מסילת רכבת על קו החוף. ''הוולחוף היא לא עוד ועדה, אלא כזו עם מומחיות ספציפית הנוגעת לחופים ולים'' / צילום: Shutterstock
אחד החוקים החשובים והמשמעותיים ביותר שנמצאים בחוק ההסדרים, מבקש ליצור מסלול מהיר להקמת תשתיות בישראל. התשתיות הן מרכיב קריטי - הן לאיכות החיים והן ליעילות הפעילות המשקית - ולכן משרד האוצר שם דגש משמעותי על קידום החוק. אולם, לצד יתרונותיו הרבים, מומחים ופעילי סביבה טוענים כי בחלק מסעיפיו הוא מפר את האיזון שבין פיתוח התשתיות הדרוש בדחיפות, לשמירה על הסביבה.
● עסקת הענק של תשובה: הגז הישראלי עובר לידיים זרות, ומי המרוויחים הגדולים?
● מאחורי הקלעים של הניסיון להדחת מנכ"ל רכבת ישראל
כך מודגש בדברי ההסבר לחוק כי "במטרה לצמצם את משך זמני הליכי התכנון, מוצע לקבוע כי תוכניות מתאר ארציות לתשתיות לאומיות ותוכנית תשתית לאומיות והיתר מכוחן לא יצטרכו לידון במקביל גם בוועדה לשמירת הסביבה החופית" (הולחוף).
ב־2004 התקבל החוק לשמירת הסביבה החופית שקובע שאישורי תוכניות במרחק של 300 מטר מהים יידונו בוולחוף כדי לאזן בין שיקולי תכנון שונים לבין ההגנה על החופים. גם הרכב הוועדה נחשב ל"סביבתי" יותר וכולל שני נציגים מטעם המשרד להגנת הסביבה לעומת נציג אחד ממשרדים אחרים. למעשה, חוק ההסדרים מבקש כעת לדלג על הוועדה הזו ולהסתפק בדיון בוות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות).
על המוקד: הכפלת המסילות על קו החוף
התיקון המוצע מגיע בעקבות התמשכות ההליכים התכנוניים סביב הכפלת מסילות החוף בין שפיים לתחנת חוף הכרמל בחיפה. מדובר בתוכנית קריטית לשדרוג פעילות רכבת ישראל בין המטרופולינים, בעלות של 15 מיליארד שקל. כעת מקודם החלק הראשון של התוכנית ובהמשך יקודם חלק נוסף בין חוף הכרמל ללב המפרץ.
התוכנית מעוכבת בשל החשש לפגיעה בחוף הים בחיפה וליצירת חיץ נוסף בין העיר לים. "חשבנו שפיצול התוכנית בעייתי כי הוא לא יאפשר לבחון חלופות טובות למעבר בתוך חיפה ואם הקו כבר ממשיך על החוף אז לא יצרו חלופה ממונהרת בחיפה מחוף הכרמל לקריית הממשלה", מסבירה המתכננת יעל דורי מארגון אדם טבע ודין, חברת הוולחוף.
בנייר עמדה שכתבו בארגון נכתב כי "לדיונים בפני הוולחוף יש ערך שלא יכול לבוא לידי ביטוי בוועדות תכנון אחרות שהוא הערך של שמירת הסביבה החופית הנדירה למען הציבור". בארגון מציינים כי במשך 20 שנה הוולחוף אישרה את כל התוכניות, בכפוף לתנאים שקבעה ורק ערר אחד הוגש מאז הקמתה. "מקרה בודד זה ממחיש כיצד, כבר במצב הנוכחי, השיקולים התשתיתיים כבר נשקלים ומקבלים משקל נכבד בהחלטות ועדות התכנון. מכאן, שההוראות מוצעות אחרות אולי יסייעו בקידום מיזמי תשתית אשר יתרמו להאצת המשק והגדלת הפריון, אך הדרך שאומצה לשם השגת מטרה זו - נישול הוולחוף מסמכויותיה - תרמוס באופן מוחלט את השיקולים החברתיים והסביבתיים, ותוביל לתוצאה שאינה מאוזנת, ושבסופו של יום פוגעת בציבור קשות", נכתב. בארגון גם מציעים פתרון: הוספת כוח אדם ותקציבים שיסייעו בעריכת הבדיקות לבחינת חלופות, במקום דילוג על הוועדה.
"אפשר לשלב תשתיות בחופים, בדרך הנכונה"
מנכ"לית מינהל התכנון לשעבר דלית זילבר מציינת כי "חלק מהדברים שעלו עכשיו בהסדרים עלו גם בעבר. בחנו איתם ובלמנו אותם כדי למנוע קיצורי דרך שפוגעים בערכי תכנון בסיסיים. אבל התחושה שעכשיו הכל הולך".
לדבריה, "הוולחוף היא לא עוד ועדה, אלא כזו עם מומחיות ספציפית הנוגעת לחופים ולים וכוללת מומחים שאינם יושבים בוועדות אחרות ויש לה חשיבות גדולה גם עבור פרויקטי תשתית. אסור לדלג על הוולחוף - אפשר לשלב תשתיות גם בחופים אבל צריך לעשות זאת בדרך נכונה כדי למזער פגיעות וכדי לנטר את ההשלכות והפגיעות האפשריות. הדילוגים המבוקשים בחוק ההסדרים פוגעים ביכולת לקדם תכנון מורכב. המדינה צפופה ועל כל שטח יש מתחרים, כולל בחוף, וצריך לבצע איזונים".
גם במשרד להגנת הסביבה מתנגדים. "משמעות ההצעה היא היעדר תכנון מושכל ועקבי של שימושי הקרקע בסביבה החופית והימית, שהיא סביבה דינמית ורגישה באופן מיוחד, וביתר שאת בעידן של שינויי אקלים. מכיוון שבחופי ישראל יש כבר כיום - ועוד יוקמו בעתיד - תשתיות לאומיות בהיקף ניכר, פוטנציאל הנזק לסביבה החופית הרגישה הוא רב", מסרו שם.
הטריגר לשינוי: תוכניות שמעוכבות שנים
מנגד, גורמים בענף התשתיות מציינים כי הטריגר לשינוי הוא אכן ההתעקשות בנושא המסילות המובילות לחיפה והעררים התקדימיים שגורמים לתגובת נגד שכן התוכנית המעוכבת מקשה על קידום מסילות הרכבת ההכרחיות לשיפור השירות בין המטרופולינים וכי הרכב הוועדה לא מאוזן מכיוון שראשי הרשויות שנמנים בין החברים לא מגיעים לדיונים בה וכי דרוש שינוי בפעילותה. חלק מהגורמים גם מציינים כי החוק כבר רוכך בנושא מגבלות רעש והיועצים הסביבתיים.
גם זילבר מדגישה כי "יש בהחלט בעיה בהרכב הנוכחי של הוולחוף וגם בעיה שראשי הרשויות החברים בה לא מגיעים לדיונים והיא אינה מאוזנת מבחינת האינטרסים".
חוק אחר שמקודם במסגרת ההסדרים נועד לשפר את ההיערכות האנרגטית של המדינה ולהקים מסלול מהיר להקמת מתקנים אגרו־וולטאים מעל שטח חקלאי. לפי צוות בין משרדי שעסק בנושא, המתקנים יכולים לקיים חיים משותפים של חקלאות ושל ייצור אנרגיה לצורך שימוש יעיל יותר בקרקע, שהיא משאב במחסור בישראל וכן מענה לייצור אנרגיות מתחדשות.
הוולקחש"פ, שעליה החוק מציע לדלג, היא הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, אף היא ועדה מקצועית שחברים בה 15 חברים ותפקידה לאזן בין צרכי הפיתוח לבין שמירת השטחים הפתוחים והחקלאיים, איכותם ורציפותם, כשנדונות בה תוכניות בשטחים אלו.
דרור בוימל, נציג ארגוני הסביבה בוות"ל, מסביר: "מדובר במהלך דרמטי כי אם בוולחוף נדונו עשרות תוכניות במשך שנים, כאן יידונו עשרות תוכניות בשנה אחת והיכולת להבין את המשמעויות החקלאיות היא קריטית. גם אם המתקן משתלב עם החקלאות זו עדיין צריכת קרקע של שטחים גדולים, גידורים וחותם נופי אדיר כי במקום שיהיו צמודים לקרקע הם עולים לגובה של 5־8 מטר ובהיקפים אדירים".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "נחוץ שתוכניות לאגרו-וולטאי ידונו בולקחש"פ, ועדה שמטרתה לאזן בין צורכי הפיתוח לבין השימור של המרחבים הפתוחים וקרקע החקלאית במדינה, מתוך מטרה לשמר את שטחים אלו ולהגן עליהם. מדובר במתקנים עם קונסטרוקציה קשיחה, המלווה בקווי חשמל ובמתקני חשמל לרבות מתקני אגירה, מתקנים שעבורם טרם נאסר גידור ותאורה. לפיכך אי אפשר להחריג את המתקנים האגרו־וולטאיים מההגדרה של שימושים שבוחנת הוועדה".