לברון ג'יימס, לוס אנג'לס לייקרס / צילום: AP - Mark J. Terrill
אחרי שלברון ג'יימס קטף השבוע את אליפות ה-NBA הרביעית שלו, הפעם במדי לוס אנג'לס לייקרס, הוא יכול היה סוף סוף להמריא לביקור ראשון בבית אותו לא ראה יותר משלושה חודשים. כ-100 ימים שהה ג'יימס בבועה שהותקנה עבור שחקני הליגה באורלנדו במה שהפך לאחד מהניסויים הלוגיסטיים המורכבים שנעשו אי פעם בספורט העולמי.
אחרי כמה שבועות במהלך חודש מרץ שבהם ליגות הספורט הושבתו בזו אחר זו העלה הקומישינר של ה-NBA, אדם סילבר, רעיון שנראה אז מופרך: יצירת מתחם סטרילי ב"דיסניוורלד" שבאורלנדו שבו תמשיך הליגה לשחק את יתרת העונה עד להכרעה וקביעת האלופה. 170 מיליון דולר השקיעה ה-NBA ביצירת הבועה מתוך חישוב כלכלי קר: בליגה שמגלגלת מחזור שנתי של 9 מיליארד דולר, ושנשענת על הכנסות מהסכמי טלוויזיה בהיקפי ענק, עדיף להשקיע את הסכום הזה - לשחק ללא קהל, בבידוד, תחת בדיקות קורונה יומיות לשחקנים ולדרוש משחקנים להיפרד לחודשים מהמשפחה - מאשר לעצור את העונה.
כשהתפזרה השבוע הבועה התבררו ממדי ההצלחה האפידמיולוגיים שלה: כ-270 שחקנים היו שותפים למשחקים ואימונים עתירי מגע וזיעה, אבל לא נרשם אף מקרה אחד של הדבקה. כל הבדיקות של השחקנים - כאמור, בדיקות יומיות לכל שחקן - יצאו שליליות. וכל זה מתרחש במדינה שרשמה יותר 220 אלף מתים מהנגיף ו-8 מיליון נדבקים - יותר מכל מדינה אחרת בעולם.
קצת אחרי שהסתיים המשחק האחרון בסדרת הגמר החלה מסכת ציוצים בטוויטר שעסקה בבועה לא פחות מבאלופה החדשה, גם על רקע הבחירות המתקרבות לנשיאות. אחד מהאוהדים כתב כי "אדם סילבר צריך להוביל את כוח המשימה של ג'ו ביידן במאבק בקורונה. כל מי שיכול לגרום לחבורה של שחקני NBA להאמין שהם יכולים להקריב את עצמם כדי למנוע את המגפה, יכול לשכנע את שאר המדינה להקריב". אחר כתב ש"סילבר עשה לקורונה את מה שטראמפ לא מצליח לעשות חודשים". ואוהד נוסף צייץ שאחרי "שמונה השנים של ביידן בבית הלבן, סילבר יוכל להיבחר".
הקומישינר ידע להכיר תודה על חצי העונה האחרונה, וממש כמו הנשיא הנוכחי הודיע השבוע על מענק של 1,000 דולר שתעביר הליגה לכל אחד מאלפי העובדים שלה, לטובת חג ההודיה שיחול בעוד כמה שבועות.
אבל האם הניסוי הגדול שהוכתר בהצלחה הוא הדרך של עולם הספורט להתמודד עם מציאות של "חיים לצד הקורונה"? טוב, זה כבר לא כל כך פשוט.
"רעיון טוב לשעתו"
במקביל לסדרת הגמר של ה-NBA התקיים בפריז טורניר ה"רולאן גארוס" בטניס. לכאורה, המצב בפריז היה פשוט בהרבה - טורניר של שבועיים בלבד מצריך הרבה פחות לוגיסטיקה כדי לשמור על בידוד של השחקנים. גם שם הוכרזה בועה שזכתה לכינוי המקל יותר "Safe Zones".
אבל בפועל שחקנים הופתעו מהאופן שבו בודדו. בשונה מאוד מטורניר ה"יו.אס אופן", טורניר בעל מעמד דומה בטניס, שהתקיים כמה שבועות קודם לכן בארה"ב, ויצר בועה יחסית סטרילית, בפריז התברר לשחקנים שבשני המלונות שלהם נמצאים גם אורחים שלא קשורים לטורניר, וחלק מעובדי המלון המשיכו לנהל חיים רגילים של יציאה הביתה בתום יום עבודה. העיתונאים שסיקרו את הטורניר היו תמימי דעים ש"הבועה בפריז היא הכל חוץ מבועה".
הטניסאי האמריקאי סם קווארי שהגיע ל"רולאן גארוס" אמר שכדי "ליצור בועה אמיתית, שבה ניתן יהיה לשכן את כולם לתקופת הטורניר ולהשאיר אותם באותו מתחם, ממנקים ועד שפים, היו דרושים - גם בפריז וגם ביו.אס אופן - 10,000 חדרי מלון". הבעיה היא שלא כולם מוכנים להשקעה כספית כזאת.
וכך, בעצם, כל ליגה או טורניר שפועלים כגוף עצמאי יצרו לעצמם פרוטוקול לבועה כפי שהם מבינים אותה - והוא בעיקר מושפע מהכסף שהם מוכנים להקצות לפרויקט. עד כמה הפרוטוקולים שונים אפילו בתוך אותם ענפים? הנה דוגמה קטנה: ביו.אס אופן הורשו השחקנים לשכור בתים ולא להסתגר במלון, אבל הם נדרשו לשכור גם אנשי אבטחה שימנעו כל אפשרות לחיכוך בינם לבין אנשים שאינם בבועה.
נסיונות נוספים לקיים בועות נעשו בליגת ההוקי קרח (NHL) שבשלבי ההכרעה של העונה התפצלה לשתי בועות בקנדה - אחת בטורונטו ואחת באדמונטון. ליגת הכדורגל האמריקאית (MLS) יצרה בועה שהתבררה כבעייתית מבחינה ספורטיבית אחרי שנאלצה לסלק ממנה קבוצה שהתגלו בה מקרי תחלואה רבים של שחקנים. גם בליגת הנשים בכדורסל (WNBA) יצרו בועה למשחקים.
ב-NBA יצרו כמובן את הפרוטוקול המחמיר ביותר - והירידה פרטים הגיעה עד לכדי "קו חם" שעודד דיווח על שחקנים שהפרו את הוראות הבידוד. עם זאת, השחקנים הסכימו למהלך של היעדרות וניתוק מהבית רק לאחר מו"מ עיקש עם הליגה שבסופו הוחלט כי הבועה היא וולונטרית: לא ניתן יהיה לחייב שחקן להתייצב בבועה ולנטוש את משפחתו, ולא ניתן יהיה לזרוק מהקבוצה שחקן שיסרב לקחת בכך חלק. ואכן, מספר שחקנים בחרו באופציה של אי-הופעה.
ואפילו ב-NBA, המקום ששיכלל את הבועה לכדי אמנות, כבר הודיעו כי הרעיון היה טוב לשעתו, כלומר, כשהיה צורך חירום לסיים את העונה שכבר החלה ולמנוע משבר כלכלי גדול. בעונה הקרובה, שתיפתח בעוד כמה שבועות, תחזור הליגה לפורמט משחקים די רגיל, וקבוצות יטוסו ממקום למקום.
מחיר כלכלי ונפשי
ברור לכולם כי ליגות שנמשכות עונה שלמה לא יכולות ליצור בועות כענין שבשגרה. אבל אולי הפתרון הוא אחר? אולי אפשר לקצר את הליגות וכך לאפשר בועות? זו מחשבה נחמדה אבל אין לה זכות קיום מסיבה אחת פשוטה: כסף.
באופן קבוע, מתוך 100 התוכניות הנצפות בשנה בארה"ב, למעלה מ-85 הן משדרי ספורט. עם כל הכבוד לאילוצי תחלואה, אף אחד מהזכיינים לא רוצה לפגום במוצר שבשיאו מביא את המפרסמים לשלם 5.25 מיליון דולר עבור פרסומת של 30 שניות.
אם העונות יתקצרו, הזכיינים יבקשו להקטין את החלק שהם משלמים על התוכן הטלוויזיוני, ועבור הליגות מדובר בהפסדים גדולים: ליגת הפוטבול האמריקאית (NFL) למשל מקבלת מהסכמי טלוויזיה 6 מיליארד דולר בכל שנה.
ויש עוד עניין שמסרבל את יצירת הבועות: זכויות השחקנים. הליגות שהלכו נגד בועה הסבירו זאת בעיקר בעניין האישי ובזכויות הפרט. אי אפשר לנתק אנשים ממשפחותיהם לתקופות כה ארוכות - וכשעושים זאת יש לזה מחיר משמעותי.
שחקנים ב-NBA אמרו בתום תקופת הבועה כי לא יסכימו לעבור את הניסוי הזה פעם נוספת. חלקם השתמשו במונח "כלא בתנאים טובים" כדי לתאר את התחושה, ואחרים חשפו כי לבידוד מהסביבה הטבעית ומהמשפחה היה מחיר נפשי כבד: "אני רוצה להביא לתשומת הלב את נושא הבריאות הנפשית", אמר ג'יילן בראון, כדורסלן אורלנדו מג'יק, במסיבת עיתונאים אחרי אחד מהמשחקים. "להיות כאן בבועה הזאת זה עניין מאתגר מאוד להרבה שחקנים".
ויש גם את העניין הפרקטי. מה שעובד בקבוצת כדורסל המונה 12 שחקנים ושלושה מאמנים בלבד, לא יכול לעבוד בקבוצת פוטבול המונה יותר מ-50 שחקנים ולמעלה מעשרה מאמנים. גם המשחק הוא שונה: בכדורסל אין בעיה לשחק כל יומיים, אפילו יום אחרי יום. בפוטבול המגבלה הפיזית מובילה לכך שהשחקנים יכולים לשחק רק אחת לשבוע. מה הם יעשו במשך שבוע שלם, בין המשחקים, כשהם כלואים בבידוד?
עם הפנים לאולימפיאדה
מצד שני, עם כל הכבוד לבעיות של הבועה, גם לתחלואה והדבקה בספורט יש מחיר כבד: בריאותי וכלכלי. ליגות שלא הלכו על בועה רואות כעת את הבעיות של ניהול תחרות ממושכת תחת מקרים של הידבקויות. כך קרה בליגות הבייסבול והפוטבול בארה"ב שהלו"ז שלהן שובש לחלוטין, וכך קרה גם כאן, בישראל.
בחודש שעבר התמודדה מכבי ת"א מול רד בול זלצבורג האוסטרית על העפלה לליגת האלופות. משחק שעבור מכבי המשמעות הכספית שלו היא הכנסה מיידית של 60 מיליון שקל, רק עבור העפלה (ועוד עשרות מיליונים נוספים שייכנסו בהמשך). בסופו של דבר נאלצה הקבוצה הישראלית להתייצב למשחק ללא חלק מהשחקנים המובילים שלה שהתגלו חיוביים לקורונה - הפסידה בשני המשחקים והודחה.
האתגר של הקבוצות המקצועניות במהלך השנה הזאת יהיה לשמור על השחקנים שלהן ככל הניתן כדי שיעמדו לרשותן בכל משחק, ויממשו עבורן את הפוטנציאל הכלכלי והמסחרי.
עד כמה זה אפשרי? עם גל תחלואה שני שמתרחש ברחבי אירופה ובעולם כולו, אולי לא נראה שוב בועה כמו זו שהתקיימה ב-NBA, אבל כן יהיו הרבה מאוד פרוטוקולים שיידרשו משחקנים ומספורטאים לחיות בסביבה שתוגבל פחות או יותר למשולש: בית-מתחם אימונים-משחק.
ואולי זה גם יהיה הפתרון לאולימפיאדת טוקיו שמשחקיה נדחו לקיץ 2021. אף אחד לא רוצה לכלוא ספורטאים אולימפיים במשך כמה שבועות, אבל ייתכן שזו הדרך היחידה שתאפשר להוציא לדרך את המשחקים, שעל פי נתונים רשמיים היפנים כבר השקיעו בהם כ-12.6 מיליארד דולר (ובפועל, הרבה יותר).