מלחמות המחירים בשוק הנפט מאיימות להביא את אבו דאבי וריאד להתנגשות

בזמן שערב הסעודית מובילה מדיניות של הפחתת הפקת הנפט ממאגריה, באיחוד האמירויות מסרבים ליישר קו ובמקביל נהנים מהתוצאות: מכירות במחיר גבוה • וגם: ערב הסעודית מאבדת אחיזה בשוק ההודי לטובת רוסיה

מתקן נפט של עראמקו בערב הסעודית / צילום: Associated Press, Amr Nabil
מתקן נפט של עראמקו בערב הסעודית / צילום: Associated Press, Amr Nabil

עיני העולם כולו נשואות לאחרונה למתרחש בענף הנפט. תוך חודש וחצי, מדינות אופ"ק פלוס בהובלת ערב הסעודית ורוסיה גרמו באמצעות מהלכי קיצוצים בהפקה לזינוק של כ-17% במחירי הנפט.

האינפלציה בארה"ב: בשוק מתקשים לפרש את הפד, ומזהירים מתרחיש שנות ה-70 | ניתוח
ישראל בצמרת יוקר המחיה של ה-OECD, אבל באיזה מקום? 

בשבועיים האחרונים אמנם חלה מגמת ירידה במחירים בשל החשש מירידה בביקושים, אך ההשלכות הכלכליות של מחירי נפט שעדיין גבוהים על העולם ברורות (התייקרויות הדלק והתעופה משפיעות ישירות על מחירי השינוע וכך גם על מחירי מרבית המוצרים בעולם), כאשר גם ערב הסעודית נפגעת דרך ההאטה הניכרת בצמיחה העולמית.

בד בבד, במקרה של רוסיה, העיצומים של המערב נגדה נותנים את אותותיהם בדמות צניחה בהכנסות. אלא שבאותה עת יש גם מרוויחה כלכלית גדולה מהסיפור, ולא רק ברמה הגיאו-פוליטית, וזו איחוד האמירויות שהפכה למכשול בפני קידום האינטרסים של השכנים הסעודיים.

אף שהן שכנות, אבו דאבי וריאד לא רואות עין בעין בכל - או ליתר דיוק שני מנהיגיהן: נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד ונסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן. ניתן לראות זאת בהתנהלות מול ישראל לאחר הסכמי אברהם, בעמדות הסותרות בעניין תימן שבה מתחוללת מלחמת אזרחים עקובה מדם מאז 2014, וכך גם במדיניות ההפקה שמובילות ערב הסעודית ורוסיה במסגרת אופ"ק פלוס.

מוחמד בן זאיד, נשיא איחוד האמירויות / צילום: Associated Press, Kamran Jebreili
 מוחמד בן זאיד, נשיא איחוד האמירויות / צילום: Associated Press, Kamran Jebreili

אבו-דאבי שואפת לטפס בסולם הייצור

ככלל, אופ"ק, ארגון יצואניות הנפט בהובלת ערב הסעודית שחולש לבדו על כ-30% מהפקת הנפט בעולם - הוא ארגון סבוך באינטרסים. אז כשמתווספות אליו שותפותיו במסגרת קואליציית אופ"ק פלוס בהנהגת רוסיה, כוחן אמנם מתוגבר ל-40% מההפקה העולמית, אבל בליל האינטרסים גדל פי כמה.

הסוגיה הזו באה לידי ביטוי היטב כאשר ערב הסעודית הודיעה על חיתוך ההפקה שלה לפני כחודש ל-9 מיליון חביות ביום, איחוד האמירויות נמנעה מצעד דומה. זאת, משום שלשיטתם, לאחר שמאז אוקטובר הפחיתו בעצמם את קצב ההפקה מכ-3.2 מיליון חביות ביום לכ-2.9 מיליון, כעת "זה מספיק לייצוב השוק".

ברור כי העמדה הזו לא עומדת בקנה אחד עם עמדות ריאד שתמשיך בקצב ההפקה שנמוך מאלו של ימי הקורונה, ומדעתה של רוסיה שתצמצם בספטמבר את קצב ההפקה שלה ב-300 אלף חביות ביום נוספות. איחוד האמירויות היא אמנם מפיקת הנפט השלישית בהיקפה באופ"ק ובפער רב מהקצב של ערב הסעודית, אבל היא בהחלט מהווה מכשול לקידום האינטרסים הגיאו-פוליטיים של מוחמד בן סלמאן הן בשל ההחלטה הנוכחית והן בעקבות תוכניותיה ארוכות הטווח.

מוחמד בן סלמאן / צילום: Associated Press, Bandar Aljaloud/Saudi Royal Palace
 מוחמד בן סלמאן / צילום: Associated Press, Bandar Aljaloud/Saudi Royal Palace

אבו-דאבי כבר קיבלה אישור להגביר את קצב ההפקה ב-200 אלף חביות ביום ב-2024 ל-3.2 מיליון חביות ביום, ומבחינתה גם ללא אישור הקרטל מתכוונת להגדיל את כושר ההפקה ל-5 מיליון חביות ביום עד 2027.

כושר הפקה שכזה צפוי להועיל לאמירותים באופן שבו מכל עליית מחירי נפט הם ירוויחו הרבה יותר מהמצב הנוכחי שבו במילא הם מניבים יותר הכנסות, בשל החלטתם לא לחתוך את ההפקה מתחת ל-2.9 מיליון חביות ביום.

בד בבד, קצב שכזה ימתג את איחוד האמירויות בתור המפיקה השנייה בהיקפה באופ"ק, בעת שכבר כיום התמ"ג לנפש של המדינה (53,757) גבוה משמעותית מזה של ערב הסעודית (30,436). ההפרש הזה מושפע גם מהנתונים שממחישים כי האמירותים מצליחים להוריד את התלות בנפט.

ב-2022, היקף המסחר שאינו נפט קפץ ב-17% ל-2.2 טריליון דירהאם (כ-599 מיליארד דולר). בה בעת, ייצוא שאינו נפט צמח ב-6% מ-366 מיליארד דירהאם בשנה הקודמת וב-52% מאז 2019, ואילו הייבוא קפץ ב-22% ל-1.25 טריליון דירהאם.

המאבק המשולש מתנקז במדינה המאוכלסת בעולם

על אף הנתונים המעודדים, אין ספק כי דיפלומטיית הנפט עדיין מניעה את איחוד האמירויות עבור הגשמת מטרותיו הבינלאומיות של מוחמד בן זאיד. במקרה של יפן, למשל, איחוד האמירויות היוותה בחודש יוני את מקור ייבוא הנפט השני בהיקפו עם 25.63 מיליון חביות, שהיוו 37.4%. לצורך ההשוואה, ערב הסעודית הייתה הבכירה עם 41.4%.

 

את המאבק המשולש של איחוד האמירויות עם ערב הסעודית ורוסיה בזירת הנפט אפשר לראות גם אצל ייבואנית גדולה אף יותר, הודו. בזמן שנודע כי ביולי הביקוש לנפט של המדינה המאוכלסת ביותר בעולם הסתכם ב-4.7 מיליון חביות ביום, מתחת לציפיות, וצמיחת הביקוש ברמה השנתית צנחה מ-190 אלף חביות ביום ביוני ל-84 אלף ביולי, התגלה מנתוני בנק בארודה כי ב-2022 זינק היקף ייבוא הנפט השנתי מרוסיה בפי עשרה - מ-2% ל-20%. כך, לפי הערכות האנליסטים של הבנק, הודו חסכה כ-5 מיליארד דולר, שהרי על כל טון נפט גולמי רוסי זול יותר - הם חסכו כ-89 דולר.

המפסידה הגדולה ביותר מהמגמה הזו אינה איחוד האמירויות, אלא ערב הסעודית. בחודש מאי, רוסיה ייצאה 1.96 מיליון חביות ביום להודו והיוותה 42% מתוך כלל הייבוא - שיא למדינה בודדת בשנים האחרונות. מנגד, הייבוא מכלל מדינות אופ"ק הגיע לשפל של 39%, בהשפעת 560 אלף טונות בלבד מערב הסעודית. הכמות הנמוכה ביותר מאז פברואר 2021, קרי ימי הקורונה.

ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה / צילום: AP - Vladimir Astapkovich
 ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה / צילום: AP - Vladimir Astapkovich

את המגמה הזו שמשפיעה גם על איחוד האמירויות, גם אם לא בעוצמה שבה נפגעים הסעודים, מנסה מוחמד בן זאיד לבלום. לאחרונה, הודו ואיחוד האמירויות החליטו להסדיר את המסחר בנפט באמצעות המטבעות המקומיים, רופי ודירהאם, כאשר בית הזיקוק הגדול ביותר בהודו החל לשלם על מיליון חביות נפט ברופי. זהו חלק מתהליך רחב יותר של הימנעות מתשלום בדולר, אבל הסיבה לקידום נושא תשלומי הנפט ברופי ברורה.

שוק הנפט והאינטרסים ששזורים בו צפויים לתת את הטון בכלכלה העולמית בחודשים הקרובים, ואולי גם להביא לעימות דיפלומטי ישיר בין איחוד האמירויות לבין ערב הסעודית.