עו``ד דוד חודק / צילום: תמר מצפי
ערב יום העצמאות, בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את בקשתם של איש העסקים יגאל (תם) תומר ועו"ד דוד חודק, מבכירי עורכי הדין בישראל, להכריז על דניאל ליבאי, בנו של פרופ' עו"ד דוד ליבאי, כפושט רגל בגין חובות אישייים כלפיהם.
השופט חגי ברנר קבע, בין היתר, כי בקשת השניים מהווה "ניסיון לרתום את העגלה לפני הסוסים". לדבריו, "לא כל מעבר דירה, שינוי כתובת עסקית או סינון שיחה בלתי רצויה לנמען, ייחשבו כמעשה פשיטת רגל, שאם לא כן, עלול להיפתח פתח רחב כרוחבו של אולם לנקיטה בהליכי פשיטת רגל כנגד כל מי שנוהג בדרך זו".
השופט ציין כי לא ברור מדוע המתין חודק מספר חודשים טרם הגשת הבקשה נגד ליבאי: "נושה שממתין למעלה מ-3 חודשים מאז נעשה מעשה פשיטת הרגל של החייב ועד שהוא פונה לבית המשפט, מעיד על עצמו שאין הוא מוצא צורך או הצדקה אמיתיים בהליכי פשיטת רגל נגד החייב".
בחודש שעבר הגישו איש העסקים יגאל תם וחברת חדוד ייעוץ בקשה למתן צו כינסו נכסים ולהכרזה על פשיטת רגל נגד עו"ד דניאל ליבאי. שלשום (ב') נודע כי עו"ד דניאל ליבאי, בנו של שר המשפטים לשעבר, פרופ' (למשפטים) דוד ליבאי, ניצח את עורך הדין הבכיר ואיש העסקים המוכר במערכה המשפטית.
כאמור, בערב יום העצמאות דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב את בקשתם של איש העסקים יגאל (תם) תומר ועו"ד דוד חודק להכריז על עו"ד דניאל ליבאי, בנו של פרופ'-עו"ד דוד ליבאי, כפושט רגל.
בהחלטה נקבע כי הגם שלליבאי הבן יש חוב אישי בהיקף של כ-2 מיליון שקל לחברת חדוד ייעוץ בע"מ שבשליטת עו"ד דוד חודק, לא הוכח כי הוא עשה מעשים המצדיקים את הכרזתו כפושט רגל. באשר לתם-תומר, נקבע כי לא הוכח כלל קיומו של חוב אישי של ליבאי כלפיו.
הבקשה הוגשה על-ידי יגאל (תם) תומר, העוסק בעיקר ביזמות נדל"ן, אשר לטענתו העניק לדניאל ליבאי הלוואה בסך 3 מיליון שקל, שלא הוחזרה; וכן על-ידי חברת חדוד ייעוץ בע"מ, הנמצאת כאמור בשליטת עו"ד חודק, מבכירי עורכי הדין בישראל וראש משרד גרוס-קלינדהנדר-חודק-הלוי-גרינברג.
לפי הנטען, חודק העמיד אף הוא הלוואה לדניאל ליבאי בסך 2 מיליון שקל, בין היתר על רקע היותו עורך דין ובנו של פרופ' ליבאי, כך שחודק לא חשש לרגע כי התמונה שתתגלה במציאות, על מצבו האמיתי של ליבאי הבן ועסקיו - הפוכה לחלוטין.
בבקשה, שהוגשה על-ידי עו"ד מימון אביטן, עלו טענות קשות נגד דניאל ליבאי. בין היתר נטען כי הוא הונה את תומר ואת חודק, הסתמך על ייחוסו המשפחתי ושמו הטוב של אביו, שר משפטים לשעבר ומבכירי המשפטנים בארץ, כדי לקבל הלוואות, שאותן אינו מחזיר.
מהבקשה עלה כי ליבאי מחזיק במניות באשכול חברות, הכולל חברה-אם, חברה-בת וחברות-נכדות, שכל אחת מהן מחזיקה בזכות לביצוע פרויקט תמ"א 38 באזורי ביקוש בתל-אביב (ובנוסף פרויקט אחד בהוד-השרון ופרויקט נוסף ברמת-גן).
החברה-האם באשכול החברות היא אפגרייד מבנים תמ"א 38 בע"מ, שלה חברות-בנות וחברות-נכדות תחת השם סיטי גרופ נדל"ן.
לטענת תם וחודק, ליבאי "מנהל אורח חיים נהנתני וראוותני, מבזבז עשרות אם לא מאות אלפי שקלים בחודש לצרכיו האישיים, מכספי אשכול חברות שהקים העוסק בתחום הנדל"ן, מגלגל חובות בשוק האפור בסכומים גבוהים, וכל יהבו מוטל על סיפוק צרכיו האישיים, תוך שימוש בתוארו כעורך דין ובייחוס המשפחתי שלו". זאת, על-פי הטענה, בשעה שלאשכול החברות שבשליטתו קיימים חובות בסך כולל של לפחות 20 מיליון שקל.
עוד נטען בבקשה להכריז על ליבאי הבן כפושט רגל כי הוא נעלם לתם ולחודק עד להגשת ההליך נגדו, ובין היתר לא השיב לטלפונים, לא ענה למיילים, ונעלם מביתו וממשרדיו. עוד נכתב בבקשה כי "ליבאי נעלם למעשה, אינו מתגורר בכתובת שבה גר ברחוב הירקון 241 בתל-אביב; ליבאי פונה ממשרדי החברות שבשליטתו ברחוב תובל 30 ברמת-גן בשל אי-תשלום דמי שכירות של 3 חודשים; הטלפונים במשרדי החברה אינם מחוברים; ליבאי אינו עונה לשיחות בטלפון הנייד; ולא עונה לשום דרישה/פנייה".
בתגובה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין עמית פינס ואבישי איפרגן ממשרד פישר-בכר-חן-וול-אוריון, שרטט עו"ד ליבאי-הבן תמונה שונה בתכלית, וטען כי ההונאה בפרשה בוצעה על-ידי תם וחודק. לטענתו, הבקשה שהוגשה היא הצעד האחרון במזימתם של חודק ותם להשתלט על נכסי סיטי גרופ ועל יתרת נכסיו.
ליבאי הכחיש את דבר קיומו של חוב אישי כלפי חודק וליבאי, וטען כי בהיעדר חוב אישי שלו כלפיהם, הליך חדלות הפירעון האישי שפתחו נגדו לא נועד אלא להפעלת לחץ בלתי הוגן ומעמיד בסכנה את מפעל חייו, על-מנת להשתלט על עסקיו ולתבוע זכויות שאינן מגיעות להם.
שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, חגי ברנר, קבע כי הגם שלליבאי יש לכאורה חוב אישי, בהיקף 2 מיליון שקל, לחברת חדוד שבבעלות עו"ד חודק, חודק לא הצליח להצביע על "מעשה פשיטת רגל מובהק" שביצע ליבאי בשלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה לצו כינוס.
השופט ברנר ציין כי החוק דורש כי יהיה מדובר במעשה פשיטת רגל "טרי", שבוצע עד 3 חודשים לפני הגשת הבקשה, אך בעוד בא-כוחה של חברת חדוד הצביע על מעשים שבוצעו בשנת 2016, לא עלה בידו להצביע על מעשים כאלה שנעשו לאחר ה-4 בינואר 2017 (המועד שממנו נמנים 3 החודשים טרם הגשת הבקשה).
עוד ציין השופט כי לא ברור מדוע המתין חודק מספר חודשים טרם הגשת הבקשה נגד ליבאי, אם אכן חשש להחזר ההלוואה עקב קריסה כלכלית של ליבאי. לדברי השופט, "נושה שממתין למעלה מ-3 חודשים מאז נעשה מעשה פשיטת הרגל של החייב ועד שהוא פונה לבית המשפט, מעיד על עצמו שאין הוא מוצא צורך או הצדקה אמיתיים בהליכי פשיטת רגל נגד החייב".
עוד קבע השופט כי באשר לתם, זה לא הצליח להוכיח כלל קיום חוב אישי של ליבאי כלפיו, ולכן אין צורך לבחון כלל האם ליבאי עשה מעשה פשיטת רגל כלפיו. השופט קבע כי הטענה לקיומו של חוב בהיקף כ-3 מיליון שקל של ליבאי כלפי תם מתבססת על הסכם הלוואה שנחתם בין חברת סיטי גרופ לתם, אשר ליבאי אינו צד לו ואינו ערב לקיומו - וכבר מטעם זה יש לדחות את בקשתו של תם להכריז על ליבאי כפושט רגל.
בית המשפט דחה את טענתו של תם, שלפיה יש מקום להטיל על ליבאי אחריות אישית לפירעון ההלוואה שנטלה סיטי גרופ, חרף לשונו של ההסכם כי מדובר בהלוואה של החברה ולא של ליבאי. לדברי השופט, "כל זמן שלא ניתן פסק דין כספי נגד ליבאי, המטיל עליו חבות אישית לפי הסכם זה, לא ניתן לקבוע במסגרת בקשה לצו כינוס כי אכן מדובר בחבות אישית שלו".
השופט הוסיף כי "בהיעדר חוב אישי של ליבאי כלפי תומר (תם, א' ל"ו), אין צורך לבחון אם ליבאי עשה מעשה פשיטת רגל כלפיו".
השופט התייחס גם לטענותיהם של חודק ותם, שלפיהן דניאל ליבאי "נעלם" לפני ההליך המשפטי שנפתח נגדו - עזב את בית מגוריו, משרדיו והתבודד - והכול מתוך כוונה להתחמק מנושיו, וקבע כי טענה זו לא הוכחה.
השופט ציין כי ליבאי הסביר לבית המשפט כי עזב את מקום העסקים הרגיל שלו על-פי עצתו של לא אחר מאשר תם עצמו, אשר הציע לו לשכור משרדים במקום אחר - טענה שנתמכה בהקלטה של שיחה שקיים ליבאי עם תם. לטענת ליבאי, הוא עזב את מקום מגוריו בשל סכסוך שכנים.
השופט ברנר כתב בהחלטה כי "לא כל מעבר דירה, שינוי כתובת עסקית או סינון שיחה בלתי רצויה לנמען, ייחשבו כמעשה פשיטת רגל, שאם לא כן, עלול להיפתח פתח רחב כרוחבו של אולם לנקיטה בהליכי פשיטת רגל כנגד כל מי שנוהג בדרך זו".
ברנר הוסיף כי כוונת פקודת פשיטת רגל היא להחיל את עצמה "רק על מי שנוהג בדרך זו של התחמקות מנושים, לאורך זמן, בצורה שיטתית, ומתוך כוונה להכביד על נושיו ולהתחמק מהם".
השופט הוסיף וקבע "כי קיומו של חוב כספי כשלעצמו, אפילו אם הוא מבוסס על פסק דין, לא בהכרח מצדיק מתן צו כינוס, אם לא נלווה לכך מעשה פשיטת רגל", וכי בקשתם של תם וחודק למתן צו כינוס נגד ליבאי, על-מנת להבטיח שוויון בין הנושים של ליבאי, מהווה "ניסיון לרתום את העגלה לפני הסוסים", שכן מינויו של בעל תפקיד בהליכי פשיטת רגל הוא אמצעי ולא מטרה, והוא בר-הפעלה רק במקום שיש עילה למתן צו כינוס - ובמקרה הנוכחי אין עילה.
בית המשפט קבע כי לא עלה בידי חודק ותם להצביע על העדפת נושים שבוצעה טרם הגשת הבקשה, לא עלה בידם להראות כי מדובר בהעדפת נושים אישיים של ליבאי, להבדיל מנושים של חברת סיטי גרופ שבבעלותו, וכי "ככל שמדובר בהעדפת נושים אסורה של חברת סיטי גרופ, הרי שמקומה להתברר בהליכי חדלות פירעון של סיטי גרופ, אם יהיו כאלה, ולא בהליכי חדלות פירעון אישית של ליבאי".
עו"ד מימון אביטן, המייצג את עו"ד דוד חודק ויגאל תם, מסר בתגובה להחלטה כי "על אף שבית המשפט הגיע למסקנה כי חובותיו של ליבאי במיליוני שקלים הפכו לחלוטים (קבועים), ולמעשה ההגנה שלו היא הגנת בדים, ועל אף שאין גם מחלוקת שהוא לא מסוגל לפרוע את חובותיו, בית המשפט לא קיבל את הבקשה - ואנו סבורים כי שגה בהחלטתו, ונערער עליה לבית משפט העליון, בנוסף לצעדים משפטיים מידיים נוספים שיינקטו כנגד ליבאי".