספר המורים. גם בתיכונים נרשמה עליה של 48% במספר התלמידים, לעומת 64% במספר המורים. כלומר, בעוד שמספר התלמידים עולה בקצב מהיר - מספר המורים עולה בקצב מהיר עוד יותר. למעשה, גם בטווח הקצר משרד החינוך עצמו מעיד שהמחסור במורים הולך ומצטמצם.
כך, בעוד שלפני 20 שנה היו בממוצע 12 תלמידים לכל מורה, בשנת הלימודים תשפ"ב שיעור זה ירד ל־10.6 בלבד.
יש יותר מורים לתלמיד, אבל זו תמונה חלקית
הדבר נכון גם כשמסתכלים על מספר התלמידים למשרה מלאה של מורים וגם למספר המורים בכיתה. למעשה, אפילו בהשוואה בינלאומית, מספר התלמידים למורה לא יוצא דופן ואפילו זהה לחלוטין לממוצע ה־OECD.
נחום בלס, ראש תחום חינוך במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית טוען כי "ברמה הכלל־ארצית אין מחסור במורים, ויש רק יותר מורים לתלמיד ולכיתה מאשר בעבר. זה לא סותר את זה שבמקומות מסוימים או במקצועות מסוימים יש מחסור".
נתונים אלו מפתיעים במיוחד בהתחשב בכמות הילדים בישראל: ישראל מובילה את ה־OECD במספר הילדים לאישה בפער ניכר, וזה נכון כמעט בכל מגזר. ילדים אלו צריכים לעבור במערכת החינוך, וזה דורש כמות עתק של מורים. על פי נתוני בנק ישראל, יש בישראל כ־4.3 מיליון עובדים, ועל פי נתוני הלמ"ס בשנת הלימודים תשפ"ג היו 203 אלף מורים. כלומר, מורים מהווים כמעט 5% מכלל כוח העבודה בישראל.
"לא פותחים מגמת פיזיקה כי אין מורים"
אחד החסרונות של מספר מורים גבוה כל כך הוא פשרה על רמתם: שיעור המורים למתמטיקה שיש להם 5 יחידות לימוד ירד מ־51.3% בשנת 2011 ל־34.6% בשנת 2022, מחצי לשליש. ואכן, נראה שהבעיה אינה רוחבית, אלא מתרכזת במורים במקצועות ספציפיים - ובאיכותם. למרות שעיקר המחסור במורים הוא במרכז, בישובים בעלי אשכול חברתי כלכלי נמוך ההתאמה למקצוע בקרב המורים למתמטיקה נמוכה יותר. בארגון המורים אף אומרים כי מורים רבים מלמדים מקצועות שלא הוכשרו ללמד אותם.
משרד החינוך מפעיל "תמונת רמזור" על התפלגות המחסור במורים למקצועות שונים. כך, בעוד שמורים להיסטוריה, אמנות, אזרחות ותנ"ך בבתי הספר הממלכתיים־דתיים נמצא בחלק הירוק של הרמזור - מתמטיקה, אנגלית ומקצועות מדעיים כמו פיזיקה נמצאים במחסור קשה.
המודל מראה שמספר המוכשרים השנתי הממוצע להוראת מתמטיקה בחינוך היסודי בשנים תשע"ח־תשפ"ב נמוך ב־44% מיעד ההכשרה שנקבע, מספר המוכשרים הממוצע בפיזיקה נמוך ב־26% מן היעד שנקבע, ועוד. מנגד במקצועות אחרים בהם היסטוריה, אזרחות וספרות קיימים "עודפי הכשרה".
בקשר למחסור במורים לפיזיקה, ראשת מסלול הוראת הפיזיקה בטכניון פרופ' שולמית קפון מציגה תמונה עגומה: "אין לי ספק שיש מחסור חמור במורים טובים לפיזיקה. יש מאות בתי ספר שלא פותחים מגמה כי אין מורים". קפון כתבה מסמך שכותרתו "הצעה לתוכנית פעולה לטיפול במחסור החמור במורים לפיזיקה". בעיניה, יש הרבה אנשים שרוצים ללמד את דור העתיד - אך מכשולים מערכתיים ופרקטיים מונעים מהם.
כדי לפתור זאת, היא מציעה שאוניברסיטאות יאפשרו לימודי תעודת הוראה בחינם במקביל ללימודי התואר הראשון, ליצור ערוצי קליטה ייעודיים בתנאים מועדפים לבוגרי אוניברסיטאות במדעים והנדסה שרוצים ללמד במערכת החינוך, ומסלולים שיאפשרו עבודה בהייטק במקביל ללימוד כיתות בשליש משרה.
בעיה נוספת שהיא מעלה קשורה למודל השכר הבעייתי של מערכת החינוך: "הסטודנטים איתם דיברתי מבינים שהם לא יוכלו להרוויח בחינוך כמו בהייטק, אבל חלק מהם היו מוכנים לשקול מעבר לחינוך אילו המערכת הייתה מציעה תנאים עבודה מתקבלים יותר על הדעת לאנשים ברמה ובאיכות שלהם". פרופ' קפון אומרת שאנשים מבינים שבהוראה הם ירוויחו פחות, אך המשכורת ההתחלתית במערכת החינוך כיום "אינה אופציה ריאלית מבחינתם".
פרופ' קפון הסבירה גם שאחת הסיבות למחסור היא נשירה של מורים איכותיים. לדבריה "קליטה נבונה של מורים לפיזיקה, כזו שתשאיר מורים איכותיים במערכת, צריכה לספק להם זמן, ומקום נוח לעבודה הנלווית לעמידה מול הכיתה ולהתמקצעות שלהם בהוראת המקצוע - מורה מתחיל זקוק לפחות לשעתיים הכנה על כל שעה בה הוא עומד לפני כיתה".
אחת הדרכים לפתרון, בעיני קפון, היא להציע חוזים אישיים למורים, שיאפשרו להציע שכר ראוי ומבנה שבוע עבודה שונה, גם ללא קשר לתנאי ההסכם הקיבוצי. היא מוסיפה כי "חשוב לזכור שגם בתעשייה קיימים הבדלים במשכורות ההתחלתיות של עובדים המגיעים מהתמחויות שונות בהתאם להיצע ולביקוש, כך שלדעתי דיפרנציאציה בשכר גם לפי תחומי דעת מתאימה במקרה זה".
ואכן, במסגרת המו"מ מול ארגון המורים, משרד האוצר מציע מכסה של עד 10% מהמורים שיועסקו בחוזים אישיים, שיאפשרו שכר גמיש ומותאם יותר למקומות בהם יש ביקוש רב. אך בשלב זה ארגון המורים מתנגד, ומכנה זאת "אידאולוגיה של פורום קהלת" - וזו אחת הסיבות לשביתה הצפויה בתחילת שנת הלימודים.
תוספת שכר רוחבית היא לא בהכרח הפיתרון
גם המחסור במורים לחינוך מיוחד אינו מתפלג באופן שווה. המחסור הביא לאחרונה לסערה לאחר שמנכ"ל משרד החינוך קיצר את יום הלימודים עבור תלמידי החינוך המיוחד בשל חוסר במורים. קיצור שנהפך על ידי בג"צ בפסק דין שהוביל השופט עמית. בין השאר, השופט עמית ציטט מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהראה שעיקר המחסור נמצא במחוזות תל אביב, מרכז ודרום. לעומת זאת, במחוזות ירושלים, חיפה, צפון ובמחוז ההתיישבותי המחסור קטן או לא קיים. הקיצוץ הרוחבי, אומר השופט עמית, הוא "השוואה כלפי מטה" ואינה הוגנת כלפי המחוזות בהם אין מחסור.
גם בתחומים שאינם חינוך מיוחד יש שוני גאוגרפי ניכר: על פי מסמך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, "רוב תקני ההוראה שאינם מאויישים הם במחוזות תל־אביב והמרכז וקיים קושי משמעותי באיוש משרות מחנכי כיתות במיוחד בחינוך היסודי". כלומר, דווקא בפריפריה המצב פחות חמור.
אך עם זאת, הנתונים שמספק משרד החינוך "אינם מספקים מידע על היקף המחסור וחומרתו בבתי הספר, בהתייחס למספר המורים בכל בית ספר ולמקצועות הנלמדים בו והם אינם מלמדים על האופן שבו ניתן מענה בבתי הספר לאיוש משרות ההוראה החסרות והאם יש בכך פגיעה באיכות ההוראה בבית הספר".
אם הבעיה אינה מתפלגת באופן שוויוני, הרי שגם הפתרון לא צריך להתפלג באופן שוויוני. בעיני בלס "תוספת שכר רחבה לא בהכרח תביא לעליה ניכרת בכמות המורים. אולי בלי קשר שווה לתגמל אותם מבחינת שכר, אבל כדי למשוך מורים צריך להקטין את הכיתות, להילחם באלימות ולצמצם בירוקרטיה".
עוד הוא אומר כי "אפשר להקטין את הכיתות למקסימום של 25 תלמידים בכיתה בעזרת כוח האדם הקיים", זאת על ידי העלאת אחוזי משרה ולימודים בימי שישי במקום הגברת החופשות. בעוד שמספר התלמידים למורה בישראל זהה לממוצע ב־OECD, אחוזי המשרה הנמוכים וההימנעות מלימודים בימי שישי מביאים לכך שמספר התלמידים לכיתה עדיין גבוה: 29 תלמידים לכיתה, לעומת 23 בממוצע ה־OECD.
אם כך, הפתרון אינו דווקא גיוס של עוד מורים והעלאה רוחבית של שכרם, אלא אולי שימוש יעיל יותר במשאבים הקיימים, ומתן שכר דיפרנציאלי שיהיה גבוה יותר במקצועות בהם המחסור הוא החריף ביותר.
ממשרד החינוך נמסר: "כפתרון לחוסר במורים, יזם המשרד את התוכנית להרחבת ההון האנושי, במסגרתה הוא פותח את השערים בפני קהלים חדשים ומעניק הטבות ותמריצים שיעודדו כניסת כוחות חדשים ונמרצים למערכת החינוך: העסקה גמישה שתאפשר למורים לעבוד במספר עבודות, הרחבת היקף המשרה, הרחבה והכרה בותק, גיוס מועמדים מההייטק ומצה"ל באמצעות תוכניות ייעודיות ועוד. במסגרת התוכנית, המשרד יצר מנגנון השמה מתקדם ומשוכלל שמבצע פניות יזומות לבעלי תעודת הוראה שטרם השתלבו במערכת החינוך.
"הודות לתוכנית שהמשרד מקדם, המחסור במורים הולך ומצטמצם בהדרגה כמתוכנן, כך שנכון להיום חסרים כ־1,674 מורים וגננות בכלל מערכת החינוך (כולל חינוך מיוחד). עיקר המחסור הוא בחינוך היסודי במחוזות ת"א והמרכז. המקצועות המובילים בהם קיים מחסור: החינוך המיוחד, מתמטיקה, אנגלית, עברית והוראה כוללת".
מארגון המורים נמסר: "מורים רבים מלמדים מקצועות שלא הוכשרו ללמד אותם. על מנת למלא השורות צריך לעלות את השכר ואז מורים אקדמאים יצטרפו למערכת החינוך ואחרים לא ינשרו. בינתיים משרד האוצר והחינוך לא עושים דבר. אנחנו מתנגדים להצעות משרד האוצר המבוססות על אידאולוגיה של פורום קהלת".