אופיר נאור וגיורא ענבר / צילום: שלומי יוסף, דוברות המרכז הרפואי העמק
בית המשפט חייב את משרד עו"ד מטרי מאירי ושות' וכן את הדירקטורים החיצוניים גיורא ענבר ששימש כיועץ משפטי של חברת אי.די.בי שנמצאת בפירוק להעביר לידי הנאמן עו"ד אופיר נאור את כלל המסמכים שבחזקתם ובשליטתם, הנוגעים לחברה וכן לייעוץ המשפטי שניתן לחברה או לוועדת הביקורת של החברה או לנושאי המשרה של החברה, לרבות תכתובות דואר אלקטרוני וכן תכתובות ווטסאפ.
מדובר בייעוץ משפטי שניתן על ידי עו"ד איל גבע ממשרד מטרי מאירי ושות' לוועדת הביקורת של החברה וכן לשתי וועדות בלתי תלויות שהוקמו במרץ 2017 ובדצמבר 2018 בנוגע למכירת דסקש לדולפין בהקשר לחוק הריכוזיות וכן בנוגע למכירת החזקות החברה בכלל החזקות עסקי ביטוח.
הדירקטורים ומשרד מטרי מאירי ושות' טענו כי חל חיסיון על התכתבויות אלה. השופט חגי ברנר דחה את הטענה, וקיבל את עמדת הנאמן עו"ד אופיר נאור המיוצג על ידי משרד נאור-גרשט.
מעבר לסיפור הנקודתי אודות ניסיון ענבר להסתיר את פעולותיו, שייתכן שתרמו לקריסת אי.די.בי, יש להחלטה השלכות רוחב על התנהלות ועדות ביקורת וועדות בלתי תלויות. השופט חגי ברנר קובע כי החיסיון ההרמטי של חיסיון עו"ד-לקוח לא שייך לדירקטורים ולנושאי המשרה לעולמי עד. אם חלילה החברה תקרוס וימונה לה נאמן, אזי זכותו לעיין ולחקור גם במסמכים שחל עליהם חיסיון עו"ד-לקוח ולבחון כיצד פעלה הוועדה הבלתי תלויה והאם הדירקטורים פעלו כמצופה מהם. ההתנגדות העיקשת של גיורא ענבר לחשיפת ההתכתבויות מלמדת שיש לו בהחלט מה להסתיר.
להחלטת השופט ברנר תהיה חשיבות רבה כדי להבין את ההתנהלות האותנטית של הועדות החשובות הללו בזמן אמת, ומעתה ואילך הנאמן לא יצורך להתבסס רק על התנהלות ששוכתבה לפרוטוקולים על ידי עורכי הדין ומן הסתם לא פרוטוקולים אלה לא יציגו את ההתנהלות באופן מדויק ולא מחמיא.
האם לוותר על החיסיון?
לטענת נאור, החיסיון הנטען איננו חל כלפיו, משום שהייעוץ המשפטי ניתן לאורגנים של החברה, ומרגע שהנאמן מונה לתפקידו, כל סמכויות האורגנים מוקנות לו על פי הדין. ממילא, בידו, ובידו בלבד, להחליט האם לוותר על החיסיון האמור אם לאו.
לדברי השופט ברנר, עמדת המחוקק היא אחד הכלים המרכזיים המאפשרים לבעל התפקיד לבצע את תפקידו כיאות הוא איסוף מידע ומסמכים. בלעדיהם, אין הוא יכול להיכנס לעובי הקורה של ההתנהלות הכלכלית אשר קדמה להליכי הפירוק ואין הוא יכול לנהל חקירה יעילה וממצה. "לפיכך, יש לתת לבעל התפקיד סמכויות עיון נרחבות במיוחד, נרחבות אף יותר מאלו שזכאי להן בעל דין רגיל".
ברנר ציין כי "במקרה דנן, מדובר בייעוץ משפטי שניתן לוועדת הביקורת ולוועדות בלתי תלויות, היינו, ועדות של הדירקטוריון. לא מדובר בייעוץ אישי לדירקטורים. הדבר עולה באופן ברור ומפורש מתוך ההחלטות בדבר שכירת שירותיהם של עורכי הדין, ומתוך תביעות החוב שהגישו עורכי הדין לנאמן לשם תשלום שכרם. לא מדובר בייעוץ משפטי פרטי אלא בייעוץ משפטי שניתן לאורגנים של החברה, ועל חשבון החברה. כפי שראינו, הכלל המעוגן בסעיף 43 לחוק חדלות פירעון הוא שנאמן המתמנה לתפקידו במסגרת הליכי חדלות פירעון של חברה, רוכש לעצמו עם מינויו את כלל סמכויות האורגנים של החברה- סמכותה של האסיפה הכללית, סמכותו של המנכ"ל, סמכותו של הדירקטוריון וסמכותן של ועדות שמקים הדירקטוריון, דוגמת ועדת הביקורת והוועדות הבלתי תלויות. משמע, כל סמכות שהייתה נתונה לאורגנים אלה לעת חיותה של החברה, מוקנית מכאן ואילך לנאמן, ולו בלבד".
ברנר הוסיף וציין כי כאשר הייעוץ המשפטי ניתן לאורגן כלשהו, ה"לקוח" לצורך ויתור על החיסיון איננו אותו אדם, אינדיבידואל, שקיבל את הייעוץ, אלא האירגון שבשמו ומכוחו הוא פועל, קרי, ועדת הביקורת והוועדה הבלתי תלויה. ממילא, ועדות אלה, ולא האנשים המאיישים אותם, הן אלה שמוסמכות מבחינה מוסדית ונורמטיבית לוותר או לעמוד על טענת החיסיון. וכאשר עסקינן בחברה חדלת פירעון, כמו בענייננו, הסמכויות של ועדות אלה מוקנות לנאמן מרגע מינויו, לרבות הסמכות לוותר על קיומו של חיסיון עורך-דין -לקוח. ממילא, טענת החיסיון אינה יכולה להיטען כלפי הנאמן, שהרי מרגע מינויו לתפקיד, הוא זה שהפך להיות בעל החיסיון.
נסיון התחמקות ממסירת התכתובות
השופט ברנר מתח ביקורת על ניסיון הדירקטורים להתחמק ממסירת התכתובות, וכתב כי בנוגע לחלק מטענותיהם "אין דבר וחצי דבר עם שאלת קיומו של חיסיון עורך דין-לקוח בכלל, ועם השאלה מיהו בעל החיסיון במקרה כזה בפרט".
השופט ברנר הוסיף ומתח ביקורת על טענת הדירקטורים כי אין למסור את ההתכתבויות עם עורך הדין אייל גבע שייעץ להם, זאת מכיוון שעשויות להימצא גם תכתובות פרטיות שאינן מעניינו של הנאמן, ובכך תיפגע פרטיותם. בתגובה לכך הבהיר הנאמן כי אין לו כל צורך או ענין לעיין במסמכים מסוג זה. יחד עם זאת, לשיטתו, מיון המסמכים שהוחלפו בין הדירקטורים לבין עו"ד גבע צריך להיעשות על ידו.
השופט ברנר כתב כי "טענת הדירקטורים מוקשית על פניה. קשה להלום שבמסגרת חילופי תכתובות עם מי ששכרו לייעץ להם, יימצאו התכתבויות אישיות או פרטיות החורגות מגדרו של הייעוץ. הרי לא מדובר ביחסי ידידות שנקשרו בינם לבין עו"ד איל גבע, ואין גם כל טענה לקיומם של קשרי ידידות החורגים מהיחסים המקצועיים; שנית, מי שמערבב על גבי אותה פלטפורמה ממש בין התכתבויות אישיות לבין התכתבויות מקצועיות, נוטל על עצמו סיכון שביום פקודה, לא רק ההתכתבויות המקצועיות תיחשפנה לעיניים זרות, אלא גם אלו הפרטיות". לדברי ברנר, "אין כל סיבה שמצב של ערבוב בין סוגי התכתבויות יפעל לחובתו של הנאמן דווקא, ולא לחובתו של מי שכשל בערבוב שכזה".
אם לא די בכך, השופט ברנר הוסיף וביקר את הדירקטורים כשכתב כי "ניתן היה לצפות מהדירקטורים שלא יציבו מכשולים שלא לצורך בפני הנאמן ויתקעו מקלות בגלגלי החקירה, מה שרק הגביר אצלו את החשד שמא יש דברים בגו. כך, כפועל יוצא מהתנגדותם זו של הדירקטורים, שלא נמצא בה ממש, חל עיכוב של חודשים רבים במיצוי החקירות שמנהל הנאמן".
את הנאמן עו"ד אופיר נאור ייצגו עו"ד רנן גרשט וטלי שלו ממשרד נאור-גרשט