גד סומך / צילום: יוסי כהן
1. בימים אלה הולך ו"מתבשל" עוד שלב באחד הסכסוכים היצריים ביותר במשק הישראלי. וכמו בכל סכסוך, הכול מתחיל ונגמר בכסף, אבל הכול גם אישי, מאוד אישי. בשבועות האחרונים באים והולכים במשרדי בנק לאומי נציגים של משרדי רואי החשבון הבולטים בישראל. המטרה: להציג את מרכולתם לקראת סבב שני של בחירת משרדי רואי החשבון שיעבדו עם הבנק. ההחלטה אמורה להתקבל במהלך 2019. בצדו האחד של הסכסוך נמצא סומך-חייקין KPMG, רואה החשבון הוותיק של הבנק זה עשרות שנים. בצדו האחר נמצא משרד PWC, שמנסה להשיג דריסת רגל בבנק זה תקופה ארוכה ללא הצלחה. בין שני המשרדים יש דם רע משחר הימים. ממש שנאה תהומית, יצרית, גדושה האשמות והכפשות הדדיות. הם ממש, אבל ממש, לא סובלים זה את זה.
גד סומך, האיש שעומד בראש משרד סומך-חייקין, בורח מחשיפה תקשורתית כמו מאש, אבל ידו בכל ויד כל בו, במיוחד בכל הנוגע לבנק לאומי. הוא גם לא בדיוק רואה החשבון הסטנדרטי. הוא סוג של יועץ על ומנטור לשורה ארוכה של בכירים במשק. רשימת לקוחותיו כוללת ארבעה בנקים (לאומי, הפועלים, דיסקונט והבינלאומי), גם אם בשיתוף עם משרדי ראיית חשבון אחרים, שני עיתונים לאורך שנים ("ידיעות אחרונות" ו"הארץ"), "גלובס" (ראו גילוי מלא), מגדל, ועוד ועוד. סומך היה מקורב מאוד לגליה מאור, לשעבר מנכ"לית לאומי, וממשרד ראיית החשבון שלו יצאו רקפת רוסק, היום מנכ"לית לאומי, וסמדר ברבר-צדיק, מנכ"לית הבינלאומי. על-פי הערכות, סומך ליווה את צדיק בינו, בעל השליטה בבנק, לעסקת חייו: רכישת הבינלאומי בנזיד עדשים ממשפחת ספרא, רגע לפני החתימה למכירה דאז לשלמה פיוטרקובסקי ולמנורה. על-פי הערכות, סומך היה גם זה ש"תפר" את עסקת מכירת השליטה של מגדל מידיה של ג'נרלי האיטלקית לידיו של שלמה אליהו. המתחרים שלו טוענים שהוא בפועל האיש החזק בבנק לאומי. בסביבתו, לעומת זאת, אומרים שמייחסים לו כוח מוגזם. מה שבטוח הוא שקשרים אישיים הם תמיד מנוף לכוח וסביר להניח שההיכרות הטובה של סומך עם שתי המנכ"ליות של הבנק לא הזיקה לו או להן.
2. בנק לאומי הסתבך מאוד בסבב הראשון לבחירת משרדי רואה החשבון שיעבדו איתו. ההליך הוליד תביעות, התערבות של רשות ניירות ערך, מכתב ששלח גד סומך ולמעשה פסילת ההחלטה המקורית. תזכורת: הוראות בנק ישראל קובעות שאחת לשלוש שנים לפחות, או בעת סיום תקופת מינויו של רואה החשבון המבקר, תקיים ועדת הביקורת בבנק דיון על אפשרות החלפת רואה חשבון. בבנק לאומי היה זה תהליך אוטומטי שבו נבחרו סומך ו-EY, עד הפרשה עם האמריקאים. בהערת אגב, אפשר לתהות מדוע בכלל צריך שני משרדי רואי חשבון והאם ביקורת משותפת לא מסרבלת את העבודה. בכל מקרה, לסומך-חייקין לא יוחסה שום רשלנות בפרשה, אבל היא דחפה למכרז. לכן, לקראת סוף אוגוסט 2016 החליט בנק לאומי להתחיל בהליך בחירת רואה חשבון מבקר באמצעות ועדת הביקורת של הבנק. הוחלט שחמשת משרדי ראיית החשבון הגדולים בישראל - BDO, דלויט, סומך-חייקין, ארנסט אנד יאנג ו-PWC ייכללו בהליך. בשלב מוקדם הודיע דלויט (משרד בריטמן, אלמגור, זהר ושות') שהוא לא מעוניין להשתתף בהליך בשל עבודת ייעוץ שהם מעניקים לבנק. בתום הדיונים הוגשה המלצה לדירקטוריון על מינוי סומך-חייקין ו-PWC כרואי החשבון של הבנק. אלא מאי, דירקטוריון לאומי החליט משום מה לבקש מוועדת הביקורת לבחון היבטים נוספים ולהתייחס לשאלות נוספות שהועלו על-ידי הדירקטורים. בהתחלה הוגשה המלצה למינוי EY ו-BDO, שגם לא אושרה, ובסוף התהליך והפליק-פלאקים, הוחלט לחזור באורח מפתיע ודי מוזר למצב הקיים: סומך-חייקין ו-EY.
בתווך היה אירוע חסר תקדים: סומך-חייקין הגיש לוועדת הביקורת ולדירקטוריון מכתב שעיקריו בלבד נחשפו בדיווחי הבנק. למעשה, מדובר בהטלת וטו על PWC. סומך כתב שהוא מעדיף לשמש כרואי החשבון של הבנק לבד, אבל המשרד יהיה מוכן לקיים ביקורת משותפת עם משרד אחר "ובלבד שלמשרד כזה יש את הניסיון ואת היכולת המקצועית הנדרשים והוא יכול ומסוגל לשאת באחריות הכבדה הכרוכה בכך". ועם מי גד סומך מוכן לעבוד? כמובן, עם EY, דלויט ו-BDO. רק לא עם PWC. במשתמע, סומך חושב שאין להם הניסיון והיכולת המקצועית ברמה הנדרשת לביקורת בנקים.
עם כל הכבוד לסומך וליכולת המקצועית שלו, לטעמי זו דרישה בעייתית. בסופו של דבר, סומך הוא ספק שירותים של הבנק, שירותי ראיית חשבון. אם הבנק החליט שהוא צריך לעבוד עם ספק אחר, הוא לא יכול להציב אולטימטום או וטו נגד הספק השני. שיחליט: לעבוד איתו לפי החלטת הבנק או לא לעבוד עם הבנק בכלל. ייתכן שסומך מרמז לכך שההיסטוריה של PWC עם בנקים היא לא מחמיאה (בנק למסחר), אבל גם לסומך עצמו יש כמה דברים לא מחמיאים כמו פירמידת בזק-אלוביץ' ועוד. כל משרד ראיית חשבון והפאשלות שלו. ההתנהלות הזאת, כאשר ברקע נמצאת היכרותו עם רקפת רוסק עמינח, היא לא תקינה בעיניי ורק מחזקת את הטענות על הכוח הרב שצבר במסדרונות לאומי.
בראייתם של אנשי סומך-חייקין, לא מדובר בהטלת וטו על PWC אלא באי-רצון לקחת סיכונים - ל-PWC אין ניסיון בענף הבנקאות הישראלי, ובביקורת משותפת כל משרד אחראי גם לאיכות העבודה של המשרד האחר.
3. המכתב של סומך לא היה סוף פסוק בזמנו. נודע לי שבמקביל למכתבו של סומך, שלח אחד הדירקטורים מכתב דומה, בן 16 עמודים, נגד PWC ובעד סומך-חייקין. מדובר בסאמר חאג' יחיא, ששמו הוזכר כמועמד ליו"ר לאומי הבא, עם סיום כהונתו של דוד ברודט. שאלתי את חאג' יחיא לפשר המכתב ואם הוא מעיד על הזיקה שלו לגד סומך. בנוגע לשאלה הראשונה, חאג' יחיא אישר למעשה את שליחת המכתב. "אני מנוע על-פי חוק מלהתייחס לנושאים הנדונים בישיבות הדירקטוריון". לגבי הקשר האפשרי שלו עם סומך-חייקין, הוא הכחיש מכל וכול: "אין לי, ומעולם לא הייתה לי, זיקה כלשהי או קשר כלשהו עם KPMG, בכלל, או עם רו"ח סומך, בפרט, מלבד העובדה שהפירמה היא המבקר החיצוני בחברות שאני מכהן בהן כדירקטור - כפי שהיא פועלת בעוד עשרות או מאות חברות במשק הישראלי. את ההתמחות שלי בראיית חשבון עשיתי במשרד דלויט, ואת ההתמחות שלי במשפטים עשיתי במשרד הרצוג, פוקס, נאמן. מיד אחר כך נסעתי ללימודי הדוקטורט שלי ב-MIT, שם הייתי יותר מ-15 שנה, כולל סגן נשיא בפידלטי. בכל הקריירה הזו, לא הזדמן לי שום קשר עם רו"ח סומך או עם KPMG. בניתי את דרכי האקדמית והמקצועית בעשר אצבעותיי, ומעולם לא ביקשתי וגם לא נדרשתי לבקש עזרה או חסד מאף אחד". בנוגע לתהליך הבחירה הנוכחי של רואי החשבון, אמר: "אינני חבר בוועדת הביקורת של בנק לאומי שדנה בתקופה זו בעניין מינוי רואי החשבון של הבנק ותמליץ לאסיפה הכללית על כך, ולכן אין לי ולא תהיה לי כל נגיעה לעניין, ובכלל, ולפירמת KPMG בפרט".
על מועמדתו ליו"ר לאומי אמר: "מחמיא לי שאתה מתייחס אליי כמועמד ליו"ר הבנק, אבל האמת היא שתהליך בחירת היו"ר טרם החל, ולכן גם מן הסתם אין מועמדים... התערבות פירמת רואה החשבון המבקר החיצוני בתהליך אסורה".
4. סבב שני יצא כאמור לדרך. בנק ישראל, שדעתו לא הייתה נוחה מהתהליך הקודם (למעשה, הוא פסל בנימוס את ההליך), מצפה באופן בלתי רשמי לשינוי בתוצאות המכרז. חזרה על אותה תוצאה תיראה רע, כניעה לתכתיבים של סומך - ולכן זה אחד המבחנים החשובים של דירקטוריון והנהלת לאומי, שכנראה נזהרים בכבודו של רואה החשבון הוותיק שלהם.
המאבק הבא יהיה על יו"ר לאומי, וזה יהיה חתיכת קרב. סאמר חאג' יחיא דיבר על התערבות אסורה של גורמים כאלה או אחרים במינוי. אני בטוח שזו תגובה מהשפה אל החוץ. שום מינוי ברמה הזו איננו נקי מבחישות ולחישות - לא בלאומי ולא בשום חברה אחרת. זו הסיבה שד"ר יורם טורבוביץ' לא נבחר לדירקטוריון לאומי, ולא הטענות נגדו על קשרים עם אנשי עסקים. הדומיננטיות והדעתנות של טורבוביץ' הפריעה לפלוני/ת-אלמוני/ת. זה הרי תמיד אישי ותמיד מאבק על כוח והגמוניה שמביאים בתורם כסף וקשרים.
גילוי מלא: סומך-חייקין KPMG הוא משרד רואי החשבון של חברת מוניטין בעלת השליטה ב"גלובס".