''לוכדי רוח'' בעיר יזד באיראן, ג'ון תיאופילוס דסגולייה, בניין ''סנט ג'ורג' הול'' בליברפול / צילום: ויקיפדיה
ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדת פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב
מה היינו עושים ללא מיזוג אוויר? בהתחשב במספר הפסקות החשמל ברחבי העולם מדי קיץ, זו לא בדיוק שאלה רטורית.
האדריכלות הביתית המתוחכמת של הרומאים
אבותינו ידעו דבר או שניים על הדרכים הרבות בעזרתן ניתן לצנן את הגוף ללא חשמל. המצרים פיתחו את הטכניקה המוקדמת ביותר: הם תלו קני סוף רטובים בחזית החלונות, כך שהאוויר יתקרר כשהוא עובר בין הקנים והמים יתאדו.
לרומאים, המהנדסים המתוחכמים ביותר בעולם העתיק, היו שיטות יותר מתקדמות. עד 312 לפנה"ס הם הזרימו מים מתוקים לרומא דרך רשת צינורות תת קרקעיים ואמות מים. את חללי הבית העשירים קיררו בעזרת צינורות מים קרים שהותקנו בקירות, ובחורף הם חיממו אותם עם צינורות מים חמים מתחת לרצפה.
הרומאים לא היו היחידים שפיתחו אדריכלות ביתית מתוחכמת. במזרח התיכון, אדריכלים בנו "לוכדי רוח" - מגדלים גבוהים עם ארבעה חלונות שהעבירו אוויר צונן לקומת הבסיס ואפשרו לאוויר החם לברוח. ללוכדי הרוח האלה היה יתרון: לא היה צורך להפעיל אותם.
הסינים החלו להשתמש במאווררים כבר במאה השנייה, אבל נדרש צבא של עבדים כדי להפעיל אותם. גילוי ההידראוליקה בימי שושלת סונג, בין 960-1279, הפך את השימוש בהם לקל יותר, אבל הוא לא פתר את הצורך בכוח אדם.
● מדוע מיתוסים לא מבוססים דבקו בדמויות ההיסטוריות המוכרות האלה?
● המנהיגים הגדולים שנודעו לשמצה בגלל הניהול הריכוזי שלהם
● הממציאים הלא מוכרים מאחורי ההמצאות הגדולות
בית הנבחרים הבריטי חם מדי
במשך מאות שנים לא נרשמו פתרונות צינון יעילים מאלו. עד שב-1734 פוליטיקאים בריטיים פנו אל ד"ר המהנדס והפילוסוף הבריטי ג'ון תיאופילוס דסגולייה, לשעבר העוזר של אייזק ניוטון, והתחננו בפניו שימצא דרך לקרר את בית הנבחרים כי הוא היה חם מדי. דסגולייה תכנן מערכת בסגנון "מכונת רוב גולדברג" (מערכת מכנית המורכבת מחלקים רבים ולעיתים שונים באופיים, המבצעת תהליך ארוך, שלב אחר שלב, על מנת לבצע בסופו פעולה פשוטה), שהתבססה על כל שיטות הקירור המסורתיות: מגדלי רוח, צינורות ומאווררים מסתובבים. המערכת שתכנן דסגולייה עבדה כל עוד מישהו סובב את הידית.
אלא שהמערכת הזו נשחקה בסוף שנות ה־60 של המאה ה־18, והפוליטיקאים נותרו מזיעים ועצבניים מתמיד. בייאושם, הם הזמינו לבית הנבחרים את בנג'מין פרנקלין ומדענים ידועים אחרים כדי שאלו ימציאו מערכת חדשה. המערכת שהגו בסופו של דבר לא הייתה יותר מוצלחת מזו של דסגולייה, והיא נזקקה לא למפעיל אחד - כי אם שניים.
הגיבור הנשכח בהיסטוריה של המזגנים
פריצת הדרך האמיתית קרתה ב־1841, לאחר שהמהנדס הבריטי דייוויד בוסוול רייד הבין איך לשלוט בטמפרטורה של החדר על ידי שימוש באנרגיית קיטור. בניין "סנט ג'ורג' הול" בליברפול נחשב לבניין הממוזג הראשון בעולם.
רייד הוא אחד הגיבורים הנשכחים בהיסטוריה, ולא בצדק. מערכת הקירור שתיכנן עבדה כל כך טוב, שהוא הוזמן להתקין אותה בבתי חולים ובניינים ציבוריים ברחבי העולם. בתחילת מלחמת האזרחים האמריקנית הוא מונה למפקח על בתי החולים הצבאיים בארצות הברית. אלא שלמרבה הצער, ב-1863 הוא מת בפתאומיות, וכל השיפורים שתיכנן להכניס למערכת הקירור שבנה - העלו אבק.
הבעיה העיקרית במערכת שתיכנן רייד הייתה שהקיטור היה בדרכו לפנות את הבמה לטובת האנרגיה החשמלית. בקיץ 1881, כשנשיא ארצות הברית ג'יימס גרפילד נורה למוות בידי מתנקש, מהנדסים ניסו לקרר גופתו בעזרת מאווררים חשמליים, מהם נשבה רוח על גושי קרח. שני עשורים אחר כך, ב-1902, המהנדס האמריקאי ויליס קרייר המציא את מערכת מיזוג אוויר הראשונה שפעלה באמצעות חשמל.
חששותינו לגבי היציבות של רשתות החשמל אולי מוגזמים, אבל טוב לדעת שאם המזגנים שלנו ישבקו חיים, נוכל לחזור אל ספרי ההיסטוריה וללמוד כמה דרכים לצנן את החללים שלנו.