גונן אוסישקין, מנכ"ל אל על / צילום: סיון פרג'
מנכ"ל אל על, גונן אוסישקין, במכתב לעובדים: הסיוע מהמדינה הוא קריטי לחברה, ועדיין אין פריצת דרך. "כל יום שחולף מחריף את מצבנו. אנו מתקרבים לנקודה בה המדינה חייבת להחליט האם היא רוצה חברת תעופה לאומית, או שהיא סבורה כי הביטחון התעופתי איננו מרכיב חשוב ומשמעותי בביטחון הלאומי", כותב אוסישקין לעובדים ומפרט את טיסות השבת הישראלים שהחברה מבצעת לאחרונה, בין היתר לאוסטרליה ולפרו, כהוכחה "עד כמה קריטי שתהיה לישראל חברת תעופה לאומית, בלעדיה ישראל עלולה להפוך לאי במצור".
אוסישקין אומנם משתמש במילים "חברה לאומית", אלא שאל על איננה חברה בבעלות המדינה מאז 2005, למעט "מניית הזהב" שבה מחזיקה המדינה והמעידה על מעמדה של אל על כנס אסטרטגי.
מנכ"ל אל על מתייחס להכנסות החברה שנעצרו כמעט לחלוטין, בין היתר עם הנחיות המדינה וסגירת הגבולות המוקדמת יחסית - מכאן שאל על נשאבה למשבר הרבה לפני חברות אחרות.
אוסישקין התייחס לאנשי אל על הנמצאים בחל"ת (יותר מ-85% מהעובדים). "יש לנו תוכנית אותה הגשנו לאוצר, לפיה נוכל לעמוד באתגר ולהצעיד את אל על לעבר עתיד יציב ובטוח. התוכנית מבטיחה אל על יעילה הרבה יותר, מדויקת יותר עם התאמות תפעוליות, כך שתוכל להתמודד עם התחרות ועם הנזקים הכלכליים שגורם משבר הקורונה".
"התוכנית שהגשנו תאפשר למדינה לקבל החלטה על סיוע מיידי לאל על", כתב אוסישקין לעובדים והוסיף: "אין דרך לצאת מהמשבר הזה ללא צעדים והחלטות כואבות. עת למנהיגות ואחריות של ראשי המדינה, מנהיגי העובדים ושל הנהלת אל על. בפני הממשלה עומדות שתי חלופות: קריסה של החברה ועמה אובדן תרומה של 2.5 מיליארד שקל לתל"ג, ניסיון מקצועי וקשרים מסחריים. אובדן זכויות טיסה שלקח שנים לצבור ובעיקר העלויות הכבדות שנמדדות במליארדי דולרים רק כדי לשחזר את צי המטוסים ולהגיע בסופו של תהליך מסוכן ליכולת דומה לזו הקיימת היום; החלופה השנייה היא הלוואת מדינה בהיקף של 200-300 מיליון דולר, שתאפשר לאל על להתאושש ולחזור במהירות לפעילות סדירה".
הוועד: ההנהלה דחתה מתווה לחיסכון של 750 מיליון דולר; כוונותיה אינן טהורות
ועד עובדי אל על טוען כי הוא הציג להנהלה מתווה המשקף חיסכון של 750 מיליון דולר על פני חמש שנים, אולם תוכנית זו נדחתה על-ידי ההנהלה. נציגי הוועד, שרון בן יצחק ועמית אליהו, אמרו בשיחה עם "גלובס" כי במסגרת דיונים הנערכים בין נציגי עובדי החברה, המלווים בפרופ' ירון זליכה, ובין נציגי ההנהלה, התבקשו העובדים להציג מתווה התייעלות, כשברקע ברור לשני הצדדים כי מתווה התייעלות הוא תנאי לקבלת הלוואה מהמדינה. אל על מבקשת הלוואה בהיקף של 200-300 מיליון דולר ל-15 שנים.
לטענת נציגי הוועד, הם הציגו כאמור להנהלה מתווה לחיסכון בהיקף של 750 מיליון דולר על פני 5 שנים. ההצעה כוללת צמצום כוח-אדם של כ-1,500 עובדים קבועים וזמניים, הפחתת שכר כללית בשיעור של 5% לכלל העובדים - בשכר הטייסים מדובר בהפחתה של 20%-30%.
העובדים טוענים כי הסכימו לוותר על כרטיסי טיסה שהם מקבלים כבונוס, הן במתכונת של תשלום 50% מהכרטיס או בתשלום של מיסי נמל בלבד עבוד כרטיס סטנד ביי. לפי הוועד, מדובר בהטבה ששווה 10 מיליון דולר בשנה.
העובדים מציעים גם לוותר על שי לחגים למשך חמש שנים (מדובר ב-300-400 שקל לעובד מדי חג) ועל אירועי רווחה. סעיף אחר שהציע הוועד מתייחס לוויתור על קביעויות לעובדים זמניים (מדי שנה אמורה אל על לאפשר למכסה מסוימת של עובדים זמניים להפוך לקבועים).
לטענת הוועד, ההנהלה דחתה את ההצעה, והיא "מכוונת למקום אחר, לרבות שינוי הרכבי העובדים ואופן העבודה באל על, כולל שימוש במיקור חוץ. בעלי החברה לא מציאותי, ויש פה ניצול מיני של המצב לטובת שינוי הסכם העבודה".
יצוין כי מבחינת אל על, הזרמת כסף מיידי לתזרים של החברה הוא בבחינת "חבל הצלה" להמשך פעילות ולמניעת קריסה של החברה - תרחיש שככל שעובר הזמן איננו דמיוני. ההטבות שמציגים העובדים אינן משקפות הזרמה מיידית של כספים אלא התייעלות ארוכת-טווח, אם כי לא מבוטלת כלל.
נזכיר כי באל על עובדים יותר מ-6,300 עובדים - מספר גבוה מאוד ביחד לצי שלה הכולל 44 מטוסים וביחס לחברות תעופה אחרות בעלות צי מטוסים בהיקף דומה. העובדים מאוגדים בהסכמי עבודה עוד מהימים שבהם אל על הייתה בבעלות המדינה, ומבחינת אל על כנראה שמשבר הקורונה מייצר הזדמנות להתנער מהסכמים אלה תחת צו השעה.
העובדים טוענים כי מספרם אינו חריג. לדבריהם, "יש שוליים - אבל לא במספרים שההנהלה מכוונת אליהם. 4,000 מהעובדים הם בהשלמת שכר. להנהלה יש כוונות לא טהורות לחסל מחלקות שלמות ולשנות את המבנה של כל החברה, וזאת דרך מהלכים חד-צדדיים שיפגעו בחברה. אנחנו מרגישים שבעלי החברה לא נכנסים מתחת לאלונקה על-מנת להציל את אל על ,כי ההנהלה מתנהגת בחוסר תום-לב".