ניר קפלן, מייסד ובעלים של קרקס פלורנטין / צילום: איל יצהר, גלובס
משבר הקורונה תפס את קרקס פלורנטין בתנופה של מופע חדש "קרנבל בקרקס". "הרגשנו שעצוב במדינה והחלטנו להקים מופע שיעשה טוב לאנשים. הבאנו 20 אמנים מכל העולם, השקענו את כל הכסף שלנו במופע, בשיווק ובפרסום. מתוך 55 מופעים הספקנו להרים 7 ואז נכנסו הנחיות שהגבילו את מספר האנשים בקהל. יצא שבארבעה המופעים האחרונים היינו 20 אנשים על הבמה מול 15 איש בקהל", מספר ניר קפלן, מייסד ומנהל תיאטרון קרקס פלורנטין.
קרקס פלורנטין הוקם ב-2002 בבית הספר רוגוזין בשכונת פלורנטין. קצת אחרי שניר קפלן חזר מלימודי אמנות הקרקס ותיאטרון בצרפת. לפני 14 שנה העתיק הקרקס את מקום מושבו לכפר הירוק. קרקס פלורנטין מציע מופעים, אירועים פרטיים, חוגים, קייטנות וסדנאות לעולם העסקי.
הזירה
השוק הישראלי: "חוץ מזה שהקהל הישראלי חסר סבלנות, הוא קהל טוב כמו כל קהל אחר. אחרי שהוא נכנס עצבני למופע ויוצא מאושר הוא אסיר תודה. אז זה קהל טוב. הילדים משתנים והשתנו עם השנים. הילדים של היום נבונים וחכמים, זה דור של מסכים ושל טיקטוק עם חלומות להיות כוכבים בתוכניות ריאליטי, מגיעים אלינו ילדים מוכשרים שלמדו לרקוד סטפס לבד ביוטיוב. הילדים של היום רוצים לזוז. באים אלינו לחוגים ואפילו יש לנו קבוצת נשים שבאות לחוג בקטע של חיטוב הגוף".
המתחרים: "יש כמה גופים באמנות הקרקס בצפון ובדרום. הייתה בינינו תחרות אבל נוצרה סינרגיה וקהילה בעקבות הקורונה כי כולנו פועלים בתחום איזוטרי שנתקל באין סוף בירוקרטיה. למשל בסוגיה של ביטוח וכיבוי אש, זה תחום מסוכן וזה שונה לגמרי מתיאטרון בהיבט העלויות שהן גבוהות בהרבה, יש עוד סוגיות כמו נושא הרישיון והאם אוהל של קרקס הוא מבנה קבוע או ארעי, לא שזה משנה כי ארנונה אנחנו משלמים במלואה. איפה שאפשר להקשות על התחום, מקשים. המתחרים הם גם מחוץ לעולמות הקרקס ולמעשה כל מי שמציע הצגות, קייטנות או חוגים שמתחרים על הזמן של הילדים".
החיים עצמם: "מאז מרץ נעצרה הפעילות. היו לנו 55 מופעים ביומן לפורים, הבאנו לישראל 20 אמנים מחו"ל, שילמנו עבורם 15 אלף שקל אגרות למשרד הפנים, שילמנו עשרות אלפי שקלים על האירוח שלהם והטיסות. הם הגיעו לישראל, הספקנו לקיים שבע הופעות ואז נכנסה הקורונה והפאניקה הייתה בשיאה. האמנים נתקעו פה בארץ. ישן אצלי בדירה טיטו מדינה, ליצן מספרד שהיה היסטרי. כל לילה היה מעיר אותי מהפחד שהוא לא יוכל לחזור למשפחה שלו. בסופו של דבר כולם עזבו אחרי עשרה ימים. את האגרות ששילמתי עליהם לא קיבלתי חזרה. במקום שיתמכו בנו - לוקחים לנו. כבר חודשיים שאומרים לי שזה בבדיקה מול משרד האוצר. זה כסף שנוכל לשלם לאנשים שצריכים לקנות בזה אוכל.
"כל ההזמנות וכל האירועים לחברות בוטלו. הכנסה של הרבה כסף ירדה לטמיון יחד עם ההשקעה. אחרי כן אמרו שנוכל לפתוח ב-1 ביוני ואז ב-14 ביוני, החזרנו את העובדים מחל"ת, הצלחנו למלא את היומן שוב ואז בדיוק לפני שבוע שוב סגרו אותנו מהיום למחר. שוב ביטולים והפעם אין תאריך יעד. פתחנו קייטנות והייתה אי בהירות עד הרגע האחרון. הצלחנו להגיע ל15% מהכמות שיש באופן רגיל. כל יום סוגרים, כל יום יש תקנות חדשות וכלום לא ברור. לא הבנו למה סגרו לנו את האפשרות לאירועים של 50 איש, אנחנו קרקס שיכול להכיל 600 איש, 50 איש נוכל להעמיד במרחק 10 מטר זה מזה, המקום פתוח ומאוורר, אבל אמרו שלא.
"ברים בתל אביב שאנשים יושבים אחד על השני כן, וזה לא. אין הגיון. הבעיה השנייה היא שהמדינה לא נותנת כלום. סגרתם אותי, בסדר אבל תנו לי מוצא. קיבלתי בתור בעל שליטה, 10,000 שקל לארבע חודשים. חווינו ירידה של 80% בפעילות הסכום הזה לא מכסה את ההוצאות הקבועות, היה אמור להיכנס עוד סכום אבל הוא לא נכנס. קיבלנו פטור מארנונה לשלושה חודשים זה היה הדבר היחיד שהיה מסודר. מתחיל להיות מאוד קשה. מבטיחים ואומרים שהבירוקרטיה תוסר, אבל בפועל זה לא קורה. מאיפה אני אמור לשלם את ההוצאות, שלא לדבר על ההפסדים? אם אני פותח מחר אני עבריין ויש לי לכלכל משפחה ועובדים. כל הסגירות מהרגע להרגע ובלי הודעה מראש, זורקים אותנו לריב עם הלקוחות. כל השנים שילמתי מיליוני שקלים של מסים, ואין סיוע ואין מתווה. אי הוודאות בתחום שלנו זה נורא. זו מלחמת התשה פנימית יותר קשה מהמחלה".
מהלך שיווקי שאתה גאה בו: "הקייטנות. אנשים באים מחשיפה בבתי ספר ומפרסום בפייסבוק ובעיקר מפה לאוזן. גידלנו דורות של ילדים שהתחילו פה בגיל 6 ועכשיו הם בצבא ומובילים את הקייטנות בעצמם".
מהלך שיווקי שהיית רוצה למחוק: "ניסינו לעשות שותפות עם זאפה לפני שנה למופעים באמפי לייב בראשון, היה שם בלגן וסגרו את אירועי הלילה והפסדנו הרבה כסף על זה".
מה שקורה עכשיו: "אחרי ששיגעו אותנו עם לפתוח ולסגור החלטנו שלא נפתח שוב מופעים כי אני יודע שזה יקרה שוב. היו פניות עסקיות בתחילת הקיץ גם לאירוע ענק של חברה גדולה, גם זה לא יקרה. לי זה נראה הזוי, אני מרגיש שלא מתנהלים נכון ושבקרוב משהו יתפוצץ לנו בפנים. אנשים מתקשרים ורוצים לתרום לנו. זה נורא מחמם את הלב. אבל אנחנו לא אנשים של תרומות ועבדנו כל החיים שלנו. בשבת הקרובה החלטנו לקיים גראז' סייל של תלבושות מקצועיות, של אביזרים, חלקי תפאורה, מכונות מזון שאנשים יוכלו לתמוך ולקבל חתיכה מהקרקס ולשלם כאוות נפשם".
פוליטי
בתחום הזה חווה קפלן בעיקר אכזבה עמוקה. "אין ממשלה ואין ריבון. לא מדברים אתנו בצורה ברורה, הכול מונחת מהיום למחר. ההתנהלות שלא רצינית, לא הגיונית ובלי מתווה, ודווקא התכנון הוא הבסיס למצוא פתרון לכל הבעיה. מההתחלה השתתפתי במחאות ואמרתי שהמכה הכלכלית תהיה גרועה יותר מהמגפה".
קפלן מלין על אי אסדרת הענף. "לפני 20 שנה לא היה כלום בתחום והיום יש צמיחה. בצרפת התחום נתמך על ידי הממשלה ויש פקולטות של קרקס ואונ' של קרקס ואפשר לעשות בגרות בקרקס במגמות בבתי הספר. ניסינו להביא את זה לכאן, אבל זה לא הבשיל. נפגשנו עם שר התרבות חילי טרופר כדי להקים איגוד של עובדי קרקס שיהיו לו תקציבים והכרה כמו למשל למסלול שירות צבאי למצטיינים או לקדם מגמת קרקס בתיכונים. הוא היה קשוב אבל הוא תחת מתקפה של קורונה, אז אני לא יודע עד כמה זה יוכל להתקדם".
אישי
הגלגול: את מפעל חייו, קרקס פלורנטין, הקים קפלן אחרי שחזר מלימודי אמנות הקרקס ותיאטרון בצרפת ואחרי שסיים את לימודי המשחק שלו אצל יורם לוינשטיין. "כשחזרתי לארץ, לא היה קרקס או מקום להתאמן, לא היו מתקנים או הכשרה מיוחדת לתחום אז החלטתי להקים לבד. נסעתי לטיול לפני צבא ונתקעתי בכיכרות בפריז שבהן מתקיימים מופעי רחוב, על ידי אמנים שמסוגלים לגרום לאנשים לעצור לחצי שעה באמצע תנועה ברחוב ועוד לוקחים מהם כסף. זה שיגעון הרי. הלימודים כללו כ-15 תחומים בהם אקרובטיקה, ליצנות הליכה על חבל, טרמפולינה, טרפז מעופף, ג'אגלינג. יש המון מקצועות בתחום אמנות הקרקס, ליצן שהוא יותר קומדיאן ואקרובט או מישהו שעף באוויר. חיפשנו מקום שיכיל את הכול והגענו לכפר הירוק".
מודל לחיים: "צ'רלי צ'פלין, באסטר קיטון, והדמות של מנהל הקרקס מהסרט "ההצגה הטובה בתבל" שהיה לו החלום שלו לעשות את המופע הגדול בעולם ולרגש אנשים ולהמציא דברים. הוא השראה".
על רגל אחת
תפקיד: מייסד, בעלים ומנהל קרקס פלרונטין; גיל: 47; מגורים: תל אביב; מצב משפחתי: נשוי ואב לשלוש בנות
המספרים מדברים
על הצניחה בפעילות: ירידה של 80% מאז משבר הקורונה; לאורך השנים השתתפו בקייטנות 10,000 ילדים; בחוגים: השתתפו 5,000 ילדים; במופעים: צפו כמיליון איש