איתמר בן גביר, עוצמה יהודית (זמרי ופתחי בע''מ, גלי ישראל, 19.9.23) / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
בשבוע שעבר ועדת שרים לענייני חקיקה קיבלה החלטה קריטית: אישור הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מערכת צילום ביומטרית), המאפשרת למשטרה להשתמש בטכנולוגיות מבוססות בינה מלאכותית לזיהוי פנים. החוק יאפשר לה להקים מערכת "מעקב המונים" של מצלמות המאפשרות זיהוי בזמן אמת של כל מי שהולך ברחוב. בנוסף, ההצעה תתיר למשטרה להשתמש בזיהוי פנים כדי לפענח בדיעבד חשד לפשע וחיפוש של חשוד ספציפי בכפוף לצו בית משפט.
● במה תרמה מערכת המשפט למעמד המשפחה הלהט"בית בישראל?
● האם כבר 10 שנים נערכת התפילה בהפרדה בכיכר דיזינגוף
ההצעה עוררה סערה, והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ביקש להדגיש שההצעה החלה להירקם עוד בממשלה הקודמת: "בר לב קידם את זה בעצמו", הוא אמר בגלי ישראל, "אנחנו באנו והפכנו את ההצעה שלהם למשהו אחר לגמרי". אז כמה גדול השיפור? בדקנו.
מה אומרת הצעת החוק?
נתחיל בהגבלות על השימוש בטכנולוגיה בתזכיר הנוכחי. לפי התזכיר, הסמכות להפעלת המצלמות ואישורן נתונות בידי קצין בדרגת ניצב ומעלה. מלבד דיווח אחת לשנה ליועמ"ש ולוועדה לביטחון הפנים, אין פיקוח חיצוני, לרבות של ביהמ"ש. כפי שהסבירו לנו ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר ועו"ד עמיר כהנא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, זהו פיקוח רופף המאפשר סמכות נרחבת למשטרה.
על רקע זה, הם מסבירים, יש סיבה לדאגה. "צריך להבין שמערכות זיהוי פנים מבוססות על בינה מלאכותית, ולכן המשטרה לא רק יכולה לדעת מי היה, היכן ומתי - אלא היא יכולה בעזרתן לנתח מצבי רוח, נטייה מינית ועוד", מסבירה שוורץ־אלטשולר. "הדבר מעניק למשטרה גישה למידע שהוא רגיש ביותר ונמצא בליבת הזכות לפרטיות".
"כבר היום יש קטסטרופה בגישה לדאטה. גם בחוק הזה אנחנו רואים שאין נהלים ואין מנגנוני פיקוח. קיים גם חשש כבד להדלפת מאגרי המידע".
כיצד התגלגל החוק?
אז החוק כרגע בעייתי. האם לפחות מדובר בשיפור מהצעת החוק הקודמת? ועדת השרים לענייני חקיקה של ממשלת בנט־לפיד אישרה לקדם הצעת חוק דומה באפריל 2022, אך המהלך לא הבשיל בשל פיזור הכנסת כחודשיים לאחר מכן. באותו ריאיון לגלי ישראל בן גביר טען שהנוסח החדש יאפשר למנוע ולחקור רק פשעים מסוג "פשע חמור" (עבירה שדינה לפחות שבע שנות מאסר). עיון בהצעות החוק מעלה שאכן זה שינוי שבוצע בתקופתו. כמו כן, נוסף סעיף הקובע כי דין אדם שהגיע אליו מידע מהמערכות הללו, ולא שמר אותו בסוד, יכול להגיע עד לשלוש שנות מאסר.
אלא שעל פי שוורץ־אלטשולר, גם השינוי הזה הוא "לא יותר מאחיזת עיניים", שכן כבר כיום לטענתה "מדובר במכת משטרה. כל שוטר, גם כזה שאין לו הרשאת גישה, יכול להגיע למאגרי המידע במשטרה ולהדליף בקלות. ועדיין, אנחנו רואים שהענישה על כך מאוד מקלה".
שינוי נוסף עליו דיבר בן גביר נוגע להפגנות. בהצעת החוק הקודמת נכתב שניתן להשתמש במערכות גם לצורך "אכיפת איסורי כניסה למקום ציבורי". הדבר מעלה חשש שהסעיף ישמש לדיכוי הפגנות, ולכן בן גביר טען שנוסף סעיף שיבטיח שלא יהיה ניתן לעשות בטכנולוגיה שימוש ב"אירועי חופש ביטוי". אלא שהשינוי רק הוסכם בוועדת השרים, וטרם נכנס לתזכיר.
לפי שוורץ־אלטשולר, השינוי לא יפתור את הבעיה: "מי מחליט מה זה אירועי ביטוי? איך מגדירים? ויותר מזה, התזכיר קיים שנתיים. לא יכולתם לתקן עד כה?" התזכיר כבר כעת מצמצם את ההגבלה להרחקה ממקום ציבורי "מגודר". שוורץ־אלטשולר סבורה שגם זו הגדרה עמומה: "אם יש הפגנה בחוץ, ויש שם מחסומים של המשטרה, האם זה מקום מגודר?"
מה קורה בעולם?
הביקורת לא שככה, ובן גביר ביקש להבהיר שגם בהשוואה למדינות אחרות הוא לא המציא שום דבר, ואף נתן דוגמאות: "החוק הזה קיים בלונדון ובארה"ב", הוא סיפר בציוץ. האמנם ישראל בסה"כ מיישרת קו?
סקירה משווה שערכו שוורץ־אלטשולר וכהנא מעלה כי החל מ־2019 המגמה הבולטת היא דווקא "חזרה לאחור", כלומר צמצום ואיסור על שימוש במערכות כאלה. "זיהוי פנים הוא אחד מתפוחי האדמה הלוהטים של המפגש בין משטרה וטכנולוגיה. כמעט בכל מדינה דמוקרטית העניין נמצא בוויכוח ציבורי", הם אומרים. גם במדינות בהן קיימת חקיקה המתירה שימוש במערכות הללו, ההגבלות שנמצאו יותר נרחבות ומשמעותיות. "התזכיר שלנו יוצר את ההסמכה הכי רחבה מכל המדינות שאותן בדקנו".
נתחיל בארה"ב. שם, לפי הסקירה, רוב המדינות אוסרות על האמצעים האלו. "השימוש הנרחב במצלמות הביומטריות היה נכון לפי עשור", אומרת שוורץ־אלטשולר, "אבל כיום הגישה הנפוצה בארה"ב היא חשד וחשש". הסקירה מראה שהחל מ־2019 החקיקה אוסרת או משעה את השימוש בטכנולוגיה בשורת ערים גדולות.
אבל בן גביר לא טועה לחלוטין, ובמספר מדינות הסדירו את השימוש במצלמות ביומטריות. אבל, כאמור, המגבלות על השימוש מחמירות בהרבה ממה שמוצע כאן. למשל, במיין זיהוי פנים לא יכול לשמש עילה למעצר או חיפוש גופני בהיעדר ראיה נוספת, וזיהוי פנים שלא נעשה כדין ייפסל כראיה. ביוטה יש הפרדה בין הגוף שמנהל את המאגר לבין הגוף החוקר. בנוסף, ניתן להשתמש בה רק לצורך חקירת עבירות שמהוות איום על חיי אדם, או לזיהוי גופות ואנשים.
בווירג'יניה ניתן להשתמש במערכות רק בדיעבד, כלומר כדי לחקור פשע שכבר בוצע. השימוש במערכות מוגבל לזיהוי עבריינים, עדים, קורבנות וכו'. במדינת וושינגטון החוק מתנה את הטמעת הטכנולוגיה בהפקת דוח שפתוח להערות הציבור. אחרי כל זה, כדי לעשות מעקב מתמשך יש צורך בצו שיפוטי, למעט במקרים בהולים. ואם פה תזכיר החוק מאפשר להשתמש במצלמות כדי להרחיק אנשים מהפגנות, בוושינגטון הדבר נאסר במפורש.
בבריטניה אין חוק מפורש בנושא. אבל המשטרה סברה שיש לה סמכות לעשות שימוש במערכות כאלו, וביהמ"ש פסק שאכן יש לה. עם זאת, הוא קבע שהשימוש במערכות הללו כפוף לבקרות המבטיחות שימוש ראוי, בהתאם למבחנים של נחיצות ומידתיות שמקורם בדיני זכויות האדם האירופאים. ב־2023 משטרת לונדון פרסמה נהלים בהתאם.
בבריטניה, מוסיפה שוורץ־אלטשולר, יש חקיקת פרטיות מעודכנת שעוסקת בזכויות של "מושאי המידע" - למשל לתקן, למחוק ולראות את המידע - ובישראל אין חוק פרטיות מעודכן, ובחוק הקיים יש פטור גורף למשטרה.
וכדאי לבחון גם את האיחוד האירופי. שם נאסר על שימוש בטכנולוגיה בזמן אמת, ולמרות ההיתר להשתמש בהן בדיעבד הן מוגדרות כ"מערכות בסיכון גבוה" ונתונות לפיקוח קפדני. בנוסף, המועצה האירופית להגנת הפרטיות אימצה קווים מנחים לשימוש בטכנולוגיה. בין היתר, הוטל איסור על שימוש בזיהוי פנים על בסיסי נתונים שמקורם בתמונות ממדיה חברתית.
זליגה מעולם הביון למשטרה
קושי משפטי נוסף טמון בהצהרות של בן גביר כי בכוונתו להפעיל את הטכנולוגיה במיוחד כנגד הפשיעה במגזר הערבי. "אחרי שהעברנו את חוקי הנשק והפרוטקשן, אנחנו מקדמים היום חוק נוסף שיאפשר לנו להילחם במעשי הרצח במגזר הערבי", הצהיר בטוויטר. "אני אומר לכל אותם המצקצקים - מי שמתנגד לחוק הזה, כנראה שלא אכפת לו שנרצחים אנשים בחברה הערבית".
על פי שוורץ-אלטשולר וכהנא, הניסיון להשתמש באמצעים קיצוניים כדי למגר את הפשיעה בקבוצה מובחנת, מטשטש את הגבול והאבחנה המקובלת בין טרור לעולם הפלילי. "בן גביר אומר בפירוש - אני מכניס טכנולוגיה שהתכלית שלה לטפל בקבוצה אתנית מסוימת. יש פה בעיה. מעבר לכך, לרשויות ביון כמו השב"כ ישנם כלים קיצוניים ללוחמה בטרור. אבל כשהמושגים זולגים לתוך המשטרה, היכן עומד הגבול? האם נאפשר גם עינויים בחקירות?".
מטעם בן גביר נמסר: "יש לזכור שהחוק מקודם בימים בהם נדרשים למשטרה כלים נוספים על־מנת להתמודד עם מרחץ הדמים בחברה הערבית. השר קשוב מאוד לביקורת ומתוך רגישות יתרה לזכויות האזרח הכניס בחוק תיקונים חשובים. החוק אושר בוועדת שרים לענייני החברה הערבית ואם יידרשו שינויים והגבלות נוספים הם ידונו בוועדה הרלוונטית בכנסת".
לקריאה נוספת:
● הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 39), התשפ"ג-2023
● חוות דעת - המכון הישראלי לדמוקרטיה