הפארק ההיסטורי הלאומי של תרבות הופוול, אוהיו / צילום: Reuters
"כשהייתי ילד, שמעתי סיפורים מסבא שלי, אגדה על נחש גדול בשמים, שהיה לו ראש בהיר כמו השמש. נחש שמופיע במיתולוגיות רבות של האמריקאים הילידים, משבטים שונים. אני זוכר שאמרתי לעצמי כבר אז, אהיה מדען, ואגלה מה באמת היה הנחש הזה. השנים עברו, אכן אני מדען, ועדיין בטוח שסיפורי מיתולוגיה נטועים באירועי טבע אמיתיים שהתרחשו בעבר".
את הדברים האלה אומר פרופ' קנת' טנקרסלי, אנתרופולוג מאוניברסיטת סינסנטי באוהיו, שהקדיש את הקריירה שלו למחקר האופן שבו אירועי טבע קיצוניים, כמו פעילות געשית ואירועים קוסמיים כגון נפילת מטאורים או התפוצצותם באטמוספירה, משנים את החיים של בני האדם על פני האדמה. בשנים האחרונות המחקר שלו הגיע קרוב מאוד לבית.
טנקרסלי וחוקרים נוספים מאוניברסיטת סינסנטי, מתחומי מחקר מגוונים, מצאו עדויות לכך שתרבות הופוול (Hopewell), כנראה אבות אבותיהם של הילידים האמריקאים החיים במזרח ובמרכז ארה"ב היום, נפגעה גם היא מאירוע טבע קיצוני כזה: התפוצצות של מטאור מעל האזור.
חלקיקי מטאור טמונים באדמה
תרבות הופוול הייתה תרבות של חקלאים סוחרים שבנו מבני קבע והתנהלו כקהילה גדולה ומורכבת פוליטית במרכז ארה"ב של היום. אבל משהו גרם לתרבות הזאת להיעלם. מאז שנת 500 לספירה לערך לא רואים עוד שרידים של ערי הקבע שלהם, או של האמנות המורכבת שהם יצרו. מה קרה להופוול? השאלה הזאת הייתה תעלומה לאורך שנים.
טנקרסלי בטוח שלמטאור היה תפקיד משמעותי בכך. המאמר שכתב עם שותפיו למחקר התפרסם בתחילת פברואר בכתב העת Nature Scientific Reports.
"המחקר שלנו יצא לדרך מתוך מחשבה שכדאי להשתמש בכלים חדשים של מדע הארכיאולוגיה, כדי לבדוק שוב אתרים שכבר נחפרו במאה ה-19 ולא זכו לתשומת לב רבה משום שהתחושה הייתה שמה שיש למצוא שם כבר נמצא. הפעם הסתכלנו על ראיות מיקרוסקופיות. העברנו את האדמה דרך פילטרים מאוד רגישים. ואכן, מצאנו אדמה שמקורה במטאור. זה אושש גם כשהנחנו את האדמה מתחת למיקרוסקופ אלקטרוני.
"לא חידשנו בכך שאמרנו שההופוולים השתמשו בחומרים שיכלו להגיע רק ממטאור. אבל ההערכה הייתה שהחומרים הללו יובאו לכאן ממש כמו שההופוול ייבאו מגוון חומרים אחרים, כמו פנינים או שיני כרישים מהים. אנשי הופוול היו סוחרים עם קשרים מצוינים עם תרבויות רחוקות לאורך ולרוחב יבשת אמריקה, ולכן היה הגיוני להניח שמישהו מכר להם גם חלקי מטאור. אבל אם זה היה המצב, לא היינו רואים המון חלקיקי מטאור מיקרוסקופיים באדמה, אלא רק חתיכות גדולות יותר.
"כשמטאור מתפוצץ באטמוספירה של כדור הארץ, כמו שקרה בסיביר ב-1908, מוצאים באזור חומר מאוד נדיר בשם ארידיום. מצאנו באזור אירידיום מעל לכמות הצפויה. מצאנו גם פלטינום, חומר שיכול להגיע מהתפוצצות כזו של מטאור או מהתפרצות הר געש, אבל אם הוא מגיע מהר געש אמורים להתלוות אליו חומרים נוספים, ואנחנו מצאנו אותו לבד, דפוס שמתאים יותר לפגיעה של עצם מהחלל.
"את כל זה מצאנו באתר אחד, ואז התחלנו לחפש בסביבה. הממצאים הללו עלו שוב ושוב, ב-11 אתרים. שוב אירידיום ושוב פלטינום, ואדמה חרוכה שבעבר לא ייחסנו לה שום חשיבות כי אולי יער נשרף או בניין נשרף. אבל הפעם ראינו שאריות של אדמה חרוכה על פני שטח רחב מאוד.
"לו הייתה פגיעה של המטאור הזה בכדור הארץ, היינו כנראה רואים את אתר הפגיעה. כנראה הוא התפוצץ באטמוספירה, ופיזר חתיכות על פני שטח גדול. הפיצוץ יכול ליצור שריפה. אז יש לנו שריפה ואז נפילה הדרגתית של אבנים ואבק.
"מצאנו גם במרכז אזור הפגיעה שמיפינו מבנה אדמה טקסי, מהסוג שבנו ההופוול ובזכותם התפרסמו. המבנה הספציפי הזה נראה ממש כמו מטאור בשמים, הוא מגיע ממש מהזווית שעל פי החישובים שלנו המטאור שהתפוצץ היה חייב להגיע ממנה כדי לעשות לשטח מה שהממצאים שלנו הראו. ההופוול בנו את היצירה הזאת מעל הכפר, כאילו כדי להראות שהמטאור הגיע מלמעלה.
"מדהים אותי לראות סמל מלפני 1,500 שנה ולדעת שאני יכול לקרוא אותו. התכנים האלה עברו בשירים ובסיפורים, אבל גם השאירו סימן בשטח, שמשהו קרה".
בהיסטוריה הכתובה הסינית ישנו גם כן תיעוד של מטאורים ששרפו את השמים באותה תקופה, אך רחוק מכדי לעשות נזק בהיקף כזה.
החקלאים חזרו להיות ציידים-לקטים
האם יש סיכוי שאירוע כזה יתרחש שוב? "ודאי", אומר טנקרסלי. "בנאס"א מבינים שהשאלה היא לא אם ניפגע שוב, אלא מתי, והאם בני אדם יכולים להתערב באירוע ולמנוע קטסטרופה. הרי הפיצוץ שגמר את תרבות הופוול היה קטן לעומת זה שגמר את הדינוזאורים או פיצוץ נוסף שהתרחש בסוף עידן הקרח. זה היה יכול להיות, ועוד יכול להיות, הרבה יותר גרוע".
פסל האדמה בצורת המטאור נבנה אם כך אחרי שהאסטרואיד התפוצץ. כלומר, הוא לא הכחיד את תרבות הופוול בפגיעה ישירה.
"לא. אנחנו מוצאים בשטח תכשיטים וכלי נגינה וקישוטים שנקברו עם המתים ומכילים חתיכות שנראה שמקורן מאותו מטאור. כלומר, תרבות הופוול המשיכה אחרי הפיצוץ. אבל אם רגע אחד הייתה פה תרבות חקלאית עם מערכת פוליטית מורכבת, פתאום היא נגמרה.
"אנחנו חושבים שהפיצוץ הרס את הגידולים החקלאיים. באותו זמן לא הייתה דרך לשמר את התוצר החקלאי לעתיד, ולכן הרס גידולים של שנה אחת משמעותו הייתה רעב מוחלט. את מי מאשימים כשקורה אסון? את המערכת הפוליטית, ולא משנה מי בשלטון, ולא משנה אם זו אשמתו. נראה שאבד האמון בדרך הקיימת לארגן דברים.
"הם דבקו בחקלאות עוד זמן מה, אבל הטקסים של החברה החלו להיעלם, ומבחינתי זה אומר שחל שינוי באידיאולוגיה. שינוי תרבותי. שינוי פוליטי. התרבות הילידית, כמו שאני מכיר אותה, מלאה בסיפורים על החזרה לאמא אדמה. הרבה 'בואו נחזור למסורת' ופחות 'בואו נתקדם'. האנשים נשארו, אבל מבנה החברה השתנה.
"בהדרגה הם נטשו גם את החקלאות, שאכזבה אותם כנראה, וחזרו להיות ציידים לקטים. אגב, זה שינוי שלא נמשך לנצח. כאלף שנה אחר כך כבר היו לילידים האמריקאים שוב ערים תוססות, מעט דרומה מהמרכז של תרבות ההופוול. וגם הערים הללו נגמרו בבת אחת. הפעם, אלה כנראה היו המחלות שהביאו האירופאים שהרגו אותם, כמו את תרבות המאיה והתרבות האצטקית. אבל בני המאיה ובני האצטקים עדיין קיימים בדרום אמריקה, חלקם אפילו ממשיכים את התרבות הזאת ואת הטקסים של פעם, ומדברים על העבר. כך גם אנחנו".
יש תיעוד לאירועים דומים כאלה בהיסטוריה, שבהם חברה חקלאית עירונית חוזרת למבנה של שבטי ציידים-לקטים?
"נזק לחקלאות שינה תרבויות מן היסוד, בוודאות. למשל, כשמחלה תקפה את תפוחי האדמה באירלנד. כדי לא לרעוב, הם אכלו מה ששמרו במחסן לשנה הבאה, ואז בשנה הבאה לא היה מה לזרוע. אנשים רעבו למוות, היגרו בהמוניהם, ועד היום התרבות הזו לא לגמרי התאוששה. אבל האירים לא יכלו לחזור להיות ציידים-לקטים, כי הם כבר שכחו איך עושים את זה. ההופוול כנראה שימרו תמיד את היכולת הזו, לצד החקלאות, והמקום שבו הם חיו כנראה אפשר להם לעשות זאת יחסית בנוחות.
"גם באוסטרליה כנראה קרה דבר דומה. כשהאירופאים הגיעו לשם הם גילו חברה של ציידים-לקטים, אבל יש עדויות לכך שהם היו פעם חקלאים. משהו קרה, אוסטרליה התייבשה והפכה למדבר והם התאימו את עצמם. התהליך הזה נקרא Devolution של החברה. אפשר אולי לטעון שאלה חיים יותר בריאים, אבל זו בוודאות חברה פחות מורכבת, ולכן אנחנו קוראים לזה הליכה אחורה.
"זו תמיד תהיה תנועת מטוטלת. בסופו של דבר מספר האנשים גדל, ואי אפשר יותר לספק את כל הפיות הרעבים מציד וליקוט. או שמתארגנים לערים חקלאיות, או שיש מלחמות, שהן אגב דבר יחסית חדש. הן החלו רק מאז שיש בעולם מספר מסוים של אנשים, שצריכים להילחם על טריטוריה. כשהחברות עוברות מציד וליקוט ללא הפרעה לעולם של צפיפות רבה יותר ומלחמות, אז אנחנו גם רואים את הירידה במעמד של הנשים והילדים, של מי שאינו חזק פיזית".
המציאו את הגלגל, אבל לא לתחבורה
תרבות הופוול התקיימה משנת 200 לערך לפני הספירה ועד 500 אחרי הספירה. אנשי התרבות הזאת לא כינו את עצמם "הופוול". הממצאים הראשונים מתרבות זו נמצאו בחצרו של אדם בשם מרדכי הופוול בשנת 1840, וכך הם קיבלו את שמם. בהדרגה התגלו ממצאים נוספים: מבני אדמה עצומים ששימשו לקבירת המתים, שבתוכם נמצאו לצד שרידי הגופות מגוון יצירות אמנות שנקברו איתם.
"היישובים שלהם כללו בתי קבע בנויים מעץ ובוץ, שנבנו סביב ערימות האדמה העצומות האלה, שמייחדים את תרבות הופוול. היום הערימות דומות במראה שלהן למה שאתם בישראל מכנים 'תל'. אבל אצלכם אלה שאריות של ערים, ואילו אנשי הופוול השתמשו בהם לקבורה ולטקסים סמליים. הצורות שלהם מאוד ברורות - צורת חיות או צורת בני אדם. הנחת היסוד של החוקרים האירופאים הייתה תמיד שגברים בנו אותם, אבל אנחנו יודעים שבתרבות שלנו כל מה שקשור לאדמה נעשה על ידי נשים, ואני מאמין שנשים היו המהנדסות גם במקרה הזה".
הופוול הייתה תרבות של סוחרים פעילים מאוד, וניתן למצוא ביצירות האמנות שלהם חומרים שהגיעו מכל קצוות היבשת. "היו להם צדפים ממקסיקו, ושיניים למיניהן מהאוקיאנוס האטלנטי".
היו להם כלי רכב? סוסים?
"מעניין, הם המציאו את הגלגל, אבל לא השתמשו בו לתחבורה, אלא לאסטרונומיה, ללוחות שנה. ככל הנראה לא היה צורך בגלגל לתחבורה, משום שהתנועה דרך הנהרות הייתה כל כך פשוטה, וכלי השיט שלהם היו כל כך טובים. הם התמקמו לאורך נהר המיסיסיפי, החוצה את ארה"ב מצפון לדרום. נהרות נוספים קישרו אותם מזרחה ומערבה. הם חלשו על שטח עצום, זה מה שהיה כל כך מדהים בהם. וסוסים לא היו להם, אלא כלבים, אבל בדרך כלל בני אדם סחבו את המטען".
לא ידוע על היסטוריה כתובה שלהם. להערכתך אכן לא היה להם כתב?
"תלוי איך מגדירים כתב. אדם שאינו מהתרבות שלנו לא יבין זאת. למשל, אם אני מציין עיגול וסביבו משולשים - אירופאים יאמרו 'זו השמש'. אנחנו יודעים שזו סבתא עכביש שהביאה לנו את האש. כאשר אירופאים חוקרים את הסמלים, הם לא יכולים לפענח אותם בכלים שלהם. אם אני רוצה לפענח ציורים שחרטו אנשי הופוול בסלע, מה יכול לעזור לי יותר מלפנות לשבטים מקומיים שעדיין חורטים בסלע? שבט הצ'רוקי עדיין בונה מבני אדמה שאינם שונים בהרבה מאלה שהופוול בנו. אבל אף אחד לא שואל אותם מדוע. אם אני יודע, למשל, שאלה מבנים שמשמשים למעגלי ריקוד, אני יכול לראות שהם קטנים ממעגלי הריקוד הדומים מאוד שבנתה תרבות הופוול ולהסיק שכנראה הקהילה שלהם הייתה מאוד גדולה. מבנים אחרים מגלים לנו שהם הבינו אסטרונומיה".
"יש לי הפריווילגיה להיות החוקר של תרבות אבות אבותיי", אומר טנקרסלי בגאווה. "עד היום היו אלה הקולוניאליסטים שחקרו אותה עבורנו. אתם בטח מכירים את זה, כישראלים. שנים המדינה שלכם נחקרה על ידי קולוניאליסטים, עד שארכיאולוגים ישראלים זכו לחקור את ישראל ולהשוות את הממצאים בשטח לטקסטים בשפה שלכם ולתורה שבעל פה, שאף אחד לא יודע לקרוא ולפענח כמוכם. אז הנה אנחנו, האמריקאים הראשונים, עושים את זה כאן".
הממצאים הגנטיים שקושרים את תרבות הופוול לשבטי האמריקאים הילידים
ממצאים גנטיים מתוך אתרי הקבורה של תרבות הופוול קישרו בין אנשיה לבין כמה משבטי האמריקאים הילידים של היום. בין אלה ניתן למצוא את האפלאצ'ים, פווני, פימה, סיוקס, סרי, יקימה ואחרים, אבל דווקא לא את הצ'ריוקי, אף שהם חולקים עם ההופוול סמלים תרבותיים. כן נמצא דמיון גנטי בין הופוול לתרבויות עתיקות עוד יותר באמריקה הצפונית, וכן נמצאו מאפיינים גנטיים הקושרים את אנשי התרבות הזאת לאסיאתים, בעיקר מסין, קוריאה, יפן ומונגוליה. הממצאים האלה תומכים בתיאוריה שלפיה ראשוני הילידים האמריקאים הגיעו מאסיה ליבשת אמריקה לפני 15 אלף שנה.
המחקר הגנטי מראה גם שאנשי הופוול נטו לקבור אנשים שונים זה מזה גנטית באותו קבר. כלומר, אלה לא היו קברים משפחתיים.
טנקרסלי מספר שבעבר ארכיאולוגים ממוצא אירופי לא היו מוכנים להאמין שאותם ציידים-לקטים "פראיים", האמריקאים הילידים של היום, הם צאצאיהם של מי שהשאירו אחריהם מבנים מורכבים, קישוטים וסמלים. "הגזענות הובילה אותם לחשוב שלא יכול להיות שהאמריקאים הילידים היו חכמים מספיק כדי לבנות כך. התפתחה איזושהי תיאוריה שלפיה אנשי הופוול היו בכלל אירופאים, אפילו יש שאמרו שהיה זה איזשהו גזע נבדל של ענקים אירופאים - אחרי הכול הם בנו מבנים מאוד גדולים - ואז הגיעו הילידים הפראיים הלה והרגו אותם.
"כנראה, אם מניחים התיישבות אירופאית עתיקה באמריקה, זו איזושהי דרך להצדיק את ארה"ב ואת ההרג ההמוני וההפליה שנמשכת עד היום".
פרופ' קנת' טנקרסלי
אישי: בן 66, צאצא לפלג Piqua משבט Shawnee, בעל דוקטורט באנתרופולוגיה
מקצועי: מנהל את מכון המחקר קורט ואת מעבדת הארכיאולוגיה באוניברסיטת סינסנטי באוהיו. משלב בין גיאולוגיה ואנתרופולוגיה לחקר ההשפעה של אירועי טבע קיצוניים על חברות אנושיות. לרוב מתמקד בתקופת ראשית האדם, אך חוקר גם את היסטוריית הילידים האמריקאים
עוד משהו: כתב את הספר "בחיפוש אחר אמריקאים בתקופת הקרח"