חוקרים מאוניברסיטת קיל הגרמנית שטים סמוך לאזור קולברגר היידה, אחד מאתרי ההטמנה הגדולים ביותר / צילום: Reuters, Frank Molter
ישנו מכשול, עמוק במים, שמוסיף מורכבות למאמצי גרמניה להיגמל מרשת הצינורות הנרחבת המזרימה אליה גז רוסי: יותר ממיליון טונות של כלי נשק ופצצות המעלים חלודה במעמקי הים.
הממשלה הגרמנית מתכננת לבנות שלושה מסופים של גז טבעי נוזלי לאורך חופה הצפוני במטרה לסיים את תלותה באנרגיה רוסית, כשהמלחמה באוקראינה נמשכת. הרעיון הוא לשלוח את הגז מארה"ב, קנדה, או קטאר במקום זה, ולגוון את מקורות האנרגיה של גרמניה בעת שמוסקבה משחקת עם קטיעת רציפות המשלוח, ובכך סוחטת את בתי החרושת הגרמניים ושאר הכלכלה במדינה.
אבל לפני שהמסופים יוכלו להתחיל לקבל משלוחים, מומחים כמו דיטר גולדין והחברה שלו SeaTerra יצטרכו למצוא ולסלק את כל התחמושת שלא התפוצצה בזמן מלחמת העולם השנייה, סביב האתרים המיועדים למסופי הגז. כנראה שמדובר בכמות גדולה.
"מצאנו משהו", אמר גולדין כשהשיט מבקר מהמזח לפלטפורמה לסילוק פצצות שהוקמה עמוק יותר בים. "זה כנראה סתם ג'אנק. אבל אנחנו חייבים לסלק כל חתיכת מתכת שאנחנו מוצאים, כי זו עלולה להיות פצצה".
בחלקים רבים של אירופה נותרו עדיין עקבות ממלחמת העולם השנייה בצורת פצצות נפל, אבל הבעיה חמורה במיוחד בגרמניה, שם ההערכה היא שכ־1.6 מיליון טונות של כלי נשק ופצצות נזרקו לים הצפוני ולים הבלטי. הרוב הוטמן שם לאחר המלחמה, כשמפקדים של צבאות בנות הברית הורו על השמדת מצבור כלי הנשק של גרמניה. כעת תחמושת הנפל הזו, מרימונים גדולים הנורים מתותחים ועד טילי טורפדו ומוקשים ימיים, מעכבת יוזמות פיתוח חדשות, כולל יוזמה לפיתוח חוות אנרגיית רוח בים.
פרויקט אחד, פארק הרוח ריפגאט שמקימה החברה TenneT TSO, החל לפעול ב־2014 באיחור של שנה, לאחר ש־30 טונות של תחמושת ממלחמת העולם השנייה פונו כדי להניח את הכבל המחבר את הטורבינות לרשת החשמל על היבשה.
"אנו מדברים על פצצת זמן מתקתקת"
הבעיה נעשית יותר דחופה ככל שגרמניה נעה לתמהיל מגוון יותר של מקורות אנרגיה, וזה יצר הזדמנות עסקית למסלקי הפצצות המקצוענים.
"אנו מדברים על פצצת זמן מתקתקת", אמר יאן וונדט, מנכ"ל ומייסד north.io, חברת טכנולוגיה שמפתחת פתרונות למיפוי תחמושת אבודה על קרקעית האוקיינוס.
אחד האתרים המוצעים למסופי גז טבעי נוזלי הוא מינסנר אוג, הראשון בשרשרת איים פריזיים החובקים את החוף הצפוני של גרמניה ממערב לווילהלמסאהבן, שם נמצא בסיס חיל הים הגדול ביותר במדינה וכן נמל מסחרי קטן.
לפי הערכות יש במימי האיזור 10,000 טונות של תחמושת ישנה. כדי להגיע לאתר המיועד לבניית מסוף הגז, ספינות צריכות לעשות פנייה חדה ימינה במעבר צר כדי לעקוף אתר הטמנת תחמושת. הימצאות הפצצות מתחת למים כבר עיכבה תוכנית שהייתה לפני פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה להרחבת נתיב השיט שם.
"לפני שניתן יהיה להרחיב וליישר את נתיב השיט באיזור צריך לסלק את הפצצות הישנות", אמר מרקוס גרינוולד, המוביל את המאמץ של משרד הספנות ונתיבי המים לנקות את האיזור מתחמושת. הסכנה החמורה, אמר, היא בעיקרה שספינה תסטה ממסלולה ותוריד עוגן, ובטעות תפעיל את אחת הפצצות.
ממצאים מהעת האחרונה רומזים על כך שייתכן שקרוב לשם, ליד ישורת הוקסקיל מדרום למינסנר אוג וקרוב יותר לנמל ווילהלמסהאבן, ישנו אתר הטמנה הרבה יותר גדול.
"יש כנראה 300 אלף טונות של תחמושת במרחק 3 או 4 קילומטר מווילהלמסהאבן, ממש ריכוז גדול", אמר אווה וויכרט, היסטוריון צבאי המייעץ למדינת שלזוויג־הולשטיין ולוועדת הלסינקי, קבוצה של מדינות בלטיות הפועלות לשפר את איכות הסביבה בים הבלטי. "אף אחד לא יודע בוודאות" כמה פצצות יש שם, אמר.
וויכרט מסתמך על ארכיוני הצבא הבריטי ועל רישומים מקומיים של הנמל. הבריטים שלטו בנמלים הצפוניים לאחר המלחמה ויזמו הרבה מהמאמץ להיפטר ממאגרי תחמושת בים.
לא ניתן לאתר את כל התחמושת שהוטמנה
אבל בעוד שאתרי ההטמנה הגדולים ביותר מוכרים ולכלי שיט אסור לשוט מעליהם, יש רישום מועט לגבי מקומות אחרים בהם נזרקה תחמושת. מפקדי בנות הברית לעתים שילמו לדייגים גרמניים כדי לגרור כלי נשק לאתרי ההטמנה. בגלל שקיבלו תשלום לפי מטען, רבים מהדייגים נפטרו מהמטענים במקומות אקראיים בים כדי שיוכלו למהר ולקחת מטען נוסף, כך כתוב בתמלילי ראיונות שהממשלה ערכה עם דייגים ב־1970.
דייג שהעביר שלושה משלוחי כלי נשק מפלנסבורג לפתחו של פיורד קליינה בלט ("החגורה קטנה") קרוב לגבול בין גרמניה לדנמרק אמר שהם פשוט הושלכו מעבר לסיפון בדרך לחגורה ובחזרה, על פי תמליל ריאיון עם פקיד ממשלה מ־14 בספטמבר 1970.
על ידי שימוש במקורות אלה, הרשויות הגרמניות הצליחו לאתר תחמושת שהוטמנה בפיקוח בנות הברית המערביות, אבל ישנם פערים. לא קיים מידע אמין לגבי כלי נשק או תחמושת שברית המועצות לשעבר אולי השליכה למימי הים הבלטי.
המועצה להגנה על הסביבה הימית באיזור הים הבלטי (Helcom), עובדת כבר שנים לאחד את כל המדינות הבלטיות לשתף פעולה במאמץ לנקות את הים, כולל מתחמושת ישנה. הקבוצה הפסיקה להיפגש באופן רשמי בפברואר, לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה.
עד היום, מציאת והוצאת התחמושת הייתה מתישה. לעתים קרובות, אחרי שציוד סריקה איתר עצמים החשודים כפצצות, נשלח למטה צוללן על מנת לאתר ולזהות אותן, ולקבוע אם הן יציבות דיין להוצאה. במקרים מסוימים, מפוצצים את התחמושת באתר, מה שמסלק את הסכנה לפיצוץ לא צפוי בעתיד אבל כרוך בסיכון ליצירת זיהום במי הים.
רעלנים ברכיכות וסכנה לאוכלוסיית הדגים
מחקר שנערך על קולברגר היידה, אחד מאתרי ההטמנה הגדולים ביותר בים הבלטי, מצא ברכיכות שחיו על או קרוב לתחמושת שקועה ריכוזי רעלנים ברמות כל כך גבוהות שמחבר המחקר, אדמונד מאזר, מנהל המכון לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה למדעני טבע באוניברסיטת קיל, גרמניה, אמר בשימוע בפרלמנט שהרכיכות האלה עלולות להיות מסרטנות ואסור לאכול אותן.
תחמושת נטושה עלולה להשפיע גם על כמות הדגים, אמר מאזר. דגים אוהבים למצוא מבנים במים הפתוחים ושם הם פעמים רבות מטילים ביצים. הרווחים שנמצאים בערימות של טילי טורפדו נטושים או מוקשי ים, ופצצות דומים לפתחים והנקיקים שבסלעים בים. מאזר אמר שמחקריו הראו שרמות הרעלנים אתרים אלה כל כך גבוהות שהן הורגות את הביצים שהדגים מטילים שם, וכך עלולים להקטין את אוכלוסיות הדגים.
בזמן שמומחים מסכימים על כך שאתרי ההטמנה התת־ימיים מהווים סכנה לסביבה, הדחיפות בה מטופל הנושא בעת האחרונה נובעת מהסיכון הכלכלי שמציבים כלי הנשק העתיקים.
"אירוע אחד גדול עלול לזעזע סביבת עבודה כלכלית שלמה"
גבריאל פלברמאיר, נשיא מכון קיל לכלכלת העולם, מכון מחקר כלכלי, אומר שעד כ־15% מהתמ"ג של גרמניה ו־3.5 מיליון משרות תלויים בתעבורה הימית. תאונה רצינית עלולה לערער את הביטחון בספנות באיזור הזה, אמר.
"אירוע אחד גדול עלול לזעזע סביבת עבודה כלכלית שלמה", אמר. "באופן ברור, אנו זקוקים לפעולה ציבורית".
בפעם הראשונה אי פעם הקצתה הממשלה הגרמנית תקציב קטן ליצירת פרויקט פיילוט לבחינת השימוש בטכנולוגיה מודרנית על מנת לפנות באופן שיטתי אתרי הטמנה שלמים במקום להשתמש בתהליך החלקי המופעל היום.
גולדין מ־SeaTerra, וחברות מתחרות, כמו Theyssenkrupp Marine Services, עובדים על אבטיפוסים לפלטפורמה צפה לזיהוי והסרת פצצות שתסיר את התחמושת מקרקעית הים ותשרוף אותה על הסיפון. זו תהיה דרך חדשה לנקות את האתרים שעשויה להאיץ את התהליך. החברות אומרות שכל זה יכול להיעשות מבלי לשחרר רעלנים לסביבה.
אחד האתרים הראשונים בו נבחנת טכנולוגיה דומה כנראה נמצא קרוב למינסנר אוג, הראשון בשרשרת איים בפריזיה המזרחית החובקים את החוף הצפוני של גרמניה, ממערב לוילהלמסהאפן, ביתו של בסיס חיל הים הגדול ביותר של גרמניה ונמל מסחרי קטן. הממשלה הגרמנית מתכוונת לתמוך בפרויקט פיילוט שם שיבחן אם ניתן להגדיל את קנה המידה של מאמצי הניקיון. אם היוזמה תאושר, העבודה תתחיל עד 2024, ותאיץ את תהליך הסרת תחמושת הנפל מהים.
אלכסנדר אורלנו, מנהל תפעול ראשי ב־Thyssenkrupp Marine Systems, חוזה שפלטפורמה אחת כזו יכולה לסלק שלוש טונות של תחמושת כל יום.
"המשמעות היא שייקח 1,000 שנה להיפטר מכל כלי הנשק", אמר בכנס שהיה בו בספטמבר. "נצטרך 100 כאלה כדי להתמודד עם זה".