ממצאי הסקר: יותר מדענים רוצים לעזוב / איור: גיל ג'יבלי
חוץ מהאירוויזיון, מדע הוא אולי תחום העיסוק שבו השפעות הפוליטיקה הבינלאומית ניכרות באופן הברור והמהיר ביותר. כבר ראינו את השפעתה של הפוליטיקה הישראלית על יחסי הכוחות באוניברסיטאות המובילות בארה"ב.
● ראיון | מסע ההסברה של בכירי טיקטוק בישראל: "האלגוריתם לא לוקח צד בעמדות פוליטיות"
● החברה הישראלית שעשויה לפרוץ דרך לדור חדש של טיפולי אלצהיימר
● מצרים רוכשת מל"טים מטורקיה, ופוטין שולח מהנדסי טילים למעצר
שיתוף פעולה בינלאומי הוא חלק בלתי נפרד מהמדע. חוקרים תלויים בחוות הדעת של עמיתיהם בעולם כדי להתקדם. אבל כשבעולם האקדמי יש קולות שלתפיסתם נכון ומוסרי "להעניש" חוקרים על העמדות של מדינת המוצא שלהם (כפי שקרה בעבר בחרם ה־BDS), הרי שמחכות לנו כנראה צרות באחת הזירות החשובות לאיתנות הכלכלה הישראלית.
סקר שערכו בדצמבר האחרון האקדמיה הישראלית הצעירה (הפועלת בגיבוי האקדמיה הלאומית למדעים) ואפיק באקדמיה - פורום הפרופסוריות באוניברסיטאות בישראל, וממצאיו מוצגים כעת, מראה שהתהליך השלילי בעיצומו. הסקר, שהשתתפו בו 1,015 חברי סגל בכיר מכל האוניברסיטאות בישראל, מגלה שחוקרים צעירים רבים כבר חווים פגיעה ניכרת בקשרים הבינלאומיים: בביקורים הדדיים, בעבודות המחקר המשותפות וביכולת לגייס ולשמר סטודנטים בינלאומיים. החוקרים לא אופטימים לקראת העתיד. הם צופים פגיעה ניכרת בפרמטרים רבים נוספים, וביניהם היכולת לזכות במענקי מחקר, לפרסם ממצאים בכתבי העת המקצועיים בעולם ולקיים שיתופי פעולה עם חוקרים לא ישראלים.
איומים מהקולגות
"ברגע שקרו האירועים כבר היה לנו ברור שהקשרים האקדמיים של ישראל נפגעו וייפגעו", אומרת פרופ' מירי ימיני, חברת האקדמיה הצעירה הישראלית ופרופסור לסוציולוגיה של החינוך בטכניון, שהובילה את הסקר. "כבר בשבועות הראשונים שמעתי על מישהי ששלחה מאמר לפרסום בתחום הרפואי ואמרו לה 'המאמר הוא על אוכלוסייה ישראלית, וזה לא הזמן לפרסם מאמרים כאלה'. עורך כתב העת כתב לה את זה באופן מפורש.
"גם אצלי היו כמה מקרים. הזמנתי מומחים מכל העולם לקורס בינלאומי שאני עורכת, וכאשר החלה המלחמה ביקשתי שיופיעו בקורס באופן וירטואלי. אחת מהם - וחשוב לציין שזו הייתה רק אחת - אמרה שהיא לא יכולה לשתף פעולה בקורס שנערך תחת הלוגו של הטכניון. היא אמרה 'אני אוהבת אותך, אבל אני מקבלת איומים מהקולגות שלי בבריטניה'".
ימיני מבהירה שהמקרים המפורשים הם מעטים, ורוב הפגיעה היא מאחורי הקלעים. "אם בעוד כמה שנים נמדוד ירידה של 5%-10% בפעילות האקדמית, יהיה לנו קשה מאוד לדעת למה לייחס אותה. בעיקר כשזה מגיע בתקופה שבה ישנו גם קיצוץ בתקציב או איום בקיצוץ בתקציב האקדמיה, תקופה שבה ממילא החוקרים כולם גם חווים אתגרים רגשיים ולוגיסטיים לא קלים".
לפי הסקר, הפגיעה בדיסציפלינות מחקר שונות אינה שווה. "אנחנו רואים פגיעה חמורה יותר בתחומי הרוח והחברה לעומת המדעים המדויקים, ההנדסה והרפואה", אומרת ימיני. "מלכתחילה אנחנו נכנסים למצב הזה עם אי־שוויון בין התחומים. במדעי הטבע חוקרים רבים נמצאים בטופ של תחומם, ובמדעי החברה והרוח - פחות. אלה תחומים שתלויים יותר בשפה, וכשהמחקר מבוצע על אוכלוסייה ישראלית, הוא מוגדר מלכתחילה כנישתי יותר.
"זה לא אומר שאנחנו יכולים לוותר על התחומים האלה. הפגיעה עלולה להתבטא מאוחר יותר בחינוך, בעבודה סוציאלית, בבריאות הנפש ובכל התחומים שכל כך חשובים לחוסן ולהתאוששות של המדינה".
ואם התחושה הייתה שככל שחולף הזמן מאירועי 7 באוקטובר יש מגמת שיפור מול זירת המחקר הבינלאומית, ימיני מבהירה שזה לא המצב.
חוקרות נפגעות יותר
נוסף על הפגיעה בקשרים הבינלאומיים, החוקרים מדווחים, כצפוי, על פגיעה כלכלית, רגשית ופגיעה בחיי היומיום. הפגיעה הקשה ביותר היא כמובן הפגיעה הישירה מהמלחמה, והיא אינה ייחודית לאקדמיה. 11% דיווחו שחברי קבוצות המחקר שלהם נפגעו ישירות מהרג, פציעה או חטיפה של אנשים הקרובים להם.
בתחומים הרגשיים, הכלכליים וחיי היומיום, הפגיעה בחוקרים הצעירים, ובמיוחד אלה ללא משרה קבועה, היא הגדולה ביותר. זה גם לא מפתיע, אבל זה דור החוקרים שאמור לשאת את האקדמיה אל תוך העשורים הבאים.
בקרב חוקרים בשלבים מוקדמים בקריירה, לא רק שהדרישות המקצועיות קשוחות יותר וחוסר הוודאות רב, הם לעתים קרובות מטופלים בילדים קטנים, ולפעמים גם בהורים מבוגרים במקביל. וישנו גם אי־שוויון מגדרי - חוקרות צעירות נפגעו יותר מחוקרים. ההבדלים ניכרים בשלושת המדדים שנבדקו: כלכלי, רגשי וחיי היום יום. "מדע טוב מצריך פניות רגשית ונפשית", אומרת ימיני. "אי-אפשר לעשות מדע טוב כשיש לך רבע שעה בין לבין, או אפילו שעתיים".
על הרקע הזה, מה קרה לרצון לעזוב את ישראל? הסקר מציג ממצא מעניין: בסוף 2022, עמד רצון החוקרים לעזוב (בסולם של 0-10) על 0.9, במרץ 2023 (אחרי הכרזת יריב לוין על הרפורמה המשפטית ותחילת המחאה נגדה) הוא כבר עלה ל־3.4, ועכשיו הוא עומד על 3.3. החוקרים נשאלו גם מה הייתה רמת הרצון שלהם לעזוב לפני 7.10, והציון הממוצע היה 2.92. כלומר, הרצון לעזוב עלה בעקבות הרפורמה, דעך קצת ושוב עלה, אבל לא יותר מאשר בעקבות יוזמות החקיקה.
עם זאת, כשנשאלו אם היו מוכנים לקבל כעת משרה באוניברסיטת עילית לו הייתה מוצעת להם, התשובה הייתה גבוהה יותר, בסביבות 4. זה מעניין משום שאוניברסיטאות העילית היו אלה שהתפרסמו במיוחד בקריאות האנטי-ישראליות ולפעמים אף אנטישמיות המתאפשרות בקמפוסים שלהן. נראה שכאשר משקללים את ההזדמנות הגלומה במשרה כזאת - יוקרה, משאבים, קשרים והאפשרות לעשות מדע ברמה הגבוהה ביותר ולזכות עליו בהכרה בקלות רבה יותר, זו הצעה משתלמת. חלק מהחוקרים גם מעוניינים להביא בהמשך את כל הנכסים הללו חזרה לישראל.
עורכי הסקר לא הסתפקו במיפוי המצב והציעו גם כמה פעולות סיוע אפשריות, וביקשו מהמשיבים לדרג אותן. הסיוע המבוקש ביותר היה מימון לקליטת סטודנטים לתארים מתקדמים (כולל תמריצים לסטודנטים בינלאומיים). כמו כן ביקשו משתתפי הסקר מימון להזמנת אורחים מחו"ל, מימון לפרסום מאמרים בכתבי עת כדי שהם יהיו פתוחים לכולם לקריאה (כתבי עת גובים כסף רב לקריאת המאמר), מימון מחקרים המשתמשים בידע הייחודי של ישראל והכשרה להתמודדות עם תגובות עוינות ולהסברה בזירה הבינלאומית. הצעות כמו פתיחת תארים משותפים עם מוסדות בחו"ל והכשרה בתחום רשתות חברתיות דורגו במקומות נמוכים יותר.
"מדע טוב דורש גם כסף"
"יש גם זווית אופטימית", אומרת ימיני. "אני גדלתי באוקראינה, ושם היה ברור שיהודים צריכים להיות הכי טובים. דוד שלי היה חייב להיות התלמיד הכי טוב בעיר, כי בלימודי רפואה היה מקום רק ליהודי אחד. אני מאמינה שלפחות חלק מהחוקרים ייקחו את האתגר למקום של להיות עוד יותר טובים, כל כך טובים ששום תירוץ לא יספיק כדי לדחות אותנו. לי, כמי שנחשפה בעבר לאנטישמיות, ברור שככה עובד העולם, ועכשיו כולנו נכנסים למצב התודעה הזה. אבל אנחנו חייבים רוח גבית מהממשלה והרגולציה, כי מדע טוב דורש גם כסף".
האם יכול להיות שנקבל חיזוק מסטודנטים יהודים שבורחים מהאנטישמיות בחלק מהקמפוסים?
"אי אפשר לבנות על זה. אי אפשר לעשות מדע שהוא אתני, וממילא ההורים שלהם לא בהכרח ישושו לשלוח אותם ללמוד במדינה שיש בה מלחמה פעילה".