שופט העליון יצחק עמית / צילום: ליאור מזרחי
בעל עסק לא יוכל לקזז הפסדים באמצעות מכירת השקעתו הכושלת בחברה-בת לחברה-אחות שבבעלותו; מכירה כזו, שנועדה רק לצורכי מס, תיחשב ל"עסקה מלאכותית" - כך פסק ביום שני בית המשפט העליון, שהפך על פיה את החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בפסק דינו המפורסם בעניין "ידין סגל". בכך קיבל בית המשפט העליון את ערעור רשות המסים על פסיקת המחוזי.
לקבלת הערעור צפויות להיות השלכות מרחיקות לכת. זאת, לאחר שבשנתיים האחרונות קיוו בעלי עסקים רבים כי התוצאה ההפוכה והמקלה שאליה הגיע לפני כשנתיים בית המשפט המחוזי תיוותר על כנה, באופן שיקל עליהם לבצע קיזוז הפסדים ולהפחית את תשלום המס שבו הם יחויבו.
מכירה לצורכי מס בלבד
המקרה שהוליד את הפסיקות ההפוכות במחוזי ובעליון נוגע לעניינה של החברה המשפחתית "סומת מבנים ופיתוח", בבעלותו של איש העסקים ידין סגל. "סומת מבנים ופיתוח" מכרה את השקעתה באחת מהחברות-הבנות שלה, שלימים התבררה כחברה כושלת ומפסידה, לחברה-אחות ריקה וחסרת פעילות.
סגל ביקש לקזז את ההפסד ההוני שנוצר כתוצאה ממכירת החברה-הבת המפסידה לחברה-האחות, כנגד רווח הון שנוצר לו אישית ממימוש השקעה רווחית בעסקה אחרת שביצע. מכיוון שחברת "סומת מבנים ופיתוח" היא חברה משפחתית, רווחיה והפסדיה משויכים לצורכי מס לבעל המניות היחיד. לפיכך, באמצעות קיזוז ההפסדים מהמכירה ביקש סגל לחסוך לעצמו מס בגובה של 10 מיליון שקל.
אלא שלפי פקודת מס הכנסה, פקיד השומה רשאי להתעלם מעסקה שהנישום לא היה מבצע אלמלא הייתה מיטיבה את מצבו מבחינת דיני המס. ואכן, פקיד השומה טען כי אין לאפשר את קיזוז ההפסד ממכירת החברה-הבת לחברה-האחות. זאת, לפי קביעתו כי המכירה לחברה-אחות ריקה מתוכן היא "עסקה מלאכותית", שכל תכליתה לאפשר את קיזוז הפסד ההון מהחברה-הבת הכושלת כנגד רווח ההון מההשקעה הרווחית האחרת שביצע סגל.
מניעת כינוס נכסים
לאור התנגדות סגל להכרעת פקיד השומה בעניינו, הגיע העניין לבית המשפט המחוזי. לפני שנתיים ניתן על-ידי שופט בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, ד"ר אחיקם סטולר, פסק הדין המכונה "פסק דין ידין סגל", שנחשב בעיני רואי חשבון ויועצי מס כפורץ דרך. בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי את טענותיו של סגל וקבע כי פעולת המכירה של החברה-הבת הכושלת לחברה-האחות אינה בבחינת עסקה מלאכותית. זאת, לפי קביעת השופט סטולר כי מאחר שהיה טעם מסחרי יסודי בביצוע המכירה - יש חשש מכך שהבנק שמימן את ההשקעה בחברה-הבת הכושלת ידרוש כינוס נכסים.
השופט סטולר אף הגדיל לעשות וקבע כי מכיוון שההשקעה של חברת "סומת מבנים ופיתוח" בחברה-הבת אכן ירדה לטמיון, וערכה הוא אפסי, אזי הפסדים אלה היו ראויים להכרה לצורכי מס אף ללא תלות בביצוע מכירת החברה לחברה-האחות.
איום הכינוס אינו ממשי
אלא שכעת מתברר כי השמחה מפסיקת המחוזי שדחתה את עמדת רשות המסים, הייתה מוקדמת מידי. ערעור שהגישה הרשות לבית המשפט העליון, התקבל. שופט העליון יצחק עמית, שאליו הצטרפו השופטים ענת ברון וג'ורג' קרא, קבעו כי עסקת המכירה של החברה-הבת הכושלת לחברה-האחות היא עסקה מלאכותית שנועדה רק כדי לחסוך במס.
ראשית קבע העליון כי המחוזי שגה כשמצא טעם מסחרי בעסקת העברת המניות של החברה-הבת הכושלת לחברה-האחות. אותו טעם מסחרי - ששכנע את המחוזי לקבוע כי עסקת המכירה אינה מלאכותית, אך נמצא כלא מוצדק בעליון - מבוסס על טענת סגל בנוגע לבנק שהעניק לו ערבויות לצורך ההשקעה בחברה-הבת הכושלת. לפי טענת סגל, הבנק איים לממש את הערבויות שהוא העמיד לו ולמנות כונס נכסים לחברת "סומת מבנים ופיתוח".
אלא שסגל הציג רק מכתב התראה אחד שקיבל מהבנק בקשר לכוונתו למנות כונס נכסים, מה שהוביל את עמית לקבוע כי לא היה איום ממשי כי יתמנה כונס נכסים ל"סומת" שהצדיק את מכירת החברה-הבת לחברה-האחות. "בשונה מבית משפט המחוזי, מסופקני אם אומנם באותה שעה ריחף איום ממשי על כינוס נכסיה של חברת סומת", קבע עמית. "לא הונחה תשתית ראייתית של ממש לטענה כי בשל ערבותה של סומת לבנק, היא עמדה בסכנה כי הבנק יפעל למימוש הערבות בתובענה כספית שבמסגרתה יתמנה כונס נכסים על נכסיה, ואלה יימכרו על ידו".
עסקה מהירה במחיר תמוה
אולם השופט עמית לא הסתפק בכך, והעלה "תהיות נוספות לגבי כנות העסקה" של מכירת החברה-הבת הכושלת לחברה-אחות - תהיות שעשויות לשמש גם בעלי עסקים נוספים המתלבטים אם המהלך שהם מתכננים ייפול לתוך ההגדרה של "עסקה מלאכותית" אם לאו.
תהייה אחת של השופט עמית נגעה לכך ש"לא ברור כיצד נקבע מחיר העסקה ומה הוא משקף". לדבריו, החברה-הבת נמכרה בסכום של 150 אלף דולר לחברה-האחות, אבל חובותיה עלו בהרבה על נכסיה, ולכל היותר היא הייתה שווה אפס. "אם כך", קבע עמית, "לא ברור כיצד נקבע מחיר העסקה, מה הוא משקף, ועבור מה שילמה החברה-האחות".
תהייה נוספת שהעלה השופט עמית נוגעת למהירות שבה התבצעה עסקת המכירה, ממש בסמוך לסוף שנת הכספים 2005. "החיפזון בהשלמת העסקה מעורר תהייה", קבע. "רואה החשבון של סגל וחברת סומת העיד כי הייתה דחיפות להעביר את המניות (של החברה-הבת לחברה-האחות). בהילות זו, בפרק זמן של ימים ספורים, אינה מובנת, שכן הסדרת נושא המימון נמשך עוד חודשים ארוכים".
השופט עמית אף רמז כי מנגד, "אם העסקה הייתה מתעכבת עוד ימים ספורים ונדחית לשנת המס 2006, מסתבר שהפסד ההון (מהעסקה, מ' ב') לא היה מועיל לסגל לצורך קיזוז הרווח".
כל אלה הובילו את בית המשפט העליון למסקנה כי מדובר בעסקה מלאכותית שנועדה רק לצורכי חיסכון מס. השופט עמית הבהיר כי "לצורך הדיון בשאלה אם מדובר בעסקה מלאכותית, חשובים עוד יותר המאפיינים של זהות הצדדים לעסקה, סמיכות הזמנים להפסד ההון והתאמת הסכומים של ההפסד הנטען ורווח ההון".
באשר לזהות הצדדים לעסקה - השופט עמית ציין כי כי סגל חתום על העסקה הן כמוכר הן כקונה. "המכירה והרכישה נעשו באמצעות חברות שבפועל הן בבעלותו המלאה של סגל, וסומת היא חברה משפחתית, שעליה נאמר כי היא 'יצור כלאיים לצורכי מס, המצוי בתפר שבין חברה ליחיד'", קבע.
באשר לסמיכות הזמנים להפסד ההון - ציין עמית כי "סומת מכרה את מניות החברה-הבת לחברה-האחות לקראת סוף שנת המס, כשבועיים לאחר שצמח לסגל רווח הון בעסקה אחרת".
באשר להתאמת הסכומים של ההפסד הנטען ורווח ההון - עמית ציין כי "הפסד ההון הנטען בעסקת מכירת החברה-הבת לחברה-האחות חופף כמעט במלואו לרווח ההון בעסקה אחרת שנעשתה בסמוך אליה".
לסיום קבע העליון כי "בנסיבות אלה, בחינת העסקה כמכלול מחזקת את המסקנה כי מטרתה העיקרית של העסקת היא הפחתת נטל המס המוטל על סגל". לפיכך, נקבע כי העסקה היא מלאכותית, וכי סגל לא יכול לקזז את הפסדיו מהעסקה מרווח ההון שנוצר לו בעסקה אחרת.
תגובה: "תערבות בוטה של רשות המסים והעליון בחשיבה עסקית. התוצאה לא ראויה, על המחוקק להתערב"
בא-כוחם של ידין סגל וחברת סומת, עו"ד רו"ח רמי אריה, מסר בתגובה: "פסק הדין שבו קיבל בית המשפט העליון את ערעור רשות המסים בעניין ידין סגל, ממחיש את ההחמרה במדיניות רשות המסים, אשר אליה הצטרף בית המשפט העליון, בהכרה בהפסדים עסקים לרבות הפסדי הון, לצורכי מס.
"בהתאם למדיניות מחמירה זו, לא יוכרו הפסדים הוניים מנכסים, כמו ההפסד בסך של 11 מיליון שקל שנגרם לידין סגל, אלא אם הם מומשו בפועל, והנכס נמכר, או אם ידין סגל יוכרז כפושט רגל.
"בעלי עסקים רבים מפסידים הון רב בעסקים שלא צלחו בתחומי עיסוק רבים. המשמעות של פסק הדין היא שההפסדים שלהם לא יוכרו למס, אלא אם ימכרו את העסק או ייכנסו לפשיטת רגל. התוצאה היא שככל שבאותה שנת מס יש לבעל העסק עסקים מרוויחים ועסקים מפסידים, כך שבסופה של אותה שנה אין לו רווח או שהרווח נמוך נטו, הוא ייאלץ לשלם מסים על מלוא הרווחים ברוטו, תוך התעלמות מההפסדים כאילו לא היו.
"קשה לקבל התערבות בוטה של רשות המסים ושל בית המשפט העליון בתהליכים וחשיבה עסקית, המאלצת בעלי העסקים למכור את העסקים המפסידים שלהם או להיכנס להליכי פשיטת רגל. מדובר בתוצאה לא ראויה ולא נכונה מבחינת המשק העסקי בישראל, ודרושה התערבות דחופה של ארגוני העצמאים והתאחדויות החברות, כדי להביא לשינוי חקיקתי ברור, שיביא להכרה בהפסדים עסקיים או הוניים, שפגעו בתזרים המזומנים הכללי של העוסק, לצורכי מס, ולא לפגוע עוד בעסק על-ידי חיובו בתשלומי במס בגין רווחיו ברוטו בלי הכרה בהפסדיו".