וירג'יניה וולף, 1927 / צילום: ויקיפדיה
דני הייטמן הוא עיתונאי וסופר אמריקאי
וירג'יניה וולף (1882-1941) מוכרת כ"סופרת נשים", תיאור שלא עושה עמה חסד. רומנים מפורסמים שלה, דוגמת "אל המגדלור" ו"גב' דאלוויי", כוללים נשים חזקות, והמחברת עצמה התבססה כדמות עוצמתית בהרבה ביקורות ומאמרים שנכתבו עליה, וזכתה לאוהדים בחוגים הספרותיים שנשלטו ועדיין במידה רבה נשלטים על ידי גברים. ההישגים האלה הפכו אותה לאושיה חשובה במחשבה הפמיניסטית, אבל כמו כל ספרות מוצלחת, היצירות שלה מדברות לקהל רחב מאוד.
ההטיות שטרפדו קריירות של נשים
מקרה כזה הוא "חדר משלך", המסה הארוכה של וולף, שפורסמה בהמשך כספר ב־1929, וצמחה מתוך ההרצאות שנשאה באוניברסיטת קיימברידג' בנושא נשים בסיפורת. וולף ציינה כי מארחיה הקצו לה את הנושא הזה מפני שהיה כללי מאוד, ואולי כדי שהיא תכלול גם כמה הערות מנומסות על הסופרות האנגליות פאני ברני, ג'יין אוסטן והאחיות ברונטה.
אבל וולף החליטה לעשות בלגן. היא הציפה את השאלה: למה כל כך מעט ספרים טובים נכתבו על ידי נשים. היא הצביעה על מסורת סקסיסטית ארוכת שנים שמנעה מנשים להיהפך לסופרות. הכוח הכלכלי היה ברובו בידי הגברים, וכך גם הכוח האקדמי, מה שאפשר להם להיות בעלי הכישורים, ההכנסה והמרחב הנחוצים לשגשוג אינטלקטואלי.
יותר נשים היו מגיעות להצלחה ספרותית, טענה וולף, לו היו מקבלות 500 ליש"ט בשנה - סכום נאה בזמנו - ו"חדר עם מנעול בדלת", אותו "חדר משלך" נחשק.
הדברים שכתבה וולף הופנו כנגד ההטיות שטרפדו קריירות כתיבה של נשים, אבל המחשבות שלה על אופיים של חיים יצירתיים כוללות תובנות שימושיות לכל כותב או כותבת בתחילת דרכם.
היא ידעה, מיד ראשונה, אילו מגבלות הוטלו על נשים בנות תקופתה. כבתו של לזלי סטיבן, מבקר והיסטוריון בריטי נודע, וולף חונכה בעיקר בבית, בעוד האחים וחצאי האחים שלה זכו לחינוך אוניברסיטאי. העלבון הזה כפה עליה ללמוד כל מה שהייתה יכולה ללמוד מהספרייה העצומה של אביה. ייתכן וההדרה של וולף מחיי הקמפוס הצילה אותה מהתפיסות היבשושיות של האקדמיה וכיוונה אותה לחיוניות המיוחדת המצויה בשפע בכתביה, ביניהם גם "חדר משלך".
כתיבה היא אקט של אדם המתקיים מצרכים בסיסיים
ההרצאות, שהפכו לספר, היו עשויות להיות יבשות, אבל וולף ריכזה את רעיונותיה בתוך נרטיב שמוסגר כטיול ב"אוקסברידג'", שילוב שמות האוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג'. הגיבורה שלה היא גרסה בדיונית, רק במעט, של עצמה.
"חדר משלך" הוא תזכורת לכך שהכתיבה, עם כל ההילה שסביבה, היא אקט פיזי של גוף אנושי, של אדם המתקיים מצרכים בסיסיים. אלא שוולף לא הוקסמה מהילת האמן הגווע ברעב. "אי אפשר לחשוב היטב, לאהוב היטב, לישון היטב, אם לא אוכלים היטב", קבעה.
ספרים, כך היא רומזת, לא מגיעים מהר אולימפוס, "הם תוצרת עבודה של בני אדם שסובלים, והם קשורים לדברים מאוד גשמיים, כמו בריאות, כסף ובתים בהם הם גרים". זו אמת נצחית, אם כי היא לא נאמרת מספיק לכותבים צעירים בחוגי הספרות של ימינו.
בגלל שסבלה ממחלת נפש והתאבדה לבסוף, וולף זכורה כסופרת עצובה. "חדר משלך" מוכיח שהיא הייתה יכולה להיות מאוד מצחיקה. "נשים שימשו מאות שנים כזכוכית מגדלת שיש לה הכוח הקסום והנפלא לשקף דמות של גבר בגודל כפול מהגודל הטבעי שלו", היא כותבת. "ללא הכוח הזה הארץ בטח עדיין הייתה כולה ביצות וג'ונגל".
● איזה מסר חשוב על יחסי גברים ונשים מסתתר מאחורי יצירת האמנות "ונוס ומרס"?
● הפרטים הקטנים שהופכים את מבואת המוזיאון הזו לאחת מיצירות המופת האדריכליות בניו יורק
● מה הופך את המבנה הרומי לאחד משבעת פלאי תבל?
מפרטיות ושקט מפיקים אמנות גדולה
וולף ידעה שרעיון הסופר הנעול בחדר הוא אידיאל שמעט אמנים יוכלו לאמץ. חייה לא היו מסוגרים ומרוחקים, אבל הנקודה העקרונית שוולף הצביעה עליה - מפרטיות ושקט מפיקים אמנות גדולה - מהדהדת היום ביתר הדהוד, כשהתרבות המקוונת הופכת בדידות טהורה למצרך נדיר.
וולף רומזת שספר טוב יכול ליצור דימוי נפשי שלא נופל מהמרחב האמיתי: "הוא לא עשוי ממשפטים המונחים ראש לזנב, אלא ממשפטים הבנויים כמו קשתות וכיפות".
ספרה של וולף נותן את התחושה, כשאנו הופכים עמוד אחר עמוד, שהוא סוגר אותנו בין קירותיו - ונותן לנו, אפילו לרגע קצר, חדר משלנו.