הסדר טיעון ("עסקת טיעון" בלשון העם) דומה במהותו להסכם פשרה במשפט אזרחי. הוא חוסך לכל השותפים בהליך הפלילי את המשאבים הדרושים בניהול משפט (וחוסך עבור עדים את הצורך להעיד), ומצמצם עבורם את הסיכון להפסיד במשפט. למרות שבית המשפט אינו צד לחוזה בין התביעה לנאשם, הכלל שנקבע בבית המשפט העליון הוא, שבית משפט יקיים את הסדר הטיעון אלא אם קיימים טעמים מיוחדים לסטות ממנו. לכן, מחויבת התביעה להסביר לבית המשפט את השיקולים לחתימה על הסדר הטיעון. הסדר הטיעון נחשב לכורח בל יגונה, בשל העומס על מערכת המשפט הישראלית, וכיום השימוש בו רווח מאוד. ההסדר יכול להיעשות בכל שלב של ההליך הפלילי, החל מהגשת כתב האישום ועד לגזירת העונש. לפני החתימה נוהגת הפרקליטות לבקש את עמדת קורבן העבירה ומשפחתו (בייחוד בעבירות אלימות במשפחה, עבירות מין, תאונות דרכים קטלניות ועבירות רצח והריגה) ולשתפם בשיקוליה לעריכת ההסדר.
כתבות
ני"ע
