אלכנסדר צ'פרין, נשיא אופ''א / צילום: Associated Press
10 שנים אחרי שהתאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א) הכניסה לתוקף את התקנות הפיננסיות המחמירות ביותר שלה על קבוצות הכדורגל באירופה - הפייננשל-פייר-פליי - היא מחליטה באופן מעשי לבטל אותן. במקום זאת יעבור הכדורגל האירופי למנגנון המזכיר את המודל האמריקאי של "תקרת שכר", לפיו הקבוצות יוגבלו בשיעור ההוצאה על שכר השחקנים.
בשלב הראשון השיעור יעמוד על 90% מהכנסות הקבוצה ובתוך שנתיים הקבוצות יוכלו לשלם שחקנים 70% בלבד. קבוצות שלא יעמדו ברף השכר יספגו עונשים שיכללו הדחה ממפעלים אירופיים או "הצנחה" למפעלים הפחות יוקרתיים ומתגמלים.
בשורה גדולה לשוק ההעברות
במשך עשור נאבקה אופ"א בקבוצות באמצעות תקנות הפייננשל פייר-פליי שקבעו למעשה מגבלה על כמות הכסף שמותר לבעלים להזרים מכיסם לקבוצות. התקנות נועדו אז להילחם בחובות האדירים ששטפו את המועדונים - ב-2009, רגע לפני הנחלת התקנות של אופ"א, הסתכמו החובות של קבוצות הפרמיירליג העשירה ביותר מ-3 מיליארד ליש"ט והריביות הרצחניות על הלוואות איימו למוטט את העסק; גם בספרד המצב היה גרוע, ובכל אירופה נרשמו יותר ויותר אירועים של פשיטות רגל של מועדונים. באותה שנה, בדוח מיוחד שהוציאה אופ"א התברר כי מתוך 655 קבוצות, כמחצית סיימו את העונה במינוס.
אלא שהקבוצות תמיד היו צעד אחד קדימה, ורק במקרים בודדים בלבד הצליחה אופ"א להעניש את אלו שחרגו. הקש ששבר את גב הגמל היה לפני שנתיים, כאשר אופ"א הצליחה לטפל בפעם הראשונה בקבוצה גדולה - מנצ’סטר סיטי - עד כדי עונש של הרחקה מליגת האלופות. אלא שגם אז הצליחה סיטי, בבית הדין העליון לספורט, להראות לאופ"א שבמבחן המשפטי התקנות הללו פרוצות מאוד ויש בהן מקום לפרשנות.
ההחלטה הנוכחית של אופ"א קובעת כעת מנגנון חדש שמזכיר מאוד את "תקרת השכר" שמונהגת בארה"ב. מבחינת אופ"א הרעיון ברור - המנגנון החדש הרבה יותר קל לשליטה, קשה לתחמן אותו, ובעיקר הוא יפעל במקום הבעייתי ביותר היום בכדורגל - שכר השחקנים.
הבשורה הגדולה של השיטה החדשה תהיה דווקא בגזרת שוק ההעברות. מאחר שהמגבלה תחול רק על "פעילויות הקשורות לכדורגל" - או במילים אחרות שכר שחקנים וצוות מקצועי (וגם על "פחת" שיווצר לקבוצות בשווי שחקנים) - היא למעשה לא תתייחס לשוק העברות. כלומר, קבוצות יוכלו להוציא כמה שהן רוצות עבור רכישת שחקנים כל עוד הן עומדות במגבלה של שכר השחקנים.
זו, כזכור, הייתה אחת המגבלות החמורות ביותר של תקנות הפייננשל־פייר־פליי הקודמות שכללו בתוך סעיף ההוצאה גם את שוק השחקנים. המשמעות עכשיו? קבוצות עשירות יוכלו כמעט ללא הגבלה לרכוש שחקנים.
כאמור, ההגבלה תחול בעיקר על שכר השחקנים. למה על השכר? בעיקר כי הוא הפך לגורם המרכזי בהוצאה של הקבוצות. הניתוחים של אופ"א ושל גופים פיננסיים כמו דלויט מראים כי בחלק גדול מהמקרים השכר הוא שגורם להרעה במצבן הכלכלי של קבוצות. הדוגמה הבולטת ביותר היא ברצלונה, המועדון המכניס ביותר בעולם, שהגיע לשבר כלכלי בגלל תשלומי שכר ששאבו למעלה מ-90% מההכנסות (בעיקר בגלל השכר ששולם לליאו מסי).
גידול שנתי של 14% בשכר השחקנים
הרעיון, שנחשף ב"ניו יורק טיימס", מדבר על תקופת התאקלמות שבה התקרה המותרת להוצאת שכר תעמוד על 90% מסך ההכנסות, ובתוך כמה שנים תרד לרמה של 70% מההכנסות של המועדון. חלק מהקבוצות לא באמת ירגישו את התקנות החדשות - הקבוצות הגרמניות למשל, שמנהלות מודל בריא כדרך קבע ועומדות על סעיף שכר של כ-50% מההכנסות. גם קבוצות עשירות, כמו ריאל מדריד שעומדת על שיעור שכר של 57% מההכנסות, לא צפויות להרגיש בשינויים.
אבל עבור לא מעט קבוצות זו תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית של הידוק חגורה על מנת לעמוד בתקנות. לפי דוח הבנצ’מרקינג של אופ"א, שמקדיש פרק נרחב לנושא השכר, נכון לשנת 2021 שיעור השכר הממוצע בכדורגל האירופי עומד על 77% מההכנסות - עלייה לעומת השנה שלפני הקורונה (2019) שבה עמד שיעור השכר על 64% מההכנסות.
בכמה מהליגות יידרש שינוי דרסטי - בפרמיירליג האנגלית שיעור השכר ב-2021 שואב 74% מההכנסות (וחלק מהקבוצות עומדות על מעל 90%), באיטליה 78%, בבלגיה 93%, ובצרפת המצב הוא הרע ביותר מבין הליגות המשמעותיות - 100% מההכנסות של הקבוצות מופנה לשכר.
אם יורדים לרזולוציות של קבוצות, אז יהיו כמה מועדונים שיצטרכו לעשות שינוי מרחיק לכת בהתנהלות - למשל, במנצ’סטר סיטי, שמחזיקה כמה מהכוכבים הגדולים בעולם, שיעור השכר עומד על 78% מההכנסות, אצל מילאן האיטלקית 97%, רומא עם 112%, וכך גם כמעט אצל כל הקבוצות הטורקיות. בישראל, אגב, יידרש קווץ’ בשכר - לפי הדוח, בשנה שלפני הקורונה עמד שיעור ההוצאות על שכר בליגה הישראלית על 78% מההכנסות.
הדרך לטפל בעניין תהיה דו כיוונית - הראשונה, להגדיל את ההכנסות של המועדונים. אבל זה כלל לא פשוט. מקורות ההכנסה נמתחו מכל הכיוונים, זכויות שידור התנפחו לרמה כזו שכבר קשה להשיג יותר, וכסף מאוהדים באמצעות העלאות מחירי כרטיסים ומנויים הוא נושא בעייתי.
כך שהדרך תהיה לטפל בכיוון השני, שאליו גם שואפת אופ"א: עצירה של העלאות השכר או לפחות זחילה איטית כלפי מעלה. השוק לא יוכל להמשיך להתנהל עם העלאה שנתית שמתקרבת לעתים לשיעור דו-ספרתי באחוזים. בעונה האחרונה שלפני הקורונה זינק השכר לפי הדוח של אופ"א ב-9.4% - השיעור הגבוה ביותר מזה עשור.
מהדוח האחרון שלפני הקורונה, עולה כי אצל 20 הקבוצות המכניסות ביותר באירופה נרשם גידול שנתי ממוצע של 14% בשכר השחקנים. אצל כמה מהקבוצות הרצון להישאר תחרותי הוביל להעלאות שמוגדרות כמסוכנות - באברטון נרשמה בתוך שנה העלאה של 47%, בברצלונה 40%, במונקו 34%, בפריז סן ז’רמן 24%, בליברפול 22%, ובסך הכל כשליש מהמועדונים העשירים לא היו עומדים כיום בהנחיות תקרת השכר החדשות של אופ"א.
המודל האמריקאי משאיר נתח לבעלים
הרעיון של טיפול בשכר השחקנים באירופה הוא לא דיבור חדש, אבל לאורך השנים אופ"א התקשתה לגעת בנושא בעיקר בשל חוקי חופש העיסוק באירופה. אלא שעם הזמן החלו ליגות לאמץ את המודל אצלן - למשל, הליגה הספרדית שקבעה מודל שכר שאין לחצות אותו. גם בישראל בתקופת הקורונה דרשה המדינה מהקבוצות הפחתות שכר, כתנאי לקבלת רשת הביטחון.
התברר כי "המודל האמריקאי" של תקרת שכר הוא המודל המנצח מאחר שהוא תמיד משאיר נתח מספיק גדול לבעלים על מנת להרוויח כסף ולשים בכיס (ב-NBA למשל, התקרה מחושבת לפי 50% מההכנסות).
בשל אופי הפעילות של הכדורגל האירופי אנחנו עתידים לראות יותר ויותר כסף שמתפנה כעת לטובת רכישות שחקנים. אבל זה לא יהיה פשוט - קבוצה שתרכוש שחקנים יקרים בסופו של דבר תצטרך לשלם להם שכר גדול כדי למשוך אותם אליה. אירועים כמו אלו שהיו בקיץ האחרון, כאשר ליונל מסי עבר לפאריז סן ז’רמן שהציעה לו שכר של 50 מיליון אירו, יהיו כעת כמעט בלתי אפשריים לביצוע.