"מאז שבאתי למרכז ההשקעות דיברו איתי על קיצוצים נרחבים בתקציב. מה לא אמרו, אילו מספרים לא נזרקו. בסוף התקציב רק גדל. בשמונה השנים האחרונות הוא גדל כמעט פי עשרה, מתקציב של 100 מיליון שקל לכמיליארד. כל הממשלות הבינו שאין במדינה קבלן ביצוע טוב יותר ממרכז ההשקעות. גם בגל הקיצוצים שצפוי בתקציב המדינה הקרוב, אני לא רואה מישהו שיקצץ בתקציב מרכז ההשקעות, אולי ההפך: הוא רק יוסיף ויגדל כי האתגרים גדולים".
גם אם תקציב מרכז ההשקעות לא יגדל, אם יתממשו נבואות הזעם וחרב הקיצוצים תונף גם מעליו בנימוק שזה צו השעה ושצריך לצמצם כאן גירעון לאומי של כמעט 40 מיליארד שקל - זה כבר לא יהיה כאב הראש של הדובר, חזי צאיג, מנכ"ל מרכז ההשקעות היוצא. במשך כמעט שמונה שנים הוא הנהיג את מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת, ובימים הקרובים יעביר את השרביט לניצוחו של נחום איצקוביץ'. מינויו של איצקוביץ', מנכ"ל משרד הרווחה, לתפקיד שמפנה צאיג, אושר בממשלה בעיצומה של מערכת הבחירות ועורר סערה - בשל קרבתו לשר התמ"ת היוצא, שלום שמחון.
"מיציתי", אומר צאיג בראיון פרישה בלעדי ל"גלובס". "כבר בקיץ ביקשתי מהשר שמחון לסיים את תפקידי, ובכלל, אני חושב שנכון לקצוב תקופות כהונה במשרות כאלה. עשיתי שתי קדנציות בתפקיד, וזה הספיק לי. יש עוד הרבה דברים מאתגרים אחרים שאפשר לעשות ואני רוצה להתנסות בעוד".
- ומה הכיוון?
"כרגע פסק זמן. לא עושה כלום. אעשה לביתי אבל עם פזילה קלה לסקטור הציבורי, כנראה".
גם הנחה במס חברות וגם מענקים
את החותם העיקרי שלו הטביע צאיג ברפורמה שנעשתה לפני כשנתיים בחוק לעידוד השקעות הון. בתוקף החוק הזה, פועל מרכז ההשקעות ומגיש מענקים והטבות בשורה של מסלולים למפעלים תעשייתיים בפריפריה או בכאלה שמייצאים בשיעור של 25% לפחות מהמחזור. לפי השיפורים שמכניסה הרפורמה בחוק לעידוד השקעות הון, עד 2015 ישלמו חברות מייצאות ממרכז הארץ מס מופחת בשיעור של 12% וחברות שפועלות באזור פיתוח א' ישלמו מס בשיעור של 6% על כל מחזור. למפעלים מייצאים בפריפריה, כך לפי החוק המעודכן, תועמד האפשרות ליהנות מכפל תמריצים: גם הנחות משמעותיות במס החברות וגם גישה למסלול המענקים וההלוואות שמעמידה המדינה.
משרדי האוצר והתמ"ת, שהובילו את השינוי בחוק, טענו כי הוא מתאים לאתגרים הכלכליים העדכניים שניצבים לפני המשק הישראלי. בשני המשרדים האלה סבורים כי הרפורמה מעדכנת את מערך האמצעים של התעשייה הישראלית בבואה להתחרות בשווקים בינלאומיים, וזאת לצד מתן התמריצים המתבקשים לעידוד חדשנות בפריפריה, שיספקו מקומות תעסוקה: "בשנתיים האחרונות התמיכה היא בעיקר בתעשייה שמייצאת", אומר צאיג. "אם קיים מצב שבו פלוני צריך לקבל החלטות משיקול כלכלי ורווחי, הרי אין היגיון שהוא מייצר כאן ואת חומרי הגלם המשמשים אותו בתהליך הייצור הוא מייבא מחו"ל. ההשתתפות שלנו בפעילותו בארץ מהווה מבחינתו גורם שמניע אותו להישאר בישראל. באמצעות הרפורמה הזאת מפעלים רבים נשארו בארץ וחזרו בהם מהכוונה לצאת מפה ולהעתיק פעילות לחו"ל".
- כמה מפעלים?
"לא מעט. זה קורה בימים שבהם חברות רבות, לצד פעילויות הייצור שלהן בארץ, התחילו לעשות הרחבות שונות של פעולות ייצור בחו"ל כדי להתקרב אל שוקי היעד שלהן. עשינו בדיקה, רצינו לבחון בצורה יסודית מה הגורם שמניע אותן לנקוט את המהלכים האלה ובאותן חברות אמרו שסביבת המס המקומית לא ידידותית, שאם יהיו מענקי מדינה ותהיה הורדה בשיעורי המס, הן ישאירו את הפעילות בארץ ואולי אף ירחיבו אותה".
- אז אמרתם כן.
"בתעשייה, בסופו של דבר, העסקים מאוד שמרניים ועם שולי רווח לא גדולים. אנחנו נמצאים במדינה שחשופה לכל תנודה בעולם ולמתרחש בו ובכל זאת - יש לנו גם האילוצים הביטחוניים שיוצרים מציאות מורכבת שעשויה להשפיע על משקיעים. משקיע שיודע שבתמורה להון שהוא מביא לכאן המדינה עומדת מאחוריו - זה מנוע צמיחה. בלי שום ספק".
- והרפורמה הזאת עצרה את הסחף של חברות החוצה?
"היא בלמה אותו ולשם כך היא נועדה. הרפורמה נועדה כדי שישראל תהיה אטרקטיבית יותר להשקעות בעקבות תחרות שהחלה להתפתח במדינות שניסו להיות יותר אטרקטיביות מאיתנו עבור המשקיעים, כמו ארה"ב, מדינות במזרח אירופה ובמזרח הרחוק".
"הלקוחות שלי הם התעשיינים"
אלא שהרפורמה המדוברת ספגה ביקורת קשה מצד המגזר העסקי, שראשיו טענו כי יש בה כדי לעודד את בעלי ההון במקום להזרים את ההון לאלה שבאמת זקוקים לו למען ביסוס פעילות תעשייתית בפריפריה. נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, טען כי בתיקונו, החוק לוקה בחוסר היגיון ובאפליה, מעיד על קיבעון של משרד האוצר ועל רפיסות דעתם של חברי ועדת הכספים שאישרו את התיקון בו - כי הוא מעודד רק עשרות מפעלי תעשייה שמייצאים לחו"ל וזאת על חשבון המגזר העסקי כולו: "עצם העובדה שיש כאן טענות לקיפוח מצד גורמים שונים, יש בה כדי להעיד שכמרכז השקעות עשינו עבודה טובה מאוד. עליי לדאוג ללקוחות שלי, והלקוחות שלי הם התעשיינים. רק תעשיינים", מגיב צאיג.
כן, אבל לא כל התעשיינים מייצאים, בטח לא בשיעורים של 25% מהמחזור והתרומה שלהם למשק הישראלי עדיין משמעותית: הם מייצרים, הם מספקים מקומות עבודה בפריפריה, הם חלק ממנוע הצמיחה.
"הקצאת הכסף מצדנו בשנים האחרונות, והיא שקופה לגמרי, כוללת בשיעורים משמעותיים את החברות הקטנות והבינוניות. 80% מהמענקים של מרכז ההשקעות הופנו לחברות האלה רק במהלך השנה האחרונה. מדובר במענקים במסלולי התעסוקה ובמסלול ההון במטרה לעודד השקעות בסדרי גודל של בין 25 ל-30 מיליון שקל".
- בזכות המענקים וההטבות האלה - הפריפריה הפכה למקום שטוב יותר לחיות בו? היא התקדמה במשהו?
"בהרבה מובנים כן. בעשור האחרון ממשלות ישראל קירבו אותה למרכז, לא רק באמצעות עידוד השקעות מצד חברות בתעשייה, שמעסיקות כעת אלפי עובדים שמרוויחים שכר גבוה של יותר מ-25 אלף שקל ורבים מהם ממשיכים לגור בה. השקעות בתשתיות של כבישים ורכבות קירבו פיזית את הפריפריה למרכז. וכן, יש עוד מה לעשות, אבל אנחנו בהחלט בכיוון הנכון. המעבר הצפוי של צה"ל לנגב הוא גורם דומיננטי שישפיע מאוד על חייהם של תושבי הפריפריה".
"באנו לחברות בלי מנופים ביד"
אחת החזיתות הקשות של צאיג בשנת כהונתו האחרונה במרכז ההשקעות הייתה מול אינטל, שעיקר פעילותה בישראל נעשית בקרית גת. אחרי סדרה של מענקי עתק, בסכום מצטבר של כמעט מיליארד וחצי דולר שהעביר מרכז ההשקעות לחברת הענק האמריקנית מאז 1996, בתמורה לפיתוח פעילותה בארץ, ניסו מרכז ההשקעות ומשרד התמ"ת להכתיב לאינטל תנאים חדשים בתמורה לביצוע השקעה נרחבת נוספת בעיר הדרומית.
כשענקית השבבים ביקשה מענק של כ-600 מיליון שקל כדי להקים את המפעל המתקדם ביותר שלה בעולם בקרית גת, במשרד התמ"ת ובמרכז ההשקעות סימנו לה יעד אחר: את בית שאן. באינטל לא אהבו את התנאי ובסופו של דבר החליטו לבצע את ההשקעה הגדולה באירלנד.
"ההשקעות באינטל השתלמו מאוד למשק", אומר צאיג. "אינטל היא כרטיס הביקור הטוב ביותר שמדינת ישראל יכולה להציג למשקיע שמתלבט אם לבצע כאן השקעה".
- אם כך מדוע הקשחתם עמדות במקרה של הבקשה האחרונה שלהם?
"לא קרה כלום. אינטל החליטה שהיא עושה הרחבה, היא בחנה אפשרויות והחליטה לעשות אותה באירלנד, כי שם יש לה תשתית שאפשרה לה לעשות את ההשקעה המדוברת. אפילו המבנים היו מוכנים. אלה מבנים שעמדו נטושים, בעלות של 1.5 עד 2 מיליארד דולר. אלה תשתיות יקרות. רק תשתית הבינוי שהחברה הקימה בקרית גת עלתה לה יותר ממיליארד דולר. זה הון אדיר. ועם כל אלה, באותה נקודת זמן אינטל הייתה צריכה לקבל החלטה והיא החליטה. בשנתיים הקרובות יהיו בין המדינה לבין אינטל דיונים אינטנסיביים על ההשקעה הבאה של החברה, וסביר להניח שהמדינה תרצה שההשקעה הזאת תיעשה באזור הצפון".
- עם יד על הלב: אינטל לא עלתה למדינת ישראל יותר מדי כסף?
"חברה כמו אינטל לא צריך למדוד במונחים של כמה היא עולה לנו. יש יתרונות גדולים לכך שהיא פועלת בישראל".
- ובכל זאת, בוא נדבר במונחים של רווח והפסד.
"בטווח השנים שבהן היא פועלת כאן, אינטל החזירה למדינת ישראל הרבה מעבר למענקים שהיא קיבלה ממנה, בעיקר באמצעות מסי השכר: 7,500 עובדים שמועסקים בה, ברמות שכר גבוהות, זה מאות מיליונים שהמדינה מכניסה מדי שנה. גם במונחים של רווח והפסד, מדינת ישראל יוצאת נשכרת מזה. צריך להסתכל על כך שאינטל הכניסה לישראל גם תרבות ניהולית שלא נמדדת בכסף, עם סטנדרטים שמתקיימים ומונהגים רק בארה"ב".
נראה עוד סבבים של מענקים שמנים לאינטל בשנים הבאות?
"אני חושב שהמדינה צריכה לייצר נוסחה חדשה למתן תמריצים למגה השקעות במשק, ולהתנות אותם בפריסת ההשקעות לטווחים ארוכים של 10-15 שנים ולא על פני 3 שנים. אם היום תבוא לישראל חברה גדולה עם מגה-השקעה שתבטיח היקפי תעסוקה משמעותיים - הרי שהמדינה תצטרך ללכת לכיוון הזה כי מדובר בהשקעה אסטרטגית עם הרבה מאוד ערך מוסף".
- אינטל הוזכרה בין החברות הכלואות שמבקשות להוציא הון מישראל תוך תשלום מופחת של מס. סקר שנערך באחרונה בקרב חברות שיש להן "הון כלוא" מצביע כי רבות מהן מעדיפות שלא לחלוק אותו עם המדינה. איפה טעיתם?
"סוגיית החברות הכלואות כבר נידונה בעבר, בעת גיבוש הרפורמה בחוק לעידוד השקעות הון, אלא שאז, רשות המסים התנגדה למהלך הזה נחרצות. אני חושב שבעת ההיא היה קל יותר להשיג יותר הסכמות עם חברות בנושא כזה. היינו יכולים לבוא עם המהלך בנושא ההון הכלוא במקביל לרפורמה ולהעמיד לחברות הגדולות חבילה אחת, כך שבמקביל להטבות המס הן היו משקיעות יותר. אלא שבאנו אליהן עם עניין הרווחים הכלואים אחרי הרפורמה, כשאין לנו עוד מנופים ביד".
- אפשר להבין שאתה לא מרוצה.
"אני לא מרוצה, ואף אחד לא מרוצה. לא גבינו מספיק כסף ובהחלט אפשר היה לעשות את זה טוב יותר. אלא שהמנגנון שניהל את זה לא היה מנגנון נכון, משרדי האוצר והתמ"ת היו צריכים לשתף פעולה והיינו צריכים להשיג הכרעות יותר משמעותיות במצב הזה. העובדה שחוק עידוד השקעות הון נתון לשינויים ולתנודות רבות בפרקי זמן קצרים לא יוצרת בהכרח מצב טוב כי מבחינת החברות עצמן יש אי ודאות".
"החרדים עושים עבודה טובה, אין סיבה שלא יעבדו בתעשייה ובמוסדות פיננסיים"
לבא אחריו בתפקיד מנהל מרכז ההשקעות, נחום איצקוביץ', מסמן מנכ"ל מרכז ההשקעות היוצא, חזי צאיג, את המגזר הערבי ואת המגזר החרדי כאוכלוסיות שצריך לשלב בדחיפות במעגל התעסוקה. זאת, תוך שינוי מפת אזורי העדיפות החדשה שאמורה להיקבע במהלך השנה: "עם שינוי המפה, כל התפיסה של מרכז ההשקעות עשויה להשתנות ותינתן העדפה ברורה למקומות שסובלים משיעורי אבטלה גבוהים, דירוג סוציו-אקונומי נמוך ומרוחקים ממרכז הארץ. התמיכה במקומות האלה צריכה להיות פרוגרסיבית, באופן שבמקומות שקיימים בהם פערים גדולים, התמיכה של המדינה תהיה הרבה יותר משמעותית, וזאת, בלי להתעלם גם מיישובים במרכז הארץ וסובלים מבעיות קשות בפני עצמן", אומר.
- אתה מוטרד ממצב התעסוקה במגזר הערבי ובמגזר החרדי?
"פחות מוטרד ממה שהייתי בעבר. נחשפתי לשני המגזרים האלה לא מעט ואני מתרשם שיש שם נכונות לצאת לעבודה. יש במשק לא מעט מעסיקים חרדיים והתפוקות של עובדים מהמגזר הזה לפעמים הרבה יותר גבוהות ממגזרים אחרים. אלה אנשים שבאים לעבוד. הם מקבלים שכר, המקררים שלהם מלאים בכל טוב הארץ והם רוצים לעבוד".
- אז המשק לא מזהה את הפוטנציאל שטמון בהון האנושי הזה?
"החברה הישראלית שמרנית בכל הקשור לקליטת עובדים מהמגזר החרדי, אבל אלה שכן קלטו אותם - לא מוכנים לוותר עליהם. אין סיבה שהאנשים האלה לא יעבדו בתעשייה, בחברות התוכנה, בבנקים ובמוסדות פיננסיים. הם עושים עבודה טובה. זה אחד האתגרים שלהערכתי יעסיקו גם את שר התמ"ת הבא: כיצד להמשיך ולקדם את האוכלוסיות האלה לתוך מעגל העבודה".